קוד: מבנה ויקרא יט בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: הרב משה קליין

אל: אתר חבר

מאמר זה הוא הפרק הרביעי ב ספרו של ר' משה קליין "מעבר לפרק ופסוק – מבנה ומשמעות בתורה". זהו תרגום לעברית של המאמר Beyond Chapter and Verse - Towards a Coherent Reading of the Torah   מאת משה קליין, מנהל אתר חבר.   תורגם ע"י זאב שקרוב, airwolf103@hotmail.com

----

ראינו שהביטוי "אני ה' " חוזר שש-עשרה פעם בפרק בצורה כמעט נוסחתית, דבר זה עונה על ציפיותינו בקשר להתגלות של ה' מבין הכרובים. אם פרק זה מייצג את הארון – נוכל להבין את החזרה המרובה של התגלות ה' בגוף ראשון. בכל אופן, נראה בהמשך שלביטוי זה ישנה משמעות נוספת. הוא מספק את המפתח למציאת הטקסט החבוי "בתוך הארון". נוסחה זו (אני ה') מחלקת את הפרק ל 15 מקטעים. בחלוקה זו אנו מתחילים בעצם, את ניתוח הפרק וקביעת חלקיו של הטקסט.

חמישה עשר מקטעים

ויקרא יט'

1    1. .וידבר ה' אל משה לאמר. 2.דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם

2    3.איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' אלוהיכם

3    4.אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' אלוהיכם

4    5.כי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחוהו

      6.ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף

      7.ואם האכל ואכל ביום השלישי פיגול הוא לא ירצה

      8.ואוכליו עוונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה הנפש ההיא מעמיה

      9.ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקציר ולקט קצירך לא תלקט

      10.כרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלוהיכם

5    11.לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו

      12.ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת   את שם ה' אלוהיך אני ה'

6    13 לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר

      14.לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלוהיך אני ה'

7    15.לא תעשו עוול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט את עמיתך

      16.לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך אני ה'

8    17.לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא

      18.לא תקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'

9    19.את חוקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאיים שדך לא תזרע כלאיים ובגד כלאיים שעטנז לא יעלך עליך

      20.ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש הפדה לא נפדתה או חופשה לא ינתן לה ביקורת תהיה לא      

           יומתו כי לא חופשה.

       21.והביא אשמו לה' אל פתח אוהל מועד אל אשם

       22.וכיפר עליו הכהן באיל האשם לפני ה' על חטאתו אשר חטא ונסלח לו מחטאתו אשר חטא

       23.וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם עורלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל

       24.ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לה'

       25.ובשנה החמישית תאבלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלוהיכם

10 26.לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו

        27.לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך

       28.ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'

11 29.אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זימה

       30.את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'

12 31.אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם אני ה' אלהיכם

13 32.מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוהיך אני ה'

14 33.וכי יגור אתך גר בארצכם   לא תונו אותו

       34.כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצריים אני ה' אלוהיכם

15 35.לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל במשורה

       36.מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים

       37.ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם אני ה'.

חילקתי את הטקסט ע"פ הביטוי הסוגר את כל מקטע – "אני ה' ". כל המקטעים, למעט הראשון, כוללים בתוכם יותר ממצווה (או חוק) אחת. בחלק מהמקטעים אין קשר ברור בין החוקים.

נמשיך לחפש את הסדר בעירבוביה. בכמחצית מן הקטעים הביטוי "אני ה' " מסתיים במילה "אלוהיך".

תוספת זו מאפשרת לחלק את הקטע חלוקת משנה. ארבעת המקטעים הראשונים מסתיימים בתוספת "ה' אלוהיך", ארבעת הבאים מסתיימים רק ב "אני ה' ".

נראה כעת השוואה בין המקטעים כאשר ארבעת הראשונים בטור שיסומן R (RIGHT), וארבעת הבאים בטור L (LEFT). בתוך הטורים כל קטע יסומן באות אנגלית D - A.

טבלה 1: שמונת המקטעים הראשונים

אנו רואים מיד שהכיוון הוא נכון. לכל טור יש נושא משותף, בנוסף לסיומת השווה. האבחנה הראשית היא שטור R מתייחס לה' ואל מצוות שבין אדם למקום, בעוד שטור L מתייחס לנושאים סוציאלים, שבין אדם לחברו. זוהי הראיה האמיתית הראשונה שהנוסחה הסוגרת היא כלי לשוני, שנעשה בו שימוש כדי לחלק את החוקים והמצוות לקבוצות. לחלוקה הראשונית של הטקסט למקטעים לא סימן ברור לתפקידה.

מעתה, אנו רואים שהכלי הלשוני באמת קשור לתוכן המקטעים.

(הערה: מעתה והלאה, כאשר אדבר על התוכן של המקטעים לא אחשיב את הנוסחה הסוגרת כחלק מן הטקסט, למעט ב LA. לכן אם ישנו אזכור לה' רק בנוסחה הסוגרת, אחשיב זאת כאילו אין התייחסות

לכל אחד מארבעת הקטעים של טור L יש רכיב דתי. באופן דומה לכל חלק בטור R יש חוקים המסדירים יחסים בין אנשים.

למעשה, ישנם רכיבים נוספים אשר חייבים להילקח בחשבון. עודפי השדה המוזכרים RD הם לטובת העני, המוזכר גם ב LC. כך, "ויראת מאלוהיך" הנמצא ב LB נראה לא במקום. אף על פי כן, חריגות אלו לא עושות את הטורים דומים יותר, אלא מצליחות להגדיר טוב יותר את ההבדלים ביניהם.

היוצא מן הכלל מחדד את החוק

שני יוצאי הדופן הבולטים של "הכלל הדתי" בטור R הם השארת לקט שכחה ופאה, וכיבוד הורים. שניהם מעשים פרטיים ומוגבלים. בנוגע לשדה, הרי שלא נאמר לתת את העודפים לעני אלא לעוזבם לו.

כך שלמעשה, אין בטור R מעשים העוברים את הגבול של מעגל המשפחה ואין מגע ישיר עם "האחר" מלבד ההורים. אבחנה זו מחדדת את ההבדל בין הטורים. אם בתחילה חשבנו שטור R מדבר על "פעולות דתיות" או משהו קרוב לזה, לאחר שלקחנו לתשומת לבנו את החריגות, אנו יכולים לומר שנושאו הוא "פעולות פרטיות" לעומת ההתייחסות האזרחית\ציבורית בטור L.

