ערי המקלט - במדבר, דברים, יהושע

במדבר לה 9-34

דברים יט 1-13

יהושע כ 1-9

הציווי:

ט וַיְדַבֵּר ה’, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן , אַרְצָה כְּנָעַן. 

א כִּי-יַכְרִית ה’ אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם , אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ אֶת-אַרְצָם; וִירִשְׁתָּם, וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם. 

א וַיְדַבֵּר ה’, אֶל- יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: 

הערים:

בספר דברים נאמר גם, שצריך להכין את הדרך לערי המקלט, כך שלבורח יהיה קל למצוא אותן.

יא וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים , עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.  יב וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל; וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ, עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.  יג וְהֶעָרִים, אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ--שֵׁשׁ-עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם.  יד אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים, תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה. 

ב שָׁלוֹשׁ עָרִים, תַּבְדִּיל לָךְ:  בְּתוֹךְ אַרְצְךָ--אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ.  ג תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ , וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת-גְּבוּל אַרְצְךָ, אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ; וְהָיָה, לָנוּס שָׁמָּה כָּל-רֹצֵחַ....

ח וְאִם-יַרְחִיב ה’ אֱלֹהֶיךָ, אֶת-גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ; וְנָתַן לְךָ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ.  ט כִּי-תִשְׁמֹר אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-ה’ אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, כָּל-הַיָּמִים--וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים, עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה. 

תְּנוּ לָכֶם אֶת-עָרֵי הַמִּקְלָט, אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד-מֹשֶׁה... 

ז וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל, בְּהַר נַפְתָּלִי, וְאֶת-שְׁכֶם, בְּהַר אֶפְרָיִם; וְאֶת-קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן, בְּהַר יְהוּדָה.  ח וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ, מִזְרָחָה, נָתְנוּ אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר, מִמַּטֵּה רְאוּבֵן; וְאֶת-רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה-גָד, וְאֶת-גלון (גּוֹלָן) בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה. 

למי מיועדות הערים:
בספר במדבר מודגש שהערים מיועדות גם לגר;
ספר יהושע משלב את שני הביטויים - "בשגגה", "בבלי דעת".

טו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם, תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ-הֶעָרִים הָאֵלֶּה, לְמִקְלָט--לָנוּס שָׁמָּה, כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה....

כב וְאִם- בְּפֶתַע בְּלֹא-אֵיבָה, הֲדָפוֹ, אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל-כְּלִי, בְּלֹא צְדִיָּה.  כג אוֹ בְכָל-אֶבֶן אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ, בְּלֹא רְאוֹת , וַיַּפֵּל עָלָיו, וַיָּמֹת--וְהוּא לֹא-אוֹיֵב לוֹ, וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ . 

ד וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ, אֲשֶׁר-יָנוּס שָׁמָּה וָחָי:  אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-רֵעֵהוּ בִּבְלִי-דַעַת, וְהוּא לֹא-שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם . 

ה וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר, לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ, וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ וּמָצָא אֶת-רֵעֵהוּ וָמֵת:  הוּא, יָנוּס אֶל-אַחַת הֶעָרִים-הָאֵלֶּה--וָחָי.

ג לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי-דָעַת; וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט, מִגֹּאֵל הַדָּם. 

המשפט וההצלה: בספר יהושע נאמר, שהרוצח צריך להישפט גם אצל זקני עיר המקלט,
ולא רק אצל זקני העדה כולה.

כד וְשָׁפְטוּ, הָעֵדָה, בֵּין הַמַּכֶּה, וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם--עַל הַמִּשְׁפָּטִים, הָאֵלֶּה.  כה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ, מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה, אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר-נָס שָׁמָּה;

ו פֶּן-יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ, כִּי-יֵחַם לְבָבוֹ, וְהִשִּׂיגוֹ כִּי-יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ, וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ; וְלוֹ, אֵין מִשְׁפַּט-מָוֶת, כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ, מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.  ז עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר:  שָׁלֹשׁ עָרִים, תַּבְדִּיל לָךְ. 

