מה לעשות לפסילים ומה לעשות לאשרות

קוד: מה לעשות לפסילים ומה לעשות לאשרות בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל

אל:

בשני מקומות בספר דברים יש ציווי דומה שמתייחס להשמדת חפצי עבודה- זרה מארץ ישראל:

1. דברים ז2-5: "וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ - וְהִכִּיתָם; הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא-תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם; בִּתְּךָ לֹא-תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא-תִקַּח לִבְנֶךָ. כִּי-יָסִיר אֶת-בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם, וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. כִּי-אִם-כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם - מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ, וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ; וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן, וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ".
2. דברים יב2-3: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם - אֶת-אֱלֹהֵיהֶם; עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא" ( פירוט ).
   

בשני הציוויים נזכרים ארבעה סוגים של חפצי עבודה-זרה, וארבעה פעלים, והם מתחלקים לשני זוגות:

מזבחות ומצבות

בשני הציווים:

• את מזבחותם צריך לנתץ;
• ואת מצבותם צריך לשבר.

נראה מכאן, שהפועל "ניתץ" מתייחס לבניין שבנוי מכמה אבנים (כמו מזבח), והפועל "שיבר" מתייחס לאבן אחת (כמו מצבה). זה הפוך מפירוש מלבי"ם על נתץ - הרס - וצ"ע.

אשרים ופסילים

• את אשיריהם - בפרק ז צריך לגדע ובפרק יב צריך לשרוף;
• ואת פסיליהם - להפך: בפרק ז צריך לשרוף, ובפרק יב צריך לגדע!

בספרי-דברים על פרשת ראה למדו מכאן כמה הלכות:

• ב סימן ד למדו, שיש דינים שונים למקרים שונים: אם האשרה ננטעה מתחילתה לעבודה זרה, צריך לשרוף אותה לגמרי; אבל אם היא היתה נטועה, ורק לאחר מכן ייחדו אותה לעבודה זרה - מספיק לגדע את הענפים שנוספו לאחר שייחדו אותה לע"ז, ושאר האשרה כשרה לשימוש. וכך אמרו גם בגמרא: "ואשריהם תשרפון באש - מיבעי ליה לאילן שנטעו מתחילה לכך... [ו]אילן שנטעו ולבסוף עבדו... נפקא ליה מ' ואשריהם תגדעון '; איזהו עץ שגידועו אסור ועיקרו מותר? הוי אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו" (בבלי עבודה זרה מה ב, בדעת רבי יוסי בר' יהודה). וכך גם לגבי בית: אם הוא נבנה מתחילתו לעבודה זרה, צריך לשרוף אותו לגמרי; אבל אם הוא היה בנוי, ורק לאחר מכן ייחדו אותו לשם עבודה זרה והוסיפו לו תוספות - מספיק לגדע את התוספות, ושאר הבית כשר לשימוש.
• ב סימן ה למדו, שיש דינים שונים לשלבים שונים בכיבוש הארץ: בזמן המלחמה, מספיק לגדע את הפסילים והאשרות; לאחר מכן יש לרדוף אחרי האויבים ולהביסם, ורק לאחר השלמת הכיבוש, צריך לחזור לפסילים ולאשרות ולשרוף אותם לגמרי. וכך אמרו גם בגמרא: "גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים, דתני רב יוסף: ונתצתם את מזבחותם – והנח, ושברתם את מצבותם – והנח; 'והנח' סלקא דעתא? שריפה בעי!? אמר רב הונא: רדוף ואחר כך שרוף" (בבלי עבודה זרה מה ב, בדעת רבנן).

אבל, בשני הפירושים האלה יש בעיה - הם לא מסבירים מדוע בפרק ז נזכר שצריך לגדע את האשרים ולשרוף את הפסילים, ובפרק יב להפך!

כדי לענות לשאלה הזאת, צריך לעיין בכל אחד מהפרקים ולראות על איזה פסילים ואשרות הוא מדבר:

• בפרק ז, מדובר על פסילים ואשרות של עובדי-אלילים פרטיים - שצריך להורגם ואסור להתחתן בם. אלו, באופן טבעי, חפצים ביתיים - קטנים ופשוטים יחסית.
• בפרק יב, מדובר על פסילים ואשרות שנמצאים במקומות ציבוריים - "עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן". אלו, באופן טבעי, חפצים גדולים ומפוארים יותר.

ולכן:

• בפרק ז, מדובר על פסילים פשוטים, שעשויים, בדרך-כלל, מעץ - ולכן, הטוב ביותר הוא להוציא אותם אל מחוץ לאזור המגורים ולשרוף אותם. לעומת זאת, את האשרות, שנמצאות בחצר הבית, לא כדאי לשרוף, כי זה מסוכן - זה עלול לגרום לשריפה בבית ובבתים הסמוכים, ולסכן חיים. לכן, מספיק לגדע אותה.
• בפרק יב, מדובר על פסילים מפוארים יותר, שעשויים, בדרך-כלל, מאבן - ולכן, אי אפשר לשרוף אותם, ומספיק לגדע אותם. לעומת זאת, את האשרות אפשר לשרוף בלי חשש כי זהו מקום ציבורי.