ישנן שתי התייחסויות לאל בטור L. 1)"לא תשבעו בשמי לשקר" 2)""ויראת מאלוהיך".    אף אחת משתי התייחסויות אלה לא מזכירה עבודה או טקס לאל. שתיהן מתייחסות אליו כאל האחראי האולטימטיבי לסדר הציבורי.

לכן, למרות החריגות, אנו יכולים לומר שהטורים נבדלים בתוכן ומציגים שני שדות שונים של התייחסות – פרטי וציבורי. זוהי תחילתה של קריאה חדשה לגמרי של הטקסט.

הטורים חושפים טקסט א-ליניארי

אנו מתבוננים בטקסט לא רציף. דבר זה אומר שאיננו יכולים להבינו במלואו בקריאה המסורתית, פסוק אחרי פסוק. רבדים מסויימים ילכו כך לאיבוד. אנו חייבים לקרוא חלקים בטקסט, כמו המקטעים והטורים דלעיל, כיחידות בעלות משמעות. רק דבר זה עושה לאפשרי את הראייה של "טקסט בתוך טקסט".

האופן הנורמלי או "החיצוני" מציג כל מצווה כיחידה עצמאית. במקרה הטוב אנחנו לוקחים בחשבון א התוכן של מצוות הצמודות, לפני ואחרי, מצווה ספציפית, כדי ליצור מסגרת של התייחסות.

בכל אופן, לאחר שיצרנו חלוקות ותת-חלוקות בטקסט, יש לנו הקשרים חדשים כדי לבחון את האלמנטים בדיבור האלוהי. למשל, לכל מקטע בטורים L ו R יש גוון או נופך מיוחד הנגזר מהיותו דווקא בטור זה.

במהופך, דבר זה משרת בעצם פונקציה בצביעת התמונה של הטור. רמה זו של משמעות אינה נראית כלל בקריאה הליניארית הרגילה.

הניתוח שאנו מבצעים, מכוון להוציא את מירב המשמעות מהטקסט הא-ליניארי. אתן דוגמה ל"אינפורמציה" בטקסט, שהינה חסרת חשיבות בקריאה רגילה, אך משמעותית ביותר בהקשר לא רציף.

משמעות נוספת בקריאה הא-ליניארית

עמדנו על כך שהמרכיב העיקרי של טור L הוא משפט אזרחי. מספר ביטויים מצביעים על כך: "שכנך", "אחיך", "עמיתך" וכו'.

ב LA ישנו ביטוי אחד כזה – "עמית".

ב LB יש שניים – "רע" ו "שכיר".

ב LC יש שלושה – "עמית", "עם" ו "רע".

ב LD יש ארבעה – "אח", "עמית", "עם" ו "רע".

אם היינו קוראים את הטקסט בצורה ליניארית, מידע זה היה חסר חשיבות לחלוטין. אך מאיר וקבענו שארבעת המקטעים הם יחידת טקסט, לאותה אינפורמציה יש חשיבות גדולה. אנו יכולים לשייך את מספר הביטויים החברתיים למקומו של הקטע ברשימה. אנו יכולים לראות שהאלמנטים ממוספרים מאחד עד ארבע ע"י מספר מילות המפתח אשר קובעות את אופיו של המקטע.

נקודת מפנה ספרותית

אבחנה זו של "מספור פנימי" הינה נקודת מפנה מבחינה ספרותית\לשונית בקריאת טקסט אי-ליניארי.

דבר זה מוודא את תצפיותנו הקודמות בנוגע לאבחנה הכללית בין הטורים. תוך שהוא מוביל לכיוון חדש לחלוטין מבחינת חקירת רצף המקטעים בתוך הטורים. המספור הפנימי של טור R מרמז שישנה אינפורמציה נוספת שניתן ללקט ע"י בחינת סדר המקטעים. נראה שהקטעים מסודרים כך שתהיה זרימה הגיונית\מחשבתית בתוך הטורים.

אני מתייחס לשלב זה בניתוח כאל נקודת מפנה מכיוון שהוא מעביר אותנו מתצפית על קבוצות חוקים בעלות מכנה משותף למסמך בעל מבנה ספרותי כה מורכב שיחייב אותנו לחפש הגדרה חדשה לסוג הטקסט שאנו קוראים.

משמעות נוספת בטורים

המספור הפנימי מצביע על כך שארבעת המקטעים בכל טור מסודרים ביניהם. סדר זה מכוון לשני תהליכים שונים. טור R מתחיל בהשוואה של "כל עדת בני ישראל" לה', בהצביעו על כך שהם דומים מספיק כדי שהעם יחווה משהו מקדושת האל ("קדושים תהיו כי קדוש אני"). הטור מסתיים ב D עם הקרבת קורבנות אשר מצביעה על הפער בין האל לאדם. ישנה התייחסות מיוחדת לכך שהאדם יכול לחלל את הקדושה: "ואוכליו עוונו ישא כי את קדש ה' חלל". הטור מתחיל בקריאה לקדושה ומסתיים בחילול הקודש. ישנה ירידה מרומזת ותהליך הינתקות מהאל.

בטור L אנו רואים את התהליך ההפוך. ישנה התקרבות ל"אחר". הטור מתחיל עם סט של התנהגויות אנטי-חברתיות: "לא תגנובו ולא תכחשו איש בעמיתו".   לקראת סוף הטור אנו מצווים "ואהבת לרעך כמוך", האחר הפך להיות מזוהה איתנו. מצב זה דומה למצב ההתחלתי בטור R, בו ה' מזהה את עצמו עם העדה הקדושה.

אם כן לשני הטורים יש תהליכים הפוכים: התרחקות מהאל בטור R, והתקרבות לזולת בטור L. הכיוונים ההפוכים מודגשים בעזרת הקשר בין הסוף של טור R "כי את קודש ה' חלל" להתחלה של טור L "וחללת את שם ה".   שני הקצוות, RA ו LD, דומים גם מכיוון שהנושא של כל מקטע מזוהה עם עוד מישהו. האל והאדם ב RA, והאדם מול שכנו ב LD. כל טור הינו בעצם היפוך של הטור הנגדי. ברור שזהו אינו ניתוח מלא, אלא מעין קו מתאר לכזה. בכל אופן, נסתפק בהדגמת הפוטנציאל שבקו חקירה כזה.

הלוחות השניים נחשפים

אם החשבנו את גילוי "המספור הפנימי כנקודת מפנה, הרי שההקבלה בסדר הפוך בין הטורים היא קפיצת מדרגה. הקבלה זו חושפת רמת ארגון ותחכום לחלוטין לא צפויה באוסף חוקים תמים.

