קוד: ביאור:שמות לב11 בתנ"ך
סוג: התאמה1
מאת: אראל
אל: פירושים וסימנים 1
לאחר שה' מספר למשה רבנו על חטא העגל:
וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו, וַיֹּאמֶר: לָמָה, ה', יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאֶתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה?!"
זה לא-כל-כך מקובל, שנביא שואל את ה' בתפילה "למה אתה כועס?", במיוחד שה' אמר לו פסוק אחד קודם שיש לו סיבה טובה מאד לכעוס: "לך רד, כי שיחת עמך... עשו להם עגל מסכה
"!
אפשר לפרש, שמשה אכן התכוון להגיד לה': "אין לך סיבה לכעוס. הרי העגל הזה הוא רק מסכה, רק פסל דומם, ובסופו של דבר בני-ישראל יבינו את זה ויחזרו בתשובה אליך. אז למה אתה כועס?" (ע"פ מדרש שמות רבה על הפסוק).
כך חשב משה כל זמן שהיה עדיין בהר. אבל ברגע שירד מההר הוא שינה את דעתו: כתוב "וירא את העגל
ומחולות
"
– משה ראה שבני ישראל לא רק עשו עגל, אלא הם גם רוקדים ושמחים בעגל שלהם. עכשיו
משה מבין טוב מאד למה ה' כועס, והוא לוקח את הלוחות ושובר אותם...