ד וְנָס אֶל-אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר-הַהִיא, אֶת-דְּבָרָיו; וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם, וְנָתְנוּ-לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם. 

למי לא מיועדות הערים: בספר במדבר יש הגדרה מדויקת ל"רצח";

טז וְאִם-בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רֹצֵחַ הוּא:  מוֹת יוּמַת, הָרֹצֵחַ.  יז וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ, וַיָּמֹת--רֹצֵחַ הוּא:  מוֹת יוּמַת, הָרֹצֵחַ.  יח אוֹ בִּכְלִי עֵץ-יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ, וַיָּמֹת--רֹצֵחַ הוּא:  מוֹת יוּמַת, הָרֹצֵחַ.  יט גֹּאֵל הַדָּם, הוּא יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ:  בְּפִגְעוֹ-בוֹ, הוּא יְמִתֶנּוּ.

כ וְאִם- בְּשִׂנְאָה, יֶהְדֳּפֶנּוּ, אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה , וַיָּמֹת.  כא אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ, וַיָּמֹת--מוֹת-יוּמַת הַמַּכֶּה, רֹצֵחַ הוּא:  גֹּאֵל הַדָּם, יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ--בְּפִגְעוֹ-בוֹ. 

יא וְכִי-יִהְיֶה אִישׁ, שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ, וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו, וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת; וְנָס, אֶל-אַחַת הֶעָרִים הָאֵל.  יב וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ, וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם; וְנָתְנוּ אֹתוֹ, בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם--וָמֵת.  יג לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עָלָיו; וּבִעַרְתָּ דַם-הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל, וְטוֹב לָךְ.  {ס}

החיים בעיר: בספר במדבר נאמר, שאם הרוצח יוצא מעיר המקלט - מותר לגואל הדם להרגו.

וְיָשַׁב בָּהּ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, אֲשֶׁר-מָשַׁח אֹתוֹ, בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ.  כו וְאִם-יָצֹא יֵצֵא, הָרֹצֵחַ, אֶת-גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.  כז וּמָצָא אֹתוֹ, גֹּאֵל הַדָּם, מִחוּץ, לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ:  וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם, אֶת-הָרֹצֵחַ--אֵין לוֹ, דָּם.  כח כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל; וְאַחֲרֵי מוֹת, הַכֹּהֵן הַגָּדֹל--יָשׁוּב הָרֹצֵחַ, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ. 

ה וְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם, אַחֲרָיו, וְלֹא-יַסְגִּרוּ אֶת-הָרֹצֵחַ, בְּיָדוֹ:  כִּי בִבְלִי-דַעַת הִכָּה אֶת-רֵעֵהוּ, וְלֹא-שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.  ו וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא, עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט,עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; אָז יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ, וּבָא אֶל-עִירוֹ וְאֶל-בֵּיתוֹ--אֶל-הָעִיר, אֲשֶׁר-נָס מִשָּׁם.

סיכום: בספר במדבר נאמר, שהדם מחניף את הארץ ומטמא את הארץ.

כט וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.  ל כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ--לְפִי עֵדִים, יִרְצַח אֶת-הָרֹצֵחַ; וְעֵד אֶחָד, לֹא-יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת.  לא וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ, אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת:  כִּי-מוֹת, יוּמָת.  לב וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר, לָנוּס אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ, לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן.  לג וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ , אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם , הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר, לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ, כִּי-אִם, בְּדַם שֹׁפְכוֹ.  לד וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ , אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ--אֲשֶׁר אֲנִי, שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ:  כִּי, אֲנִי ה’--שֹׁכֵן, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  {פ}

י וְלֹא יִשָּׁפֵךְ, דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב אַרְצְךָ , אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וְהָיָה עָלֶיךָ, דָּמִים.  {פ}

ט אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, לָנוּס שָׁמָּה, כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה; וְלֹא יָמוּת, בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם, עַד-עָמְדו, לִפְנֵי הָעֵדָה.  {פ}