אספנו כבר מספיק ראיות כדי להראות שויקרא יט' מכיל הרבה יותר אינפורמציה מזו הנחשפת לקורא פרק זה בצורה ליניארית רגילה. כל האבחנות הנוגעות ליחס בין ארבעת הקטעים הראשונים לאלו הבאים אחריהם, נשענים על קריאה זהירה של הטקסט הא-ליניארי.   ראשית חילקנו את הקטעים לפי השוני בסיומות ("אלוהיכם"), הטקסט הפנימי החל להופיע כשהמקטעים סודרו בטבלה.

נסתכל שוב בטבלה. מהי טבלה בעלת שני טורים אם לא זוג "לוחות" מקראי?!   התחלנו לחשוף את הלוחות החבויים בארון.

יצרנו את הלוחות האלה בקריאתנו, כמו שמשה צווה ליצור את הלוחות השניים במו ידיו. הרסיסים של הלוחות הראשונים שמצאנו בפרק, הם רק רמז לכך שנמצא כאן זוג לוחות נוסף.

בעודי רושם שורות אלו, קופץ כמה צעדים בפענוח הלוחות, אני עדיין מלא התרגשות ופליאה כמו בפעם הראשונה שהבנתי מה מצאתי.   עד כמה שזה ישמע לא סביר, אנו עומדים מול טקסט לא ידוע עד כה, בלב ליבה של התורה   - הלוחות השניים.

פרק שני - הנח מכשול לפני עור

מכשול טקסטואלי

עד עתה בחנו רק את שמונת הקטעים הראשונים בטקסט מתוך חמישה-עשר קיימים. הבנת שבעת הקטעים הנותרים נשענת על גילוי העיקרון המנחה של שמונת הראשונים.   המבנה של שבעת הקטעים

לא נגיש לחלוטין לפני סידור שמונת הראשונים בשני טורים מקבילים.

ברצוני להדגיש נקודה זו משתי סיבות. ראשית, זוהי ראיה נוספת של השימוש במורכבות הספרותית כדי ליצור טקסט סודי או אזוטרי. הלוחות לא נראות לקורא מזדמן, קל וחומר לציבור השומע את הטקסט נקרא בקול רם פעם בשבע שנים. שנית, וזוהי סיבה בעייתית יותר לגבי קורא המודרני, דבר זה מוביל לגילוי של אבני נגף או מכשולים שהושמו בפני הקורא ה"עיור", כזה שאינו מודע לטבע הנסתר של הטקסט. מכשולים אלו הם אותם חוקי סדר שהובילו לגילוי של הלוחות החלקיים שאותם בחנו.

בצורה מאד לא ספורטיבית, הטקסט משנה את החוקים באמצע המשחק. בחלק השני של הפרק האבחנה בין "אני ה" ל "אני ה' אלוהיכם" כבר לא משמעותית. היא הייתה שימושית לזמן מוגבל, עד ששמונת הקטעים הראשונים יסודרו ארבעה מול ארבעה. אז התגלה שהם סודרו, בעצם, לפי עקרונות יסודיים יותר הקשורים לתוכן. לאחר שנקודה זו הושגה, האבחנה בין צורות הסיום כבר אינה משמעותית. אין לה חלק בפענוח של שבעת המקטעים הנותרים. הקורא שינסה ליישם שיטה זו בחלק השני של הפרק, יגלה שהיא הפכה למכשול בפני התקדמות. זוהי הנקודה אותה   אני עומד להדגים. כאשר אסיים תהיה לנו הוכחה ברורה יותר לכך שאנו עומדים מול טקסט סודי.

תבנית שבעת המקטעים האחרונים

אנו מתקרבים לחלק די טכני של הניתוח. ברצוני להציג בקצרה כיצד שאר הפרק מתקשר לשמונת המקטעים הראשונים. דבר זה יסייע לנו להתחיל לדבר על כל הפרק מבלי לרדת כרגע לפרטים.

במקום ל"סחוב" אתכם דרך תאור מפורט ומייגע   של הדרך בה הגעתי להארה, אני פשוט אציג את המבנה

הסופי של הפרק בצורת טבלה. לאחר מכן אסביר מדוע פורמט זה מייצג את הדרך בה חלקי הפרק מתקשרים. לפני שאציג את כל הטקסט ע"י טבלה נראה אותו בצורה סכמטית:

תאור סכמטי של ויקרא יט'

שבעת המקטעים האחרונים מתחלקים לשלושה. אחד כולל מקטע בודד, 9, ושני סטים של שלושה מקטעים כל אחד, 12-10, ו 15-13. שני הסטים המשולשים ממשיכים את הטורים הקודמים. המקטע הבודד משמש לפיסוק, ומפריד את ארבעת המקטעים העליונים משלושת התחתונים.

כעת לאחר שמבנה הטבלה ברור, אני הולך לבלבל   קצת את הדברים ע"י החלפת המספרים 15-1, במציינים אחרים. מכיוון שזה נראה מיותר במבט ראשון, אסביר מדוע זה חיוני.

עקרונות בסיסיים של טקסטים טבלתיים

כל ספר ויקרא, חלקים בשמות ובדברים, כמו גם ששת סדרי משנה יוצרים סוג חדש של ספרות. טקסטים עתיקים אלו הכוללים מסמכים דתיים או חוקים, הינם א-ליניארים ומוצגים בצורה הטובה ביותר ע"י טבלה. פרסמתי כבר את סידור המשנה בצורת טבלה (מעל 500 פרקים) כל פרק הינו טבלה בפני נפרדת.

פורמט זה מבטא את היחסים הרעיוניים בין החלקים בפרק. כדי להבין נקודה זו, ולקשר אותה לטקסט שלנו, נסתכל תחילה על טבלה פשוטה בעלת שתי שורות ושני טורים:

הטורים מסומנים ב L ו R. השורות ממוספרות 2-1. ראינו קודם ששמונת הקטעים הראשונים מחולקים לשני סטים מקבילים. אנו עומדים לראות את ששת הקטעים הבאים מחולקים באותה צורה, ע"פ הקריטריון שחילק את שמונת הראשונים. שלושת הקטעים הראשונים של הקבוצה עוסקים בנושאים דתיים, בעוד ששלושת הבאים עוסקים בנושאים אזרחיים. כרגע, נתעלם מקטע 9,   ונסדר את הקטעים הנותרים בטבלה:

לכל הקטעים בטור L   נושא משותף (חוקים דתיים) וכך גם לגבי הקטעים ב R (חוקים אזרחיים). דבר זה גורם להצגה בצורת טבלה להראות יותר "הגיונית" מאשר קריאה רציפה.

