זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארוממנהו

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה

[המשך יבוא]

"עזי וזמרת יה - אונקלום תרגם תוקפי ותושבחתי עזי כמו עזי בשור"ק וזמרת כמו וזמרתי ואני תמה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא אלא בג' מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת וכל שאר מקומות נקוד שור"ק (ירמיהו טז) ה' עזי ומעזי (תהלים נט) עזי אליך אשמורה וכן כל תיבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה בשו"א בחטף הראשונה נקודה בשור"ק כגון עז עזי רוק רוקי חק חקי על עולו יסור עולו כל כלו ושלישים על כלו ואלו ג' עזי וזמרת של כאן ושל ישעיהו ושל תהילים נקודה בחטף קמ"ץ ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי אלא וזמרת וכולם סמוך להם ויהי לי לישועה לכך אני אומר ליישב לשון המקרא שאין עזי כמו עוזי ולא וזמרת כמו וזמרתי אלא עזי שם דבר הוא כמו (שם קכג) היושבי בשמים (עובדי' א) שוכני בחגוי סלע (דברים לג) שוכני סנה וזהו השבח עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה וזמרת דבוק הוא לתיבת השם כמו (שופטים ה) לעזרת ה' (ישעיהו ט) בעברת ה' (קוהלת ג) על דברת בני האדם ולשון וזמרת לשון (ויקרא כה) לא תזמור (ישעיהו כה) זמיר עריצים ל' כסוח וכריתה עוזו ונקמתי של אלהינו היה לנו לישועה ואל תתמה על לשון ויהי שלא נא' היה שיש לנו מקראות מדברים בלשון זה וזה דוגמתו (מ"א ו) את קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב היה לו לו' עשה צלעות סביב וכן (דברי הימים ב ו) ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם היה לו לומר מלך עליהם רחבעם (במדבר יד) מבלתי יכולת ה' וגו' וישחטם היה לו לו' שחטם (שם לו) והאנשים אשר שלח משה וגו' וימותו מתו היה לו לו' (שמות ח) ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזוב היה לו לומר עזב " (רש"י)

"עזי וזמרת יה - פירוש ר"א כי מלת עזי מושכת עזי וזמרת עזי יה והטעם הודה כי עזו ותקפו אשר יזמר בו הוא השם והוא היה ישועתי זה אלי ואנוהו אושיבנו בנוה זה אלהי אבי וארוממנהו שאספר גבורותיו וזה הוא ודאי פשוטו של מקרא אבל לא הזכיר השם שלם והזכיר ממנו שתי אותיות בלבד ודרך משה רבינו בכל התורה להזכיר השם הגדול כלו אשר אמר לו זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (לעיל ג טו) וכבר דרשו (תנחומא סוף פרשת תצא) בפסוק כי יד על כס יה (להלן יז טז) נשבע הקב"ה שאין הכסא שלם ואין השם מלא עד שימחה זרעו של עמלק ועל דרך האמת בעבור כי ישועת הים כולה היתה על יד מלאך האלהים הוא שכתוב עליו כי שמי בקרבו (להלן כג כא) וכמו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה (לעיל יד לא) כי "היד" ירמוז למדת הדין אשר היא היד הגדולה והנוקמת והיא המקרעת הים כמו שפירש הנביא עורי עורי לבשי עוז (ישעיהו נא ט) הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה (שם י) וכמו שכתבתי למעלה (עי' לעיל יד לא) בעבור כן אמר כי עוזו וזמרתו השם הזה כי ביה ה' צור עולמים (ישעיהו כו ד) וכן ביאר מה לך הים כי תנוס (תהלים קיד ה) מלפני אלוה יעקב (שם ז) וכן אמרו במכילתא (בשלח ג) ירדו לים שכינה עמהם שנאמר (לעיל יד יט) ויסע מלאך האלהים ובאלה שמות רבה (ל א) אמר אין עוז אלא דין שנאמר ועוז מלך משפט אהב (תהלים צט ד). " (רמב"ן).

