קוד: אדם - קין בתנ"ך
סוג: הבדלים2
מאת: הרב יוני גרוסמן [סיכמה: פרידה נובוגרודסקי]
אל:
ר' צדוק מלובלין אמר, שכדי להבין מושג צריך ללכת למקום הראשון
בו הוא מופיע בתנ"ך.
נלך לסיפור קין והבל.
קין הוא הדמות הרעה והבל הוא הדמות הטובה, כבר מתחילת הסיפור.
מבנה הסיפור:
ע"פ רש"י, הבל בחר מקצוע בהתאם לחשיבה האלוקית, קין דווקא נגדה. קין מביא קרבן גרוע והוא המום, "ויפלו פניו
". הקב"ה מנסה לנחמו, קין כ"כ כועס שהוא הורג את
אחיו. קין לא מבין שהקב"ה בחר בקורבן הטוב.
נשים לב לשרשור שיש בפסוקים – כל פעם אחד מהם מופיע ראשון. מה זה בא להגיד,
מבחינה תכנית, בהנחה שזה בא לא רק בשביל צורה ספרותית? - קשה להכריע מיהו
הגיבור הטוב ומי הרע, ישנו מעין שוויון ביניהם. הבל משקיע בקורבן, קין הוא
יוזם הקורבן ("והבל הביא
גם הוא...
"). הבל הוא הנספח, מעתיק מקין את עבודת ה' שלו, ואף את הדרך הוא מעתיק – "ויבא קין מפרי האדמה
מנחה לה' והבל הביא
גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן
". מעבר לכך, הפסוקים יוצרים מצב לטובתו של קין –
הביטוי
מנחה לה' מופיע רק אצל קין.
מקצה ימים = מקצה שנה, בו גדלים ביכורי
פירותיו. אז למה הבל חיכה? בכורות צאנו היו קודם! אלא שהולכים לפי
פרספקטיבת הזמן של קין. לקב"ה יש פרספקטיבה משלו. הקוראים לא יכולים
להכריע מי עדיף. זה כמו שאח בכור התקבל למטכ"ל ולאחר מכן גם אחיו הצעיר
מתקבל וכולם משבחים רק את הצעיר למרות שהראשון הוא זה שסלל את הדרך. ריב
של "צומי" מהקב"ה, על ברכתו. [גם לאחר מכן אנו רואים את מאבקם של יעקב ועשו על
ברכתו של אביהם]. קין
מרגיש פגוע כי הוא סולל את הדרך.
"ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב שאת| ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ
".
קין מגיע למערכה השניה עם הרבה תסכולים. יש אומרים שהרצח היה בשוגג,
העובדה שרק נענש בגלות ולא במוות. ופירוש אחר שקם בזדון להרגו – "ויקם קין
". "הן גדול עווני מנשוא
" – האם אתה הקב"ה מוכן לשאת על מצפונך את מעשה הרצח שעשיתי? התורה מדגישה את המילה "אח
". ההדגשה היא אירונית. האמנם יש אחוות אחים?. שוב הקבלה
לפרק כ"ז (שם מודגשות המילים 'בן' ו'אח' – קשרי משפחה), לולא כינוי משפחה
השם היה מתקצר בחצי. אירוניה של משפחה, אין משפחה. בשביל הבלאגן הכתוב מרבה
שם כינוי משפחה. אם לא יכתב הרבה נמאן להאמין במה שאנו שומעים.
בדברי ה' לקין יש ביטויים
בסגנון דומה לפרשת גן עדן: "הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים
" מקביל ל "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו
". אולם ישנן הקבלות נוספות. מה
שהקב"ה אמר אחרי הקרבן יאמר ע"י הנביאים לאורך כל הדורות. העיקר היא
האישיות ולא הקרבן (האדם במרכז). מה גם שמלמד על הוית הקנאה, מפספסים
את נקודת ההזדהות עם קין.
אוירה – פתיחה בדברים ליצור דו שיח, מוסר ועונש. קין ואדם מגיבים באותה צורה. התחמקות מהחטא. אדה"ר
מתחבא בגלל הפשע. נסיגה, בריחה מהקב"ה. הזיקה אינה בגלל ה"אנכי" אלא בעיקר בגלל אותו סוג של תשובה. "ארור אתה
" – דווקא אתה, יחידאי. עונש האדמה בעבורך (לא רק
לך משמש דמיון). ישנו גירוש (מגן-עדן, קדמה). הגירוש הינו גירוש
מזרחה. צד של הסתתרות. הקב"ה יודע ללטף אחר העונש – כותנות עור, אות קין
(מעין חצי ליטוף). אחרי החטא ישנה ידיעה (אדם–קין, קין-חנוך). התורה יוצרת
זיקה בין הסיפורים. הזיקה הראשונה היא ההשואה ב – 1 והשאר כתוספת.