כעת, נוסיף את העובדה שגם לכל אחת מהשורות, כמו לטורים, יש מאפיין ייחודי. דבר זה אומר שלכל אחד מארבעת התאים המרכיבים את הטבלה יש מרכיבים ייחודיים לו, שהם שילוב המאפיינים של הטור והשורה בה הוא נמצא.

ננסה להבהיר את הנקודה האחרונה ע"י הצגתה באופן סימבולי:

ניתן להסתכל על הטבלה במונחים של מערכת קואורדינטות קרטזית. כל נקודה (תא בטבלה) מוגדרת ע"י הצטלבות של טור ושורה. זהו מאפיין חיוני של כל סוגי הטקסטים הטבלתיים, וזוהי גם הסיבה מדוע אני עומד לשנות את סימון המקטעים. מעתה ואילך, אשתמש רק במציינים של הטבלה עבור המקטעים.

מכיוון שיש יותר ממקטע אחד בכל תא בטבלה, הסימן יכיל שלושה תווים. הראשון, 3-1, מציין את מספר השורה. התו השני, יציין את העמודה או הטור (R, M, L). השלישי, A-D, מציין את מקום המקטע בתוך התא שלו.

לדוגמה, RB 3, מכוון אותנו למקטע השני בתא שנמצא בשורה השלישית בטור הימני. נחזיר כעת את מקטע 9 לטבלה ונראה כיצד מסודר כל הפרק:

כמו שאסביר בהמשך, למקטע 9, יתחלק לשלושה חלקים. הם מופיעים בטבלה כ R 2, M 2, L 2. במטרה להקל את המעבר מהציינים הסידוריים (15-1) לציינים החדשים, אני אסמן   את המספרים הסידוריים בסוגריים מרובעים סמוך לתחילת כל מקטע. כך יראה הפרק כולו:

הטקסט המוצג בטבלה דלעיל מורכב משלוש שורות, 3-1. שמונת המקטעים הראשונים מהווים את שורה 1. סדר הקריאה הוא הסדר הרגיל של הפסוקים מ R A-D 1 ל   A - D L 1. שורה 2 היא עדיין מקטע אחד למרות החלוקה לשלוש, ע"פ הכלל הסוגר של "אני ה". הטקסט מצביע על כל שאנו חייבים לקרוא את שלושת הנושאים – כלאיים, שפחה נחרפת ועורלה יחד, מכיוון שישנו שם רק בלוק חוסם אחד. ("אני ה' אחד").

בשורה השלישית, יש שלושה מקטעים בכל אחד מהטורים. מקטעים אלו לא מתנהגים ע"פ כלל הסיום של שורה 1. בכל אחד מן הטורים יש את שני סוגי הסיומות. למרות זאת, זה די ברור שמקטעים 12-10 הם המשך של R 1, הם עוסקים בדברים דתיים. באופן דומה, מקטעים 15-13 ממשיכים לעסוק בנושאים אזרחיים.

התורה חושפת את עצמה

זוהי הנקודה בטיול, בה המדריך אומר "כולם לעצור ולשתות מים". עברנו כבר את הנקודה הקשה ביותר, ואנו יכולים להסתכל למטה ולהעריך את הנוף הנפרש לפנינו. כעת גם ניתן להעריך את התהליך המורכב של "ההתגלות" בטקסט. נעבור בקצרה על הצעדים, במטרה להדגיש כמה שלבים של סדר יש בתורה:

1.התורה מחולקת לחמישה ספרים.

2.המרכז של חמשת השלבים הוא ספר ויקרא.

3.ספר ויקרא מחולק ליחידות, בעיקר לפי נאומים אלוקיים.

   פרק יט', שהוא נאום כזה, הוא מרכז הספר.

4.הפרק מחולק ליחידות משנה ע"פ סיומת "אני ה".

5.לסיומת יש שתי וריאציות.

6.שמונת המקטעים הראשונים מחולקים באופן רציף לשתי רביעיות ע"פ  

   הסיומת

7.כאשר משווים את שני הטורים מתגלה שהחלוקה אינה רק צורנית אלא

   גם תוכנית.

8.ששת המקטעים האחרונים מתגלים כשתי שלשות רציפות המחולקות ע"פ

   הנושאים של הטורים הקיימים. (הן לא מתנהגות ע"פ כלל הסיומת)

9.מקטע אחד נמצא מחוץ לחלוקה ה"תקנית" של הטקסט.

10.למקטע המרכזי יש מבנה מורכב המבוסס כולו על תוכן.

שאר פרק זה מוקדש להסבר מקיף של שלב 8. הפרק הבא יעסוק בשלבים 9 ו 10. יתכן ושמתם לב שהתחלתי להשתמש במונח "חשיפה" כמו למשל "הטקסט חושף את עצמו".   דבר זה לא קרה   במקרה או בגלל מחסור במונח טוב יותר (אם כי בגילי אין זה מן הנמנע לשכוח מילים...), אין כאן שום אפשרות לדבר על כוונת הסופר, רק על הכתוב ממש. הטקסט מדבר בעד עצמו. נראה בהמשך שהטקסט שאנו קוראים נבנה בצורה שתסתיר את המסר שהוא נושא, אך תספק רמזים לקורא המחפש אותו.

הדימוי המתאים ביותר הוא של מנעולים ומפתחות. הטקסט נמצא מאחורי סדרה של דלתות נעולות. כל שלב בניתוח שלנו פתח דלת אשר גילתה מה צפון בתוכה. עד כה, כל דלת חשפה אחת נוספת, וסיפקה מפתח כדי לפתחה. "החשיפה בשלבים" נראית תמונה של הטקסט עצמו, ולא של הניתוח. החשיפה של שורה 3 הינה הדוגמה הברורה ביותר לתהליך זה.

בפרק הקודם, דנו כיצד קריאה לא ליניארית של התורה חושפת משמעויות נוספות בטקסט. שורה 3 היא דוגמה נוספת לעיקרון זה. אם נקרא את התוכן של שורה זו בטקסט רציף, לא נמצא שום בסיס עליו נוכל   לשייך את התוכן של חלקיו זה לזה. אין שום נושאים ברורים או קטגוריות שניתן להסביר על פיהן את קבוצת החוקים הספציפית הזו, ואת העיקרון על פיו היא מאורגנת.

