קוד: ביאור:דברים ט17 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים ט15: "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית
עַל שְׁתֵּי יָדָי
".
דברים ט16: "וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לה' אֱלֹהֵיכֶם, עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶתְכֶם
".
דברים ט17: "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם
מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי, וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם
".
הפסוקים מתארים את משה רבנו יורד מההר עם לוחות הברית, רואה את עגל הזהב, ושובר את הלוחות.
אולם לשון הפסוקים מעוררת תמיהות:
נראה שהפסוקים רומזים, שלוחות הברית היו מרחפים באויר! משה לא היה צריך להחזיק אותם בידיו - הם ריחפו מעל ידיו, וכדי להשליכם - היה צריך לתפוש בהם ולהשליך אותם מעל ידיו.
והנמשל: התורה הראשונה שקיבלנו בסיני היתה קלה ו"מרחפת". לא היה דרוש כל מאמץ כדי "להחזיק" אותה - כל מה שהיינו צריכים זה קצת סבלנות לחכות שהיא תרד אלינו משמיים. כיוון שלא היתה לנו סבלנות ועשינו עגל מזהב, התורה הזאת נשברה, וקיבלנו תורה אחרת - תורה שצריך לפסל באבן ולשים בארון עץ מעשה ידי אדם,
דברים י1: "בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי
פְּסָל לְּךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה, וְעָשִׂיתָ לְךָ אֲרוֹן
עֵץ
", תורה עם הרבה יותר חוקים ופרטים
(ראו שמות לד).
שבירת הלוחות / יעקב אבי ברוך טירקל, עלון מכללת שערי משפט, פרשת עקב ה'תשס"א.
ואפן וארד מן ההר - כבר פירשתי במקומו (שם שם יא) כי קודם שירד מן ההר התפלל עליהם ובתפלתו נאמר (שם שם יד) וינחם ה' על הרעה. אבל לא הזכיר זה עתה, מפני שהוא רוצה להסדיר להם עתה הטורח הגדול והעמל שטרח עליהם, כי הביאו אותו לשבור הלוחות ולהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה ולהתפלל גם על אהרן, כי התאנף השם עליו מאד. ואחרי כן (פסוקים כה-כט) יזכיר התפלה הראשונה שחלה את פני ה' אלהיו טרם רדתו שלא ישמידם(רמב"ן על פסוק 15).
וטעם ואתפש בשני הלוחות - גם זה מן התוכחות, יאמר היה עונכם גדול מנשוא עד כי בראותי אתכם משחקים לפני העגל לא יכלתי להתאפק ושברתי הלוחות. והוצרך להזכיר זה בעבור שירצה להודיעם ענין הלוחות השניות כאשר יפרש. ויתכן שירמוז עוד לטובה שעשה עמהם, כי סכן בנפשו לשבור לוחות האלהים לטובתם כאשר אמרו רבותינו (שמו"ר מג א) מוטב תדון בפנויה ולא באשת איש" (רמב"ן על פסוק 17).