"[ב] עזי: יה הוא עזי וגבורתי כי בעזרו אגבר על כל אויבי, כמו ה' עזי ומעוזי (ירמיה ט"ז י"ט), הי עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא (תהלים כ"ח ח'), אלהים לנו מחסה ועוז (שם מ"ו ב') ואין צורך להוציא המילה ממשמעותה, ולפרשה מענין שבח וגדולה, גם הבו לה' כבוד ועוז (שם כ"ט א'), וכן תנו עוז לאלהים (שם ס"ח ל"ה) אין ענינם שבח ותהילה, אלא, תנו לה' גבורה ועוז, כלומר הבינו ודעו בלבכם והודו בפיכם כי לו העוז והגבורה, ועיין למטה על מילת ואנוהו. ולענין הקמץ שבמילת עזי ראוי לדעת כי הדגש (כשאין הטעם לפניו כמו סבי) יבאו לפניר הקולות האטומים של שורק, חיריק, והשוא הנח בהפך יבאו לפניו הקולות הרחבים של קמץ קטן, סגול; כגון חקי חקך, הכה הפקד, אתכם אתכם; אך יש יוצאים מן הכלל, כגון קלי, כסו, מאדם, מקטר ישלכו. והנה יפה העיר רש"י ז"ל כי כל תיבה בת שתי אותיות הנקודה מלא פום (כגון חק), כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה בשוא (כגון חקך, כי קודם שוא נח בא קמץ קטן) הראשונה נקודה בשורק, כגון רק רקי חק חקי, ומילות עזי וזמרת יה נכפלו שלש פעמים במקרא (שמות טו ב; ישעיה י"ב ב; תהלים קי"ח י"ד), ובכולם העי"ן בקמץ קטן, וזו זרות גדולה, ומפני הזרות הזאת נדחק רש"י ואמר שאין עזי עוז שלי, אלא שהיו"ד יתרה (על דרך שוכני סנה דברים ל"ג ט"ז) והטעם עוזו וזמרתו של יה. וזה פלא, איך היה רש"י מדקדק כחוט השערה בחילופי הניקוד, גם כי לא היתה זאת אומנותו ולא ראה ספרי אבות הדיקדוק שכתבו בלשון ערבית. וראב"ע תפס את רש"י, ואמר כי אין הפרש בין עזי ועזי, כי כתוב חקי וכתוב תקף, וזה כבר קדם רש"י וראה וידע, ולפיכך כתב ואין השניה בשוא. גם הביא ראב"ע ראיה ממילת בעזך פסוק י"ג ונראה כי גם זו לא נעלמה מרש"י, ולפיכך כתב ואין השניה בשוא וחטף (כן הוא ברש"י כ"י שבידי), נראה שאמר שוא על שוא נח, ואמר חטף על שוא נע, לכלול גם חקך וגם עזך. ומכל מקום באמת אין מנוס מלהודות שאין הפרש בין עזי ועזי, כמו שאין הפרש בין כלו ויכלו, יחננו יחנך, וזולתם. וזמרת: אין המילה סמוכה, וע"כ היא בקמץ, כמו עזרת מצר (תהלים ס' י"ג), אף נחלת שפרה עלי (שם ט"ז ו'), והצורה הזאת מיוחדת לדיבור השירי ונראה שהיא מקוצרת מן זמרתה עזרתה בתי"ו באמצע על דרך לשון ארמית " חכמתא " וחבריו, והשוא הארמי נתחלף בלה"ק לקמץ, כמו פקד בארמית, בעברית פקד, בשר בארמית, בעברית בשר. ולענין הכוונה אין ספק כי הושמט הכינוי במלת וזמרת וטעמה כמו וזמרתי כדעת ר' משה הכהן (הביאו ראב"ע), והכוונה מי שלכבודו אזמר הוא יה, והמפרשים "וזמרת" כאילו הוא סמוך נדחקו בפירושיהם, רש"י פירש עזו וזמרתו של יה, וראב"ע: עזי וזמרת עזי הוא יה, וראב"ע טען מן ומנת המלך (ד"ה ב' ל"א