רק שורה מספר 1 בטבלה יכולה לעשות זאת. ורק לאחר שהעמדנו את שורה 1 כיחידה רעיונית, יכולה שורה 3 לחשוף את עצמה.

אני אתחיל לדון בשורה 3 כיחידה רעיונית בפרק 4. לעת עתה, אני אגביל את הדיון לקשר הפורמלי בין שורות 1 ל3.   במטרה להבהיר את הקשר, אציג כל טור בנפרד.

כאשר מסתכלים בטבלאות, קל לראות את הדמיון בתוכן בין שורות 1 ל 3. הטורים המקבילים של כל שורה מכילים הקשרים לשוניים רבים ביניהם. בחינה מקרוב תחשוף עובדה מדהימה: לכל אחד מהמקטעים בשורה 3 יש "לינק" לשוני למקטע בטור שלו בשורה 1.

לדוגמה RC 3 מתחיל ב"אל תפנו אל". באותו טור בשורה 1, RC 1, מתחיל ב"אל תפנו אל".   זהו הכלי הלשוני שמבטיח את האסוציאציה בין שתי השורות. נראה את ששת המקבילות:

מקבילות לשוניות בין שורות 1 ו 3

1

ישנן מספר הקבלות בין שני המקטעים. הברורה ביותר היא החזרה "את שבתותי תשמורו". היראה מההורים ב L 1 מוחלפת ביראה מהאל ב 3L. המסגרת המשפחתית של הורים וילדים מ L 1 ממשיכה ב L 3 עם "בתך".

2

שתי יחידות פותחות בביטוי "אל תפנו אל", בשתיהן הנושא הוא כוחות על טבעיים.

3

אם היה צל של ספק אם זבח השלמים והשארת עודפי השדה צריכים להיקרא כיחידה אחת בא "לינק" משולש אל R 3 ומסיר אותו.שני המקטעים עוסקים באכילת בשר. בשניהם מופיעה המילה "נפש". ובשניהם מופיעה המילה "פאה".

4

יראת ה' חוזרת בשני המקטעים. גם התוכן דומה, התייחסות כלפי מגבלות פיסיות מיוחדות.

5

בשניהם מופיע ביטוי זהה: "לא תעשו עוול במשפט".

6

בשניהם נאמר לאהוב את האחר "כמוך".

אין לי ספק שחלק מן הקוראים שחלק מן הקוראים יגידו שקשה להאמין שהקוראים והכותבים של אז הכניסו את עצמם   לפרטים משעממים כאלו. אני מאמין שהקושי הרעיוני הוא אחד הגורמים לכך שכתיבה מוצפנת תהיה אפשרית. עצם העובדה שהטקסט מייגע מצמצמת את קוראיו לכאלה שמוכנים להשקיע את המאמץ לצלול לעומקו.

מכיוון שאני מחשיב את ספר ויקרא לטקסט כזה, אני הולך בשביל הפירורים שהשאיר אחריו הסופר. פרטי הדרך בה שורה 1 משתקפת בשורה 3, ישחקו תפקיד קריטי הפענוח התוכנית הכללית של הפרק בשלב מאוחר יותר בניתוח.

העדויות שאספנו עד עכשיו לחיבור שתי השורות, מאפשרות לנו לעשות חיבור נוסף, שבלעדיהן היה מוטל בספק. במטרה לעשות את ההקבלה אני חלקתי את פסוק יט', והפרדתי את "את חוקותי תשמורו" משאר המקטע. במקום לקרוא מצווה זו כפתיח לאיסורי הכלאיים, אני קורא אותה כסוגר לשורה 1. דבר זה יוצר הקבלה עם השורה הסוגרת של שורה 3 באותו טור. בכל מקרה זה די ברור שהטקסטים המקבילים סוגרים את הטורים המתאימים. דבר זה יכול להצביע על כך שהמלומד שחילק אי אז את הטקסט לפסוקים לא היה מודע לטקסט החבוי שהתחלנו לפענח או שפשוט רצה להקשות את הגישה אליו.

פרק שלישי: אינטרקציה סידרתית בין הדומה לשונה; או: מה עושה בחורה טובה במקום כזה?

קריאת הטקסט ע"פ מבנהו

לאחר שזיהינו את המבנה הספרותי השלם של כל הפרק, עלינו לתכנן אסטרטגיה לקריאת הטקסט ע"פ מבנהו. ראשית, עלי להסביר למה הכוונה ב"קריאה על פי המבנה", ומדוע טוב לעשות זאת.

בהקבלה תלמודית ניתן לשאול "למה הדבר דומה?" כלומר, מהי האנלוגיה המתאימה כדי להבהיר את הנקודה. אנו נדמה את הטקסט לבניין. אנו יכולים להסתכל על הבניין כערמה מסודרת של לבנים, או לחלופין, כסדרה של מקומות מגורים.

טענתי היא, שהקריאה הרגילה רואה את הטקסט כערמת לבנים. מסודרים היטב ככל שיהיו. מצד שני, קריאת הטקסט על פי מבנהו תאפשר למצוא את המטבח, לפתוח את המקרר ולאכול את הדייסה לפני ששלושת הדובים יגיעו. בצורה פרוזאית יותר: אנו רוצים להבין מה המסר המועבר על ידי המבנה. בנקודה זו, אני חושב שכבר איני צריך להוכיח שהמבנה יותר מדי מורכב מכדי להוות רק אמצעי להעברת רשימת חוקים.

המוקד בתוך המוקד – שורה 2

בפרק הקודם ראינו שנושאים דומים מסודרים בצורה סימטרית סביב שורה 2. סידור זה יוצר מסגרת הממקמת את השורה השניה במרכז של ויקרא יט'.

בפרק הראשון הזכרתי ש"סימטרייה מוקדית" היא אחת מאבני היסוד בארגון התורה, והתייחסנו לשני אספקטים שלה בטקסט. האחד קשור למבנה של מחנה בני ישראל סביב אוהל מועד כמרכז. השני הראה שספר ויקרא הוא מרכז התורה.

התחלנו את הניתוח של ויקרא מהמרכז, עם הטקסט המייצג את הארון. כעת, כשראינו שלטקסט זה עצמו יש מרכז – שורה 2, נראה מתאים להתחיל את הניתוח הפרטני ממקום זה.

מרכז זה מספק דוגמה מצוינת לקריאת הטקסט על פי מבנהו. יותר מכך, ניתוחו יאפשר לנו להבין מדוע המדרש משייך את "אבן השתייה", מקור הבריאה, לחלק הספציפי הזה בטקסט. זהו אינו רק מרכז התורה, טקסט זה גם כולל במבנהו את תהליך הבריאה.

