מצוה לשמוח?

קוד: מצוה לשמוח? בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: דוד אקסלרוד

אל:

דברים כו 4-11:

(4) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ:

(5) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

(6) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:

(7) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:

(8) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:

(9) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

(10) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ:

(11) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:

האם "ושמחת" הוא ציווי או קביעת מציאות?

במלים אחרות:

1. האם משמעות הפסוקים היא - כאשר תבוא לארץ ותתיישב בה, עליך לערוך טכס הכולל לקיחת פירות יבולך, הבאתם אל המשכן או המקדש, אמירת הצהרה מסוימת, ובסופה אתה מצווה לשמוח?
2. או שמא כך הם הדברים - לאחר הכניסה לארץ (אירוע משמח), ההתיישבות בה (אירוע משמח גם הוא), אסיפת היבול (אשר גם הוא אירוע משמח), את השמחה הזאת אדם מצווה לערוך בצורה מסוימת, המורכבת מהבאת דגמי התוצר למשכן או למקדש, מסירתם לכוהן, ואמירת הצהרה.

בקיצור: האם אנו מצווים לשמוח? או שאנו מצווים להקדיש את השמחה הטבעית לה' על ידי עטיפתה בטכס פולחני?

מה זה משנה?

- על-פי האפשרות הראשונה, משמעות הדברים היא "עליך לשמוח כחלק מהעבודה אשר צוויתי אתך", וההשלכות הן:

• תתכן שמחה מלאכותית.
• ביטוים חיצוניים של שמחה, כמו, ריקודים, שירה, צעקות גיל ואי אלה צורות ליצנות, כל אלה הם מצווה.

מכאן: עיסוקו של אדם בפעילות מזה הסוג, אפילו זמן ממושך, דבר משובח הוא, חלק הוא מעבודת ה'.

כך בדיוק מרגישים חלק גדול מבני עמנו, הרגשה המאפשרת לאדם לעסוק בפעילות סרק ובו בזמן להיות מרוצה עד מאוד מעצמו.

רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה.