קוד: בני ענקים וערים בצורות בתנ"ך
סוג: תכלית
מאת: אראל
אל:
כך ניתן ללמוד מנאומו הראשון של משה בספר דברים. משה מזכיר פעמיים את בני הענקים שגרו פעם בארצות השכנות לכנען:
האמים לפנים ישבו בה, עם גדול ורב ורם כענקים. רפאים יחשבו אף הם כענקים, והמואבים יקראו להם אמים"
ארץ רפאים תחשב אף היא, רפאים לפנים ישבו בה, והעמונים יקראו להם זמזמים. עם גדול ורב ורם כענקים, וישמידם ה' מפניהם ויירשום וישבו תחתם".
בתקופתו של משה, כבר לא היו ענקים בארצות מואב ובני-עמון; ה' כבר השמיד אותם; הענקים כבר היו שייכים להסטוריה. ולכן נשאלת השאלה, לשם מה הזכיר משה את הפרט ההסטורי הזה?
כדי לענות לשאלה, נשים לב למילה קטנה שנזכרת בפסוק 11: "רפאים יחשבו
אף הם, כענקים
": המילה
אף משמעה כאן כמו
גם, כלומר - האמים הם העם השני ששייך למשפחת הרפאים, כמו הענקים. אבל - איפה נזכרו קודם לכן הענקים?
חיפוש קצר מגלה, שהם נזכרו בדברי בני-ישראל המצטטים את המרגלים (דברים א28): "אנה אנחנו עולים? אחינו המסו את לבבנו לאמור '
עם גדול ורם ממנו, ערים גדולות ובצורות בשמיים, וגם
בני
ענקים ראינו שם'!
"
בפעם הקודמת שבני-ישראל עמדו על סף הכניסה לארץ, אחד הדברים שהפחידו אותם היה בני-הענקים שראו המרגלים בארץ. עכשיו, הדור התחלף, אבל ייתכן שיש בעם ישראל עדיין כמה אנשים שהיו אז ילדים, ודברי המרגלים עדיין מהדהדים במוחם ומפחידים אותם (ראו גם מדוע התעקשו בני ישראל להיכנס לארץ ממזרח?).
לפיכך, רוצה משה להראות להם, שאין להם שום סיבה לפחד מבני-ענקים: גם בארץ מואב ובארץ בני-עמון ישב פעם
עם גדול ורם
, גם שם היו
בני ענקים
, וה' הוריש אותם מפני בני מואב ובני עמון.
בהמשך, כאשר משה רבנו מתאר את נצחונם של בני ישראל על עוג מלך הבשן, הוא אומר (דברים ג4-5): "לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאיתם... כל אלה
ערים בצורות חומה גבוהה דלתיים ובריח...
". גם הפסוק הזה נראה כתגובה לדברי המרגלים: הם הפחידו את בני-ישראל ב"ערים גדולות ובצורות בשמים
", ולכן משה רוצה להגיד להם שאין להם סיבה לפחד מכך, כי גם לעוג מלך הבשן היו ערים גדולות ובצורות, וה' נתן אותן לבני ישראל.
לפי זה נראה, שהנאום הראשון של משה רבנו הוא תשובה לדברים שאמרו המרגלים לפני 38 שנה, ואחת ממטרותיו העיקריות היא - לחזק את ליבם של בני-ישראל לקראת כניסתם לארץ, ולהוציא מליבם כל שריד של פחד שאולי נשאר שם מדברי המרגלים.