המקטע המרכזי

L שנה: זמן	M נפש: אדם	R עולם: עצמים
LA 23.וכי תבואו אל הארץ   ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם עורלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל LB 24.ובשנה הרביעית יהיה כל פריו   קדש הילולים לה' LC 25.ובשנה החמישית תאבלו את פריו להוסיף לכם תבואתו   אני ה' אלוהיכם	MA   20.ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש הפדה לא נפדתה או חופשה לא ינתן לה   ביקורת תהיה לא יומתו כי לא חופשה. MB 21.והביא אשמו לה' אל פתח          אוהל מועד אל אשם               22.וכיפר עליו הכהן   באיל האשם לפני ה'   על חטאתו אשר חטא MC ונסלח לו מחטאתו אשר חטא	RA     בהמתך לא תרביע כלאיים RB שדך לא תזרע כלאיים RC   ובגד כלאיים שעטנז   לא יעלך עליך

רושם ראשוני – כאוס

הטור המרכזי מורכב משלושה נושאים שנראים לא קשורים.      R -סוגי כלאיים, M -שפחה חרופה,

  ו L -פרות ראשונים. במבט ראשון, הדבר המעניין ביותר בשלשה הזו היא העובדה שהם קובצו יחד. מדוע שלושה נושאים כה שונים נאגדו יחד על ידי הסיומת של "אני ה"?

אם לא הייתי עובד כל-כך קשה עד עכשיו, יתכן והייתי מתפתה לוותר ולהודות שטעיתי בכך שהם אמורים להיקרא כיחידה אחת. אחרי הכל, נראה שהתורה עצמה מפרה את הכלל שלה לגבי חיבור כלאיים.

הנה אנו עומדים מול לב ליבה של התורה, ומה אנו רואים? כאוס! יש כאן אפילו יותר חוסר סדר מאשר חיבור שלושה נושאים לא קשורים במקטע אחד.

עד כמה שנושא פרות האילן הראשונים נראה שונה מאיסורי הכלאיים, נושאים אלה עדיין דומים זה לזה מאשר כל אחד מהם לנושא השפחה החרופה. שני הנושאים הקיצוניים, קשורים לחקלאות, שניהם מכילים אך ורק ציוויים בגוף שני. לעומתם, טור M, כתוב כולו בגוף שלישי. הוא אינו כתוב כחוק אלא כמעט כמו סיפור קצר. אם כך הבעיה אינה רק בסוגים השונים "שעורבבו" במקטע, אלא גם בסדר בו הם מופיעים מכיוון שהאיסורים הקשורים לחקלאות צריכים היו להופיע יחד. במקום זאת, השפחה מופיעה במקום שממש אין לה צורך להיות בו.

הגישה

אנו מביטים על אחת הבעיות הבסיסיות של פרשנות התנ"ך. מה עושים כשהטקסט נראה לא הגיוני? האם מסיקים האם מסיקים שההוצאה שבידנו מעוותת, שאחד המעתיקים לאורך השנים שגה? לחלופין ניתן להניח שאין טעות בטקסט, וזה פשוט בלתי אפשרי עבור בן אנוש להבין את סתרי החכמה האלוקית.

אין לי תשובה פשוטה לכל המקרים מה שאני כן יכול לעשות הוא להדגים כיצד התמודדתי עם הבעיה בטקסט שלפנינו. השיטה בה נקטתי עזרה לי לפצח כמה אגוזים קשים בעבר. התחלתי באמונה שלטקסט יש משהו לומר, ואם אקשיב בזהירות אני אצליח לשמוע זאת. לקחתי ברצינות גם את דברי אבי שאמר, שבטקסט טמונה חכמה עמוקה. מניסיוני האישי למדתי, שקריאה "אמיתית" בטקסט לא רק מצליחה לשלב חלקים שונים שלו, אלא גם מכילה איזשהו אלמנט המעיד על אותנטיות הטקסט. בחרתי להדגיש בנקודה זו את הדרך בה מבנה של טקסט יכול לשפוך אור חדש על המשמעות. אני אתחיל את הקריאה במבט בוחן על מה שאנו יכולים לצפות ללמוד מן המבנה.

הרושם השני – מיקרו-מקרו

גילינו שבויקרא יט' המקטעים המוגדרים ע"י סיומת "אני ה" הן יחידות טקסט. האתגר שלנו כעת הוא, להבין באיזה אופן המקטע המרכזי הוא יחידה קוהרנטית ולא אוסף חוקים לא קשורים כמו שנראה בקריאה הראשונית. העובדה שיש כאן אוסף אומרת לנו משהו על האופן בו צריך לקרוא את המקטע. כאוסף, יש לו איזשהו היגיון על פיו נבחרו וסודרו מרכיבי האוסף. חוקי סדר אלו יוצרים "סופר-טקסט"

או "מטא-טקסט" המאפשרים לסופר ליצור טקסט בתוך טקסט ולכן זהו המקום הטבעי ביותר לחפש בו משמעות נוספת.

הכלל הראשון של המקטע הוא שישנן כאן שלשות מסוגים שונים. זהו טקסט "מיקרו-מאקרו" מושלם. כל אחד משלושת הטורים (R, M, L) מחולק בעצמו לשלושה חלקים (A, B, C).

כעת יש לנו ארבע שלשות, המכלול, ושלושת הטורים. השלשה הרביעית, הכוללת את שלושת הטורים, האי בבירור "סופר-טקסט". בקריאה רגילה דבר זה נסתר לחלוטין. זהו תוצר של ניתוח המבנה והבסיס להבנת המקטע. העובדה שיש כאן שני סוגי שלשות נותנת לנו כיון חדש לניתוח המקטע. ע"י הבנת הדרך בה שלושת החלקים של כל טור יוצרים שלם מאוחד, נוכל להבין, אולי, כיצד שלושת הטורים יוצרים שלם הגיוני במקטע עצמו. נביט כעת בשלשות שבתוך הטורים.

חיוּת

הטור הראשון, R, הוא הקשה ביתר להבנה, באיזה מובן לבישה של סוגי בד שונים, דומה להכלאה של מינים שונים או זריעת שדה בכמה יבולים?

