קוד: מבנה בראשית יח בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אלמונית
אל: כפית ה'תשס"ב חשון
אף פעם לא הבנתי למה יש אנשים שכל-כך משוגעים מקונצרטים. זה כל-כך מרתק ומעניין אותם. הם לוקחים את הקונצרט כאתגר. נדמה שהם רוצים לעלות על משהו, מנסים להבין דבר-מה המֻסְוֵּה בנגינה.
יש לי חברה שמנגנת בפסנתר והיא הסבירה לי למה. היא הסבירה לי שיש מוסיקאים כמו באך, למשל, שחיברו את המנגינה כך שהיא מורכבת מכמה קולות, וכל אצבע שמנגנת, מנגנת קול מסוים. לכל קול יש 'אמירה' משלו והיה יכול להיות מנגינה בפני עצמו, אבל מה שבאך עשה זה שהוא לקח כמה קולות וניגן אותם במקביל (הוא הגיע עד 12 קולות - בהתחשב בעובדה שיש רק 10 אצבעות זה ממש מדהים!) והשילוב של הקולות יצר מנגינה חדשה, בנוסף למנגינות הבסיסיות שיש בכל קול. האתגר של האנשים שמקשיבים לקונצרט הוא להפריד את המנגינה הנשמעת לקולות שמרכיבים אותה ולהצליח לשמוע בה את המנגינות הפנימיות.
בפרשת 'וירא', בראשית י"ח/א'-ט"ז, מסופר על בשורת המלאכים לאברהם ושרה על הולדת יצחק. בקריאת הפסוקים נתקלים בבעיה הקיימת לאורך כל הקטע. בחלק מהפסוקים אברהם פונה אל המלאכים בלשון רבים ובאחרים - בלשון יחיד. הנה הפסוקים הבעייתיים:
"(ג) ויאמר <אברהם>אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבֹר מעל עבדך: (ד) יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ: "
"(ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל: (י) ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך..."
בקריאה ראשונה נשמע שמדובר בסיפור אחד של בשורות הולדת יצחק לאברהם על-ידי המלאכים, אולם כאשר השינויים קיימים בגוף המדבר, ולא רק הנוכח, עולה חשד שאולי מדובר פה במוזיקה מהסגנון של באך, ובאמת, אם בוחנים את העניין ניתן להפריד את הקטע לשני סיפורים על-ידי חיבור כל הפסוקים שבאותו גוף. בסיפור הראשון ה' משוחח עם אברהם ומבשר לו על הולדת יצחק:
"(א) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום: (ג) ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך: (י) ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו...וכן הלאה עד סוף פסוק ט"ו"
הסיפור השני, המורכב מהפסוקים שנמצאים בין הפסוקים הנ"ל, מתאר את אברהם מכניס אורחים, וגם חיבור של אלו יוצר סיפור בעל רצף הגיוני.
מה בדיוק הסיבה שהתורה השתמשה ב'קולות משולבים' ולא כתבה כל סיפור לחוד, בפני עצמו - אני לא יודעת. מנגינה משולבת יותר יפה מכמה מנגינות בודדות לחוד, אולם יש להניח שכאן השילוב לא נעשה כאמנות, לשם יופי, אלא ליותר מזה. אפשר להסיק מכאן כי הסיפורים לא רק נכתבו יחד - הם באמת התרחשו כך, דבר שנראה לנו שונה ומיוחד כיון שבדרך-כלל אנשים מתקשרים עם ה' בנפרד מחייהם, ולא תוך כדי התנהלותם [ דוגמה נוספת לכך - בשיחת משה ופרעה ].
ישנם מפרשים האומרים כי הסיפור מראה עד כמה חשובה היתה הכנסת האורחים עבור אברהם, עד כדי כך שהוא הפסיק לדבר עם ה' לשם כך. חז"ל למדו מכאן- 'גדולה הכנסת אורחים כקבלת פני שכינה'.
רעיון נוסף (רעיון של אראל): אולי השילוב בא להראות עד כמה אברהם היה בקשר טוב עם ה', כך ש-ה' דיבר איתו במהלך התנהלות חייו היומיומיים, כשהיו לו אורחים, ולא כבדרך כלל, בהתבודדות, בנפרד מחייו. אם יש לכם עוד רעיונות אתם מוזמנים לכתוב.
עלינו ללמוד לקרוא את התנ"ך כמו שאנו מקשיבים למוסיקה, ולמצוא את הסיפורים, המנגינות היפהפיות, הפנימיים בתוך הסיפור הכולל, לשמוע אותו וגם אותם.