קוד: ביאור:בראשית מז23 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
בראשית מז23: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם 'הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה, הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה'
".
המצרים מכרו את אדמתם לפרעה, והפכו להיות עבדיו, בעקבות שבע שנות הרעב (ראו
איך הפכה מצרים לבית עבדים). אולם המפרשים נחלקו בשאלה, עד כמה יוסף בן יעקב היה אשם בשיעבוד זה.
מצד אחד, המצרים היו הראשונים שהציעו ליוסף לקנות אותם ואת אדמתם,
בראשית מז19: "קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, וְהָאֲדָמָה
לֹא תֵשָׁם
". יוסף לא מילא את כל בקשתם, ולא קנה אותם מייד לעבדים, אלא רק את אדמתם, פסוק 20: "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה
".
מצד שני, בפסוקנו אומר יוסף "
הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה "!
1. יש שפירשו, שיוסף אכן קנה את המצרים לעבדים. הוא ניצל את מצוקתם הכלכלית ואת רעבונם, כדי להפוך אותם לעבדים של המלך. בדור הבא,
שמות א8: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף
" - המלך החדש לא היה מקורב ליוסף. ייתכן שהוא היה משושלת אחרת, ייתכן שהוא בא ממשפחה שאיבדה את אדמתה ואת חירותה בזמן הרעב. הוא לא זכר את העובדה שיוסף הציל את ארצו מרעב - הוא רק זכר שיוסף היה אחראי לשיעבוד הגדול. ולכן הוא החליט להתנקם בעמו של יוסף ולהפוך אותם לעבדים - מידה כנגד מידה
(ע"פ בני פרל, עלון "צוהר", פרשת ויגש ה'תשע"ב; וכן יואב רובין, "שמיטה, יובל, ומס ירושה", בתוך
על הכלכלה ועל המחיה - יהדות חברה וכלכלה).
מדוע נהג יוסף כך? יש שפירשו, שהוא עשה זאת מתוך דאגה לאחיו בני ישראל, כמו שנרמז בפסוק הבא,
בראשית מז27: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד
": "הכתוב עצמו עושה את ההשוואה המתבקשת: למצרים אין אדמה - "קניתי אתכם היום ואת אדמתכם" ואילו ישראל נאחזים ומתישבים על אדמת מצרים: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה". אלו עוברים ממקום למקום, ודווקא אלו, שזה עתה הגיעו לארץ, מתיישבים בה באופן קבוע. נראה, כי זוהי בדיוק תוכניתו של יוסף. הגלות הארוכה זה עתה החלה, אך ייתכן וניתן למנוע את קושי השיעבוד המתוכנן. יוסף יוצר הבדלי מעמדות בתוך החברה המצרית: העם כולו שאין לו נחלה ובית קבוע, והמשפחה העברית (והכהנים - בהם נדון בהמשך) שלהם יש נחלה. גם אם אמנם נגזר על ישראל לשבת בארץ לא להם זמן ארוך, מבטיח יוסף כי העם הפשוט לא יוכל להתנכר להם, ואדרבא, אולי גם יהיה זקוק להם בשל עוצמתם הכלכלית. אולם, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" - כפי שאנו מכירים את ההסטוריה היהודית, דווקא עמדה כלכלית משופרת זו, היא המביאה את בני הארץ לקנא בעם העברי שפלש לתחומם והשתלט על ארצם וכספם. מאוחר יותר, עת יוסף וכל הדור ההוא ימותו, יקום מלך חדש על מצרים, ולא רק שהבדלי המעמדות בין העם המצרי והעם העברי לא ימנעו ממנו מלשעבדם, אלא אדרבא הוא יוכל לגייס את כל עמו למאבק נגד העם העברי שפלש לתחומו, והנושא הכלכלי יוכל להוות אבן יסוד בשכנוע העם אודות הסכנה המרחפת עליהם מידי העם העברי (דוגמאות כאלו מצויות, לצערנו, לרוב בהסטוריה היהודית, ודי לבחון את התהליך שהתחולל בגרמניה, שהביא לטרגדיה הנוראה ביותר במאה שלנו).
"
(כהני מצרים וכהני ישראל / הרב יונתן גרוסמן (cache)).