מעגל 1: שני חטאים כאבטיפוס של חטא. ישנו ציווי לא לאכול מעץ הדעת. התשובה המקראית לחוסר האכילה היא כי ה' אמר. הסיפור של קין והבל כמעט הפוך. "אין עונשין אא"כ מזהירין". לא יודע כי אסור לרצוח כי לא נאמר. האיסור לרצוח - הנחת יסוד. "המוסר מחייב את עצמו" (קאנט). אפילו קין הבין את זה.
חטא אדם הראשון הוא ארכיטיפ לחטא הדתי. מרידה בקונו, האדם מתפתח. ברגע המרידה הוא הפך להיות פחות מושלם ויצא מגן עדן. חטא קין – חטא מוסרי, אבי אבות הטומאה של עוול מוסרי.
יש אל שידרוש צורת התנהגות. וזה קשור לאלוה להבדיל מדתות אחרות, זוהי מ-ה-פ-כ-ה! הקב"ה יוצא מגדרו לא רק בחטא דתי אלא גם במוסרי. אדם הרוצה להיות שלם צריך להתגבר על שני סוגי החטאים.
רמב"ן חולק על הרש"י הראשון לתורה: יש אמונה ללא בראשית? רמב"ן
אומר כי זה ארוך מדי וממילא אף אחד לא מבין. ספר בראשית בא ללמד את "כח
מעשיו הגיד לעמו", החטא ועונשו – עונש הגירוש מפני האלוה.
2 חטאים גירוש
מביאים לגירוש מלפני השכינה. במזרח של עדן יש גן. שלב הגירוש הראשון הוא מהגן, השלב
השני הוא הגירוש מעדן. חטא קין – שפיכות דמים. חטא אדם הראשון – גילוי
עריות, הנחש בא על האישה. גן עדן מסגרת של עירום, בושה בעירום. העץ מוגדר
תאוה – כלומר החטא קשור בתאוה. עץ הדעת: *השכלה *חטאי אישות. עץ הדעת קשור
לחיי אישות. האישה לא שמעה את האיסור מפי ה'. אדם הוסיף לה סייג ולכן בא
החטא. נקרעה בין הפיתוי לבין יראת בעלה. היא מכניסה גבר זר הביתה. הנחש
נכנס כחוצץ. הכתוב יוצר שרשרת בין שני האירועים. בעוד מקום בתורה לא
נסבלים חטאי עריות – ויקרא י"ח 24, ויקרא כ'. במדבר לה 31 – חיוב גלות,
רוצח בשוגג חייב לגלות לעיר מקלט – "ולא תחניפו את הארץ אשר אתה בה כי הדם הוא יחניף את הארץ
" (שם, 33-34) חוק האדמה פועל נגד העמים – כאשר הם עוברים על שפיכות דמים או
גילוי עריות הארץ מקיאה אותם. ולכן הם מגורשים ובנ"א אחרים באים ויושבים
במקומם.
למה אם האדם חוטא האדמה מתקללת? כי האדם יצור אדמה. כמו
שבין האיש והאישה יש ערעור לאחר חטא גן עדן כך גם יש ערעור בין האדם
לאדמה. אפשר לפרש יותר מכל האדמה – כמו "ארור אתה מכל האדמה". יש האנשה
לאדמה כאילו היא שותפה למעשה הרצח לקיחת הדם. כל הדם גלוי, הדם מבקש נקמה.
איוב אומר: "ארץ אל תכסי דמי ואל תבלעי צעקתי
". בא לידי ביטוי ביחזקאל כ"ד 7: "כי דמה בתוכה היה בצחיח סלע שמתהו... להעלות חמה ולנקום נקם
".
הקב"ה גורם לחוסר כיסוי כדי שתהיה נקמה לדם. בויקרא
י: מדובר על כיסוי הדם ויכול להיות כי גם שם צריך לקרוא את זה ככה. יש
מובן לרצח גם בבע"ח, יש להביא את הדם למזבח. מה קורה עם מותרי אכילה שלא
יכולים להיות קורבן שלמים? הפתרון הוא כיסוי הדם. הקב"ה בא
במעין ביקורת לאדמה, ביקורת מטפורית. העדינות של הכתוב באה לא לאפשר לאדמה
לבלוע את הדם. כיסוי הדם – כיסוי הראיות. יש מי ששומע את הדם מתוך האדמה
("קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה
"). האדמה תמשיך לכסות אבל יש מי שישמע גם מן האדמה.