קוד: ביאור:דברים ג24 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים ג24: "ד' ה'! אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ
"
פסוק 25: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן
"
המטרה העיקרית של משה היתה לבקש מה' שירשה לו להיכנס לארץ ישראל (בפסוק 25), אולם לפני כן (בפסוק 24) הוא שיבח את ה' על גדלו וידו החזקה.
מה הקשר בין דברי השבח לבין דברי הבקשה? כמה פירושים:
1. דברי השבח מתארים את מידת הרחמים של ה', ומסבירים מדוע משה מעז לפנות אל ה' למרות שכבר גזר עליו שלא ייכנס לארץ: "ה' אלהים - רחום בדין.
אתה החלות להראות את עבדך - פתח להיות עומד ומתפלל, אע"פ שנגזרה גזירה. אמר לו: ממך למדתי, שאמרת לי (שמות לב) "ועתה הניחה לי". וכי תופס הייתי בך?! אלא לפתוח פתח, שבי היה תלוי להתפלל עליהם; כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו.
את גדלך - זו מדת טובך, וכן הוא אומר (במדבר יד) "ועתה יגדל נא כח ה'".
ואת ידך - זו ימינך, שהיא פשוטה לכל באי עולם.
החזקה - שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזקה.
אשר מי אל וגו' - אינך דומה למלך בשר ודם שיש לו יועצין וסנקתדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו, אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי ותבטל גזירתך
"
(רש"י פירוש ראשון; וראו
רמב"ן שהסביר אחרת את שמות הקודש בפסוק).
2. דברי השבח מתארים את כיבוש עבר הירדן המזרחי, ומסבירים מדוע משה כל כך רוצה להיכנס לארץ - כדי שיזכה לראות את כיבוש שאר חלקי ארץ ישראל; כמו אדם שקרא פרק ראשון בספר מתח, ומשתוקק לקרוא את הפרק הבא: "ולפי פשוטו,
אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג, כדכתיב (דברים ב) "ראה החלותי תת לפניך", הראני מלחמת ל"א מלכים
"
(רש"י פירוש שני).
3. עניין של נימוס - כשפונים אל ה', אין זה ראוי להתחיל מייד בבקשות אישיות, אלא יש להתחיל בדברי שבח המראים שאנחנו מכירים בגדולת ה', ורק אחר-כך להתחיל בבקשות האישיות שלנו: "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל; מנלן? – ממשה, דכתיב
ואתחנן אל ה' בעת ההיא, וכתיב
ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, וכתיב בתריה
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה
"
(רבי שמלאי,
בבלי ברכות לב.).
חכמי התלמוד נחלקו (בבלי עבודה זרה ז:), האם עיקרון זה מתאים גם לתפילה הקבועה שאנחנו מתפללים כל יום:
רבי אליעזר אומר: שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל (שמונה עשרה), שנאמר (תהלים קב א) "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו" (כי יעטוף עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה, והדר 'לפני ה' ישפוך שיחו' - שמונה עשרה)".
רבי יהושע אומר: יתפלל ואחר כך ישאל צרכיו, שנאמר (תהלים קמב ג) "אשפוך לפניו שיחי, צרתי לפניו אגיד"".
רבי יהושע סבר: ילפינן ממשה (להסדיר שבח תחלה, הלכך יתפלל י"ח תחלה, דאיכא שבח בתחלתן)",
ורבי אליעזר סבר: לא ילפינן ממשה: שאני משה דרב גובריה (גדולת מעשיו וחכמתו רבה ונאה לו לשבח ולהעדיף בשבחו של מלך מלכי המלכים, אבל איניש בעלמא מיחזי כיוהרא)".