קוד: ביאור:בראשית לב9 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
בראשית לב9: "- וַיֹּאמֶר 'אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת, וְהִכָּהוּ; וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה.'
"
- יעקב חילק את אנשיו ורכושו לשני מחנות כי
אמר בליבו: 'אם יבוא עשו אל מחנה אחד ויכה אותו, בינתיים
המחנה השני
יוכל לברוח ולהינצל'.
יעקב פחד מפני עשו אחיו, המתקרב לקראתו עם 400 חיילים (ראו
בפסוק הקודם). ההכנה הראשונה שעשה כדי להתמודד עם הסכנה היא הכנה למלחמה בדרך הטבע: "וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
" הפסוק שלנו מסביר מדוע:
1. בקריאה ראשונה נראה שיעקב מיואש - הוא בטוח שלא יצליח להינצל לגמרי מעשו, ומקווה שלפחות חצי מילדיו יצליחו להינצל: "
והיה המחנה הנשאר לפליטה - על דרך הפשט אמר זה באולי, כי אמר: אולי ינצל המחנה האחד, כי בהכותו האחד - יברחו האחרים, או תשוב חמתו, או תבא להם הצלה מאת השם. וכן אמרו בבראשית רבה (עו ג) למדתך תורה דרך ארץ: לא יניח אדם כל ממונו בזוית אחת.
"
(רמב"ן).
2. אולם, חלוקה לשני מחנות היא תכסיס מלחמתי מקובל בעולם התנ"ך (פירוט). יעקב מחלק את המחנה לשניים כתכסיס מלחמתי - בזמן שעשו יהיה עסוק במלחמה במחנה אחד, המחנה השני יוכל לפשוט עליו מאחריו ולהכותו: "והיה המחנה הנשאר לפליטה - על כרחו, כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון לתפלה ולמלחמה. לדורון - ותעבור המנחה על פניו, לתפלה - אלהי אבי אברהם, למלחמה - והיה המחנה הנשאר לפליטה
"
(רש"י).
3. דבריו של יעקב רומזים גם לתולדות עם ישראל: "כי יעקב יודע, שאין זרעו כלו נופל ביד עשו; אם כן, ינצל המחנה האחד על כל פנים. וגם זה ירמוז, שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים. וכך אמרו בבראשית רבה (עו ג): 'אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו - אלו אחינו שבדרום; והיה המחנה הנשאר לפלטה - אלו אחינו שבגולה'. ראו, כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה
"
(רמב"ן).
מכאן: הצעד הראשון בהתמודדות עם פחד הוא להתכונן לקראתו בדרך הטבע - לעשות כל מה שאפשר על-מנת להקטין את הסכנה.
המילה
מחנה מופיעה כאן גם בלשון זכר (והכהו) וגם בלשון נקבה (האחת); יש עוד
שמות עצם שמופיעים כזכר וכנקבה בפסוק אחד.