קרבן: פנים או חוץ?

קוד: קרבן פנים או חוץ בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: ידידה ביגמן

אל: מנח"ת שבת ה'תשס"ו צו

אהרן ובניו מתכוננים לקראת עבודתם במשכן ככהני ה'. כמתואר לנו בפרק ח' פסוקים ל"ג-ל"ו הכנתם עורכת שבעה ימים. כשאדם מתכונן לקראת עבודה חשובה שתשפיע על כל חייו הוא מכין לעצמו, מלבד הכנה פיזית, גם הכנה רוחנית-נפשית כלשהי. כל שכן כאשר מדובר בהכנה לקראת עבודת הקב"ה בבית ה'.

כשאני מעיינת בפרשה הייתי מצפה לפחות לפגוש בנוסף על התיאור הטכני לפרטי-פרטים, גם תיאור כלשהו של הכנה רוחנית נפשית של האדם, הכהן. אני לא מניחה, אף לא לרגע קט, שאהרן ובניו לא היו במדרגה גבוהה מבחינה רוחנית אלא שואלת למה התורה לא רמזה לנו על איזושהי הכנה רוחנית לקראת עבודת ה', ובמקום זה כתבה לנו דברים שנראים לכאורה מיותרים לגמרי כגון פרק ח' פסוק כ"ג:
וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן-אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל-בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית"

למה פרטים אלו כל כך חשובים לנו?!

מנקודת מבט כזו על עבודת הקרבנות ועבודת ה' בכלל כדבר חיצוני לאדם שלא קשור לעבודה רוחנית כלשהי, ניתן להבין כיצד בתקופות מסוימות בספר מלכים הייתה עבודת ה' בבית המקדש מקבילה לעבודה זרה. הקרבת קרבנות נחשבה כדבר חיצוני ללא משמעות מיוחדת. ניתן לצרף את דברי הנביא ישעיהו שמנבא על מצב זה, (ישעיהו א', י'-י"ד):
"שִׁמְעוּ דְבַר-ה'... לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים... כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא..."

לה' אין צורך בקרבנות שאינם באים מתוך האדם, שאין להם כל משמעות. אדם הרוצה להקריב קרבן על מנת שקרתו לקב"ה תגדל אז מה טוב. לקרבן חיצוני אין כל משמעות. עבודת ה', וכן כל דבר אחר בחיים, צריכים להיות גם פנימיים וגם חיצוניים. דבר חיצוני לבד אינו שווה כלום, כיוון שהוא לא בהכרח אמיתי.

בסוף הפרשה בפסוק ל"ה נאמר:
"וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה'..."

אולי במילים אלו התורה באה להדגיש לנו שמלבד הכנות פיזיות יש גם את משמרת ה' של אהבת ה' ועשיית רצונו מתוך הכנה רוחנית פנימית כלשהי. עבודת ה' מתוך עומק ולא חיצוניות בלבד.