במקרה הזה אין ספק שהטקסט מחייב אותנו להבין שמדובר באיסורים של ערבוב מינים בהשתמשו באותו מונח לכולם – "כלאיים" (השלב הזה שהוא פשוט בעברית, בעייתי קצת יותר במאמר המקורי שנכתב באנגלית, מכיוון שהתרגום הלועזי לא משתמש באותו מונח לשלושת האיסורים. המת') התורה השתמשה במילת מפתח כדי לאחד כאן את השלשה (לדוגמה, בדברים יב' מופיעים שלושה איסורים דומים, המילה כלאיים מופיעה שם רק פעם אחת). כלומר הכלל המחבר כאן את השלשה הוא לשוני. ננסה   לראות כעת אם יש חשיבות לסדר בה מופיעה השלשה.

שלושת האיסורים, בהתאמה, מתייחסים לחיות, צמחים ובגדים. ישנו כלל לסדר זה - חיוּת. האיסורים מתחילים בעולם החי ומסתיימים בדומם. אם כן מצאנו שני חוקי סדר בטור. הכלל שנותן את הסיווג של האיסורים – כלאיים, וכלל הסדר הפנימי - חיוּת.

אזהרה

לפני שנמשיך בניתוח, ברצוני להציב תמרור אזהרה. אנו מנסים לגזור מידע מסטים קטנים מאד של שלשות. זה מאד ספקולטיבי, בלשון המעטה, לזהות קבוצה או קטגוריה ע"י שלוש דוגמאות. המשפט האומר ששלוש נקודות יוצרות מישור, הוא נכון אך ספרות אינה מתמטיקה. אין לנו דרך לדעת אם המסקנות שלנו משקפות את דרך הקריאה הטובה היותר. אמת, החוקים בטור R באמת מאורגנים בסדר של חיות, אך בנקודה זו אין לנו דרך לדעת אם אבחנה זו משמעותית. יתכן שמישהו יבוא עם קריאה המבוססת על מספר המילים בכל חוק.

באופן אישי, אני משתמש בשני מבחנים כדי לקבוע אם האינפורמציה שאני משיג מהקריאה היא משמעותית. 1. האם זה מעניין?   2. האם זה משתלב?

הנושא של העניין הוא כמובן מאד סובייקטיבי. אני בודק אם יש משהו שמושך אותי או "מדליק" בי משהו העובדה שהתורה סידרה את החוקים ע"פ חיוּת, מעולם החי דרך עולם הצומח אל הדומם היא מדהימה. היא מראה שהתורה מודעת לסיווג של עולם הטבע.

מבחן ההשתלבות הוא יותר אובייקטיבי. האם הקריאה מאפשרת לנו לקשור דברים שלולא כן, היו נבדלים? ברור שהתורה מסווגת את שלושת האיסורים ככלאיים. קישורים לשוניים הם די משכנעים, אך עדיין, יתכן שאינם משמעותיים כל-כך. המבחן יהיה להוכיח האם זו קטגוריה שתאפשר לנו לקשור את טור R לכל המקטע. מה שיש לנו כרגע הוא דמיון מבני שני בין שלושת הקבוצות.

קבוצות סדורות

התחלנו באבחנה ששלושת הטורים של המקטע מכילים שלושה אלמנטים כל אחד. כלל החיות שמצאנו בטור R, נותן לנו דמיון שני ביניהם: כל הטורים סדורים ע"פ כלל פנימי. טור L מסודר ע"פ מבנה כרונולוגי – א.שלושת השנים הראשונות, ב.השנה הרביעית, ג.השנה החמישית.

הטור האמצעי דומה במובן הזה לטור L, חלקיו מסודרים גם כן ע"פ סדר כרונולוגי – א.חטא, ב.חרטה, ג.מחילה.

יש לנו כעת בסיס חדש להשוואת הטורים – הסדר הפנימי שלהם. דלתות חדשות נפתחות כשאנו ממשיכים לחקור את המבנה הפנימי של הטקסט. העובדה שכל שלושת הטורים ערוכים בסדר פנימי היא הוכחה נוספת ליחס בין מבנה לתוכן. לפני שנעשה השוואה מעמיקה יותר   בין הטורים, נביט בהשלכה נוספת הנוצרת ע"י העובדה שגילינו.

הצבענו כבר על יחס "מיקרו-מאקרו" בין כל המקטע, הכולל שלושה חלקים, לבין החלקים המשולשים בעצמם. כעת שראינו ש R, M, ו L הן שלשות סדורות, יש לנו בסיס כדי לבדוק יחס דומה בין חלקי המקטע עצמו. ראינו שבטור R התורה משתמשת בהקשר לשוני. מכאן נסיק שהתורה משתמשת בהקשרים פיגורטיביים (השאלות). אבחנה זו מובילה לצעד הבא בניתוח. כל אחד משלושת הטורים מתחיל בפעולה דומה: A. הרבעה B.שכיבת זרע C. נטיעה.    למרות שאלו פעולות שונות הרי יש להן גרעין משותף, כמו לאלמנטים בטור R. זוהי סוג האינפורמציה אותה תיארתי קודם כ"מדליקה משהו", זהו גם השלב הידוע כשלב ה"אהה".

המשכיות

כל שלושת הטורים מתחילים באקט של הולדה או המשכיות. ככל שאנו יורדים לפרטים, התמונה הולכת ומתבהרת. ב RA אין ממש זריעה. זה אסור. הטור הבא מתחיל בזריעה, במגע מיני. בטור השלישי הזריעה היא רק משהו ראשוני או מקדים, הנושא עצמו הוא כבר הפרות.

טקסט המאקרו של המקטע הוא שלשה סדורה כמו שלשות המיקרו. בהתחלה, R, אנו פוגשים בזריעה פוטנציאלית. בכל אופן, מכיוון שהערבוב הזה אסור, היא נשארת רק בפוטנציאל, זרעים. הטור הבא כבר עוסק בזריעה ממש, במגע מיני. ולבסוף, טור L עוסק בקצירת הפרות שנזרעו. הסדר הוא "הגשמה"   או עליה בשלבים. R -זרעים, M -זריעה, L - קצירה. הבנה זו היא פריצת דרך רצינית. יש לנו כעת הוכחה לכך שהמקטע הוא יחידה רעיונית. חשוב אף יותר, לתמונה הגדולה, יש לנו כעת הוכחה משכנעת שישנו "סופר-טקסט", כזה שאינו נגיש ללא הבנת המבנה.