2. ויש שפירשו להיפך, שיוסף התעקש שלא לקנות את המצרים לעבדים, אלא רק את אדמתם. כשהוא אומר "
הן קניתי אתכם היום ", הוא מדגיש שה"קניה" של המצרים היא רק "היום", רק כשכירי יום, ולא קניה לצמיתות כעבדים: "אולם יוסף שנא מאוד את קניין העבדות להיות שליט אדם באדם לרע לו. לכן אמר
ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה, אבל לא אותם לעבדים, רק הארץ תהא קנויה לפרעה, והם יהיו קנויים לשעה, להיות עובדים עבור לחמם, ולהיות שכירי ימים לעבודת שדה. לכן אמר יוסף הן קניתי אתכם
היום, פירוש, לזמן; ואת אדמתכם - לעולם לפרעה
"
(משך חכמה).
מעבר לכך, יוסף גם נתן להם זרע שאפשר להם לקחת יוזמה ולפתח חיים עצמאיים, ודרש רק סכום צנוע של 20% מהיבול בתור מס - פחות ממס-ההכנסה המקובל בימינו ברוב המדינות,
בראשית מז24: "וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת, וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם
".
המצרים הם שהתעקשו להיות עבדים,
בראשית מז25: "וַיֹּאמְרוּ 'הֶחֱיִתָנוּ, נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה'
". הם העדיפו חיים של שיעבוד למדינה על-פני חיים של חופש ויוזמה: "החייתנו – חיים של חירות, והיא טובה מצד זה, אבל –
נמצא חן בעיני אדוני – יותר מבוקשנו למצוא חן,
והיינו עבדים לפרעה... כך היה רצונם, שיקנה פרעה אותם ג"כ לעבדים, והיו כמו עבדים כנענים, שהאדון זן ומפרנס אותם, והמה עושים בשלו לדעתו ובלי חשבון המזונות... אז היה מספיק צרכינו אם עשה השדה מעט או הרבה. אבל יוסף לא נתרצה לדבריהם
"
(העמק דבר).
כל עוד יוסף היה בחיים, הוא התנגד לרצונם של המצרים להיות עבדים, אך בדור הבא,
שמות א8: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף
", מלך בעל השקפת עולם מנוגדת ליוסף, מלך שתמך בעבדות. והראשונים לסבול מכך היו דווקא בני ישראל, מתנגדי העבדות
(ע"פ הרב רונן נויבירט,
ממלכת עבדים וממלכת כהנים; וכן הרבנית פנינה נויבירט,
על עבדות ואליליות רוחנית).
בזכות עצתו של יוסף, קל יותר לגבות מיסים / דוד אקסלרוד.
בתורה ישנם חוקים רבים שמטרתם למנוע שיעבוד, ראו איך הפכה מצרים לבית עבדים / אראל סגל.
"הא - כמו הנה כמו (יחזקאל טז) וגם אני הא דרכך בראש נתתי. לזרע השדה - שבכל שנה, ולאשר בבתיכם - ולאכול העבדים והשפחות אשר בבתיכם, טפכם -
בנים קטנים. נמצא חן - לעשות לנו זאת כמו שאמרת, והיינו עבדים לפרעה - להעלות לו המס הזה בכל שנה לחק שלא יעבור
"
(רש"י).
""הא לכם זרע". נתן להם זרע על חמש שנים אשר היו ראוין להיות שני רעב ופסק הרעב בזכות יעקב (תוספתא סוטה י.ג) ע"כ אמר הא לכם זרע היינו על ה' שנים, והמקובלים אמרו שמן ה"א אחרונה שבשם נמשכו כל התולדות וכל דבר עושה פרי, וכדי להיות הדבר לזכרון צוה להם שיתנו החומש לפרעה וארבע ידות יהיה להם. ויש עוד רמז שכל זה היה בזכות יעקב וכמו שיעקב לא אכל מכל אשר לו כ"א ארבע ידות וחלק חמישי הפריש לגבוה, שנאמר (בראשית כח.כב) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, שני מעשרות ועישורא בתרא כעישורא קמא דמי והיינו החומש, כך כל האוכלים בזכותו הטיל עליהם נתינה זו שיאכלו רק ארבע ידות ויפרישו החומש, וכן בתחילת הרעב וחמש את ארץ מצרים שלקח מכולם חלק חמישי כי שם צוה ה' את הברכה כמ"ש (דברים יד.כב) עשר תעשר שני מעשרות, ובו מותר לנסות את ה' שנאמר (מלאכי ג.י) ובחנוני נא בזאת וגו'.
"
(כלי יקר).