קוד: ביאור:בראשית נ20 בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אראל
אל:
בראשית נ20: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם רָב
"
האירועים שקרו לנו בעבר יכולים "לתקוע" אותנו ולמנוע מאיתנו להתקדם לעתיד טוב יותר. אחד הכשרונות שעשויים להועיל במצב זה הוא הכישרון "לשחשב", כלומר, לחשוב מחדש, לפרש מחדש בצורה חיובית את אירועי העבר שלנו. כך עשה יוסף בדבריו לאחיו, בני יעקב, במצרים. כשיוסף חשב על אירועי העבר בינו לבין אחיו, הוא יכל לפרש אותם בכמה דרכים:
שתי הדרכים הראשונות עשויות להועיל כאשר הולכים בהן במידה מתונה - הראשונה גורמת לאדם לדרוש צדק ותיקון מאחרים, והשניה גורמת לאדם לדרוש שיפור ותשובה מעצמו. אבל כשהולכים בהן יותר מדי זמן, הן "תוקעות" את האדם בעבר. אדם ההולך בדרך הראשונה שקוע ברגשות נקם שאינם שבעים, ומביא הרס על סביבתו; אדם ההולך בדרך השניה שקוע ברגשות אשם שאינם מתרפאים, ומביא הרס על עצמו.
יוסף בחר בדרך השלישית: ואתם חשבתם עליי רעה?! - נראה לכם שחשבתם מחשבה רעה, למכור אותי לעבד? אתם טועים! אלהים חשבה לטובה - אלהים חשב את המחשבה הזאת, והוא חשב אותה מתוך כוונה טובה, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב - להחיות אותנו ואת כל העם הגדול העומד להתפתח ממנו!
אדם ההולך בדרך השלישית מפרש את אירועי העבר באופן חיובי, כחלק מתוכנית אלהית. במקום להיות שקוע בצער על העבר, הוא משתלב בתוכנית האלהית ומתקדם בשמחה אל העתיד.
2. אולם רוב מפרשי הפשט פירשו שיוסף עדיין זכר את הרע; כך למשל תרגום אונקלוס: "ואתון חשבתון עליי בישא; מן קודם ה' אתחשיבת לטבא, בדיל למעבד כיומא הדין, לקיימא עם סגי
" - "אתם חשבתם עליי מחשבה
רעה ורציתם למכור אותי לעבד, אבל
ה' החשיב את המחשבה הזאת
לטובה והשתמש בה כדי
להחיות עם רב" - בסופו של דבר המחשבה שלכם הביאה רק טוב, ולכן אין מקום לרגשות נקם.
3. והתרגום הארמי ה"ירושלמי" (יונתן) פירש שה"מחשבה" כלל אינה מתייחסת לעבר אלא להווה: "וְאַתּוּן חֲשַׁבְתּוּן עָלַי מַחְשָׁבִין בִּישִׁין, דְמָא דְלָא הֲוֵינָא מִסְתְּחַר עִמְכוֹן לְמֵיכַל מִן בִּגְלַל דְנָטִיר לְכוֹן בָּבוּ הוּא; וּמֵימְרָא דַיְיָ חַשְׁבָא עָלַי לְטַבְתָא, דְאַבָּא הֲוָה מוֹתִיב לִי בְּרֵישָׁא, וּמִן קֳדָם יְקָרֵיהּ הֲוֵינָא מְקַבֵּל, וּכְדוֹן לֵית אֲנָא מְקַבֵּל, בְּגִין דְאִיזְכֵּי לְמִתְעַבְדָא לָן שֵׁיזְבָתָא כְּיוֹמָא הָדֵין, לְקַיְימָא עַם סַגִי מִדְבֵית יַעֲקב
" - "אתם רואים שמאז מות אבינו אני לא יושב לאכול עמכם, ואתם
חושבים שהדבר נובע מתוך רגשות
רעים שיש לי כלפיכם, אבל
ה' יודע
שהמחשבה שלי היא
טובה - אבינו ציווה שאני אשב בראש, וכל עוד אבינו היה חי הייתי עושה כך משום כבודו, אבל עכשיו אינני מוכן יותר לשבת בראש, אני רוצה שתרגישו שווים לי, כדי שנזכה לישועה והצלה, ושיתקיים מביתנו עם גדול ורב".
ראו גם: הפיוס - שיר מאת אהובה קליין.