ג') שהוא קמוץ ואעפי"כ הוא סמוך, וזו איננה ראיה, כי אמנם התבה הזאת שומרת הקמץ מפני שהוא קמץ ארמי (בלשון סורית מנתא, וכן צ"ל בתרגום שלנו בשמואל א' ט' כ"ג), ואיננו קמץ עברי הנוסף בלה"ק במקום שוא או פתח שבלשון ארמית, ולהיותו קמץ קדמון הוא בלתי משתנה, ודוגמתו שאר עמו (ישעיה י"א י"א), יקר תפארת (אסתר א' ד'), פתגם המלך (שם א' כ'), כתב הדת (שם ד' ח'), גליתי (ישעיה מ"ה י"ג), מעבדיהם (איוב ל"ד כ"ה), וזולתם (וכן צריך לומר כתבי הקודש, שטרי חובותינו) שהקמץ בהם לא ישתנה לא לשוא ולא לפתח, מפני שהוא קמץ קדמון הנמצא גם בארמית ואיננו נוסף בלה"ק כקמץ פקד, בשר; והדברים ארוכים, וכבר ביארתים בספרי פרולגומני. והנה לדעת רש"י ויהי לי לישועה איננו מאמר בפני עצמו, אך כוונת המקרא היא: עזו ונקמתו של יה היה לי לישועה: ולפיכך הוצרך להביא דוגמאות לוי"ו של ויהי שהיא יתרה. וראב"ע טען עליו ואמר כי אין זה משפט לה"ק ולא לשון ישמעאל; ואני אומר כי אין להביא כאן ראיה מלשון ישמעאל, כי אין בלשון ישמעאל וי"ו ההיפוך, ובלה"ק יש לנו הרבה ווי"ו המהפכות עתיד לעבר, ואינן מחברות, ובפרט מילת ויהי מצויה הרבה בלי הוראת החיבור, כגון כל "ויהי" שבתחילת הספרים ובתחילת הסיפורים. וקצת מהמקראות שהביא כאן רש"י מוכיחים באמת שאיננו נגד משפט לה"ק לומר ויהי לי לישועה להוראת היה לי. והמעמר בכוונה טובה להציל רש"י מתפישת ראב"ע בדה בלבו רבנו שלמה אחר, ואמר שלא נתכוון ראב"ע לדבר על רש"י, ועוד אמר כי המקראות שהביא רש"י, לא הביאם להוכיח כי ייתכן לומר ויהי במקום היה, אלא להוכיח כי תבוא וי"ו ההיפוך גם באמצע הפסוק (!!!) הא למה זה דומה? למה שכתב המבאר לנתיבות השלום במדבר ט' י"ג, כדי להציל את ראב"ע משיבוש גדול שיצא מתחת קולמוסו באמרו כי ובדרך לא היה, ענינו או בדרך, כמו מכה אביו ואמו, אמר המבאר הנ"ל שלא היתה כוונת ראב"ע אלא ללמדנו קריאת ו שהיא נקרא באל"ף גנובה, והנה ובדרך קריאתו אובדרך. והמעמר ראה והבין כי הבל המה הדברים הללו של המבאר, והתמיה עליו ופירש דברי ראב"ע כהווייתן, ולא ראה השיבוש היוצא מהם, ולא הבין מה זה ועל מה זה נדחק המבאר לפרש כך. יה: האל הטוב והמטיב, עיין פסוק שאחר זה " ( שדל)

סיפור

הרב מנחם מנדל מקוצק נולד במשפחה ליטאית. כשהיה צעיר, שמע על תנועת החסידות, והחליט להצטרף אליה. אביו, ר' לייביש, התנגד לחסידות וניסה לשכנע את בנו לחזור לדרך אבותיו. הבן השיב בתקיפות: "הלא כתוב בתורה: זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארוממנהו. איש יהודי חייב לומר קודם זה אלי,  ורק לאחר מכן יכול לרומם את אלהי אביו...". הוא רצה להגיע להכרת אלהים בדרכים משלו, ולא בדרכים שקיבל בירושה (ע"פ מאיר אוריין / סנה בוער בקוצק, עמ' 29).