עלי תבל שם מאורו - היום הרביעי

קוד: עלי תבל שם מאורו - היום הרביעי בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: נריה קליין

אל: כפית ס"ח ניסן

האור הגנוז

במאמר הקודם נוכחנו לדעת כי ששת ימי המעשה מסודרים בשתי מחציות: שלושת הימים הראשונים מקבילים לשלושת הימים האחרונים. היום הרביעי, לפיכך, מקביל ליום הראשון: ביום הראשון נברא האור, וביום הרביעי – המאורות. אך דווקא הקבלה זו מעלה שאלה ברורה: אם ישנו כבר אור בעולם, מה הצורך בבריאת המאורות?!

חוקרי מקרא העלו שאלה נוספת, מדעית: כיצד נבראו הצמחים ביום השלישי והמאורות ביום הרביעי, בעוד שהצמחים צריכים אור שמש לשם גדילתם (פוטוסינתזה בלע"ז)! אך לדידנו שאלה זו קשה פחות, מפני שאי אפשר לדעת על פי אילו חוקי טבע פעלה הבריאה בששת ימי המעשה.

שאלתנו היא, אם כן, מה הצורך במאורות; נראה שהתורה באה כאן לעזרתנו, משום שהיא מפרטת ביום זה – יותר מכל יום אחר – את מטרות היצירה של אותו היום.

מטרה אחת היא "להאיר על הארץ". מטרה נוספת היא "להבדיל בין היום ובין הלילה", ולפי זה נראה שמטרת המאורות היא להודיע מתי יום ומתי לילה. [(ובמקבילתה: "ולהבדיל בין האור ובין החושך". כבר דיברנו באריכות על כך שיום ולילה הם בעצם אור וחושך, ומשמעותם של שני הזוגות היא 'זמן האור וזמן החושך': "ויקרא א-הים לאור – יום, ולחושך קרא לילה".)

לגבי שתי מטרות אלה חוזרת השאלה שכבר שאלנו (עליה נענה בהמשך): הרי ישנם כבר אור וחושך מקדמא דנא, ומדוע אנו צריכים עוד בריאה שתבדיל ביניהם, או שתאיר במקומם?

כדי לענות על שאלה זו, אנו צריכים להיזכר בעיונינו הקודמים, ולזכור באיזה שלב בבריאה אנו נמצאים. בתחילה הייתה הארץ מוצפת מים, וחושך היה (וגם רוח א-הים הייתה) על פני המים. ביום הראשון נוסף האור, אך הוא חלק את מקומו עם החושך – על פני המים. עניין זה חשוב, מפני שביום השני נברא רקיע שהבדיל בין המים התחתונים לעליונים, והאור נותר למעלה – מעל המים העליונים! כאשר נראתה היבשה, היא הייתה חשוכה, מפני שהאור נותר – יחד עם רוח אלוקים – מעל פני המים העליונים! עניין זה, כך נראה, הוא פשוטם של דברי חז"ל, על כך שהאור שנברא ביום הראשון נגנז לצדיקים לעתיד לבוא. האור נגנז במרומים, והארץ נותרה חשוכה.

בדיוק לשם כך נבראו המאורות. המאורות נתלו ברקיע, משום שהוא נמצא מתחת למים העליונים, ולכן יכולים המאורות "להאיר על הארץ".

בנוסף, אנשי הארץ לא יוכלו לדעת מתי האור משמש ומתי החושך משמש, מכיוון שהמים העליונים מסתירים זאת. זו עוד סיבה לבריאת המאורות: להבדיל בין היום ובין הלילה, בין האור ובין החושך. עתה נוכל לדעת: כשרואים שמש – שם למעלה יש אור. כשרואים ירח וכוכבים – האור והחושך חזרו להיות מעורבים זה בזה.

מערכת השמש

המטרה האחרונה מובנת פחות: "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים". הרמב"ן חיבר בינה לבין מטרה אחרת – "ולמשול ביום ובלילה":

"ואמר 'ולמשול ביום ובלילה', שיהיה זה מושל ביום וזה מושל בלילה, והממשלה הוא מה שצוה 'והיו לאותות ולמועדים'...".

לדברי הרמב"ן, המאור הגדול יהיה "לאותות ולמועדים..." ביום, והמאור הגדול יהיה "לאותות ולמועדים..." בלילה. מדוע חיבר הרמב"ן בין שתי המטרות?

לשם כך נפנה את תשומת לבנו למבנה הפסוקים המתארים את היום הרביעי (בראשית א 14-18):

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם

   לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה

      וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:

         וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ,

            וַיְהִי כֵן:

            וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:

         וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:

      וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה

   וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"

סביב תיאור עשיית המאורות בפועל, הממוקם במרכז הפיסקה, מופיעות שלוש מטרותיה של יצירה זו, מן הפנים אל החוץ: במעגל הפנימי ישנה המטרה "להאיר על הארץ"; במעגל החיצוני – להבדיל בין יום ולילה ובין אור לחושך. מכיוון שכך, נותר לנו להשלים את החסר ולומר שבין שני מעגלים אלו ישנה המטרה השנייה.

דבר זה מציב את המטרה "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" מול "ולמשול ביום ובלילה", וכעת ברור לנו מדוע הרמב"ן חיבר בין השתיים!

לסיום הדיון במבנה רק נעיר שמסביב לכל המבנה הזה ישנה המסגרת המתארת את רצון ה' בבריאה: "ויאמר אלוקים... וירא אלוקים כי טוב".

המושלים

אם נעיין בביטויים הנוגעים למאורות, נשים לב לדבר מעניין. אם בשלושת הימים הראשונים ה' הבדיל בין דברים שונים בבריאה (אור-חושך; מים עליונים-מים תחתונים; ארץ-ימים), הרי שביום רביעי המאורות הם אלה שמבדילים בין אור וחושך, בין יום ולילה. למען הדיוק, בחציים השני של ימי הבריאה אנו מתחילים לראות ניצוצות רבים של פעולה טבעית בבריאה; כוחות הטבע לוקחים את הפיקוד ודברים זזים מעצמם. ביום חמישי שורצים המים שרץ נפש חיה, וביום השישי הארץ מוציאה נפש חיה למינה.

אך במאורות יש יותר מכך. הדמיון שביניהם לבין הא-ל הבורא מודגש גם בשל העובדה שהם 'מושלים'. המאורות מושלים ביום ובלילה, ונראה מכאן שהם בדרגה אחת לפחות מעל שאר הבריאה. תפיסה זו של המאורות איננה מקרית, שהרי בתקופות רבות עבדו עובדי האלילים את השמש, הירח וכוכבים אחרים, ועל כן גם נקראו אנשים אלה בפי חז"ל: 'עובדי כוכבים ומזלות'.

נראה שבדיוק לשם כך התורה מספרת לנו כי הממשלה שבה המאורות מחזיקים ניתנה להם מאת הבורא – הם עצמם אינם אלים. אלוקים ברא את המאורות – הם נבראים ולא בוראים!

אך עם כל זאת, ניתנה להם ממשלה כלשהי. הם מושלים עליונים ביום ובלילה, ואולי אף בזמן. אך ביום השישי יברא אלוקים את האדם בצלמו, ובכך ישליטהו על העולם (רס"ג מפרש את הביטוי "בצלם א-להים" = שליט). מצאצאי האדם הזה יקומו גם מושלים כדוגמת יהושע, שיעמידו את השמש והירח במקומם...