יש כאן מטא-טקסט משפטי, שבעזרת דימוי מורחב משתמש בחוקים אינדיבידואלים כדי לצייר תמונה. נראה, שכש"התמונה הגדולה" תתגלה, כל אחד מהחוקים ילבש משמעות חדשה ויגלה פרטים של הטקסט הפנימי. זוהי בדיוק הסיבה שאנו חוקרים את מבנה התורה, במטרה לשלב את כל החלקים לתוכנית קוהרנטית שתעזור לנו לגלות את תפקיד כל אחד מהחלקים ביצירת השלם.

נביט כעת בהשלכות של מה שלמדנו עד כה:

המרכז התפישתי

הרושם הראשוני שקיבלנו מן המקטע היה אי-סדר, כאוס, תחושה שחסר כאן נושא מקשר וסדר ברור בין החלקים. מיקום הקטע בנושא שפחה חרופה היה נראה בעייתי במיוחד. היה נראה יותר "הגיוני" לשים יחד את החוקים הקשורים לחקלאות, ולא להפרידם ע"י טור M.

לאחר שראינו ששלושת החלקים במקטע יוצרים שלשה מסודרת, אנו יכולים להעריך את הרטוריקה של התורה. המרכז, מטבעו, שונה מן הקצוות. עניין השפחה היה נראה לא במקום בגלל הציפיות שלנו ולא בגלל איזה חוסר עקביות בתורה. אני ארחיב בנושא לאחר שנבחן פרטים נוספים במקטע.

הזכרתי קודם שקריאה "אמיתית" בתורה, נושאת בתוכה אלמנט המעיד על המקוריות (אותנטיות) שלה.

הקריאה במקטע כשלשה מסודרת המציירת תמונה של "המשכיות", היא מקרה כזה. לאחר שראינו שלמקטע יש מרכז רעיוני סביב נושא ההולדה, נעשה ברור שישנם גם נושאים אחרים המאורגנים ע"פ אותו עקרון. אחד מהם מתגלה בבחינת הפורמט המשפטי של הטורים. כל התערובות בטור R אסורות לחלוטין. נטיעת העצים בטור L, היא צווי חיובי, ובפרות השנה החמישית יש ברכה ("להוסיף לכם פריו"). כמרכז, בין החיובי לשלילי. נמצא התחום האפור. מצד אחד,לנושא של שפחה חרופה לא מתייחסים בסלחנות אך גם לא מענישים באופן מלא. המרכז הוא גם מרכז רעיוני. הוא כולל בתוכו חלק אסור (A) כמו טור R, וגם חלק חיובי- מנחת החטאת (C). אם כן יש לנו שני כללי סדר שונים לחלוטין השזורים זה בזה בשתי השלשות שראינו: כלל ההמשכיות והעיקרון המשפטי של אסור-רצוי. אחד מהם, ההולדה, הוא "סופר-מטא"

הוא מצייר "תמונת ענק" של המשכיות שיכולה להוביל את הקורא לעולמות מדהימים של ספקולציות כפי שנראה בהמשך. אך עדיין, נראה שכמעט כדי לרסן את טיסות הספקולציה הקשורות לאספקטים המטאפוריים של הטקסט, כלל זה מעוגן היטב במסגרת המשפטית של אסור-רצוי, שהיא עצמה יוצרת שלשה מסודרת המשתמשת באותם טורים כמו ההולדה.

במילים אחרות, רוח החוק (וצריך להדגיש כי המינוח "רוח החוק" כאן, אינו במובנו הרגיל, אלא מתייחס למשמעות הפנימית של הטקסט. כמו רוח האדם, למשל) הקריאה ה"רחבה" של הטקסט נשזרת באותיות החוק, הפרטים המילוליים של הטקסט.

הדברים המשותפים לשני הכללים הם שלשה סדורה ומרכז רעיוני. בנושא ההולדה, המרכז הרעיוני הוא האקט המבדיל בין פוטנציאלי למוגשם. בנושא המשפטי המרכז הרעיוני בא בין האסור לרצוי.

שלושה עולמות

בנקודה זו, קרה משהו מאד משמעותי לצורה בה אנו מבינים את הטקסט. במקום לראות כאן אוסף חוקים חסר סדר, אנו רואים שישנם כאן קווי יסוד רעיוניים (כמו חוטים במארג) אשר שוזרים את החלקים בצורות שונות, ע"י שימוש בעיקרון אחד – המרכז התפישתי.

נחזור לנקודה בה זיהינו את רעיון ההולדה או המשכיות, ונבחן מקרוב כיצד "חוט" זה מוביל להבנות חדשות.

שלושת השלבים: זרעים, זריעה וקצירה, תלויים בחלקים שונים בטורים שלהם. רק שני החוקים הראשונים בטור R, הרבעה וזריעה, מדברים בצורה ישירה על תהליך רבייה. נושא הכלאיים בבגד אינו קשור לעניין. רק האלמנט הראשון בטור M, "ישכב את אשה שכבת זרע" קשור לרעיון ההולדה. ולבסוף,

אמנם כל האלמנטים של טור L מדברים על פרות, אך הם כוללים מרכיב נוסף – הזמן. במילים אחרות, תאור הנושא של המקטע כ"המשכיות" הוא רק חצי אמת. הרעיון אמנם קושר את הטורים בצורה הגיונית,

  אך הוא לא מצליח להסביר את כל הפרטים במקטע.

הקו הרעיוני השני, החוקי, של "אסור-רצוי", גם הוא תאור חלקי בלבד. ברצוני לתאר עכשיו קו שלישי שיקיף את המאפיינים של כל תשעת האלמנטים במקטע.

ניתן לראות את הקו הרעיוני השלישי ע"י הסתכלות בסוג הגורמים, A-C, המרכיבים את הטורים. בטור הראשון ישנם שלושה איסורים נפרדים ברורים לערבוב זנים של A.חיות B.צמחים C.אריגים.

היחידה השניה כוללת שלוש פעולות הקשורות זו לזו, A.חטא B.כפרה דרך הכהן C.סליחה מהאל.

היחידה השלישית מבחינה בין שלוש יחידות זמן רצופות A.שלושת השנים הראשונות B.השנה הרביעית C.החמישית.

אם כן שלושת השלשות מצביעות של שלשה עולמות שונים: חפצים (R), פעולות גומלין (M), זמן או תהליך (L). הניסיון שלנו עם שני הקווים המנחים הקודמים יעזור לנו לשלב עולמות אלה.

המרכז התפישתי ככלי פרשני

ראינו ששתי הקריאות הקודמות שלנו, רעיון ההמשכיות וההסבר המשפטי, כללו מרכז רעיוני. המרכז שילב את ההיבטים המנוגדים של הקצוות: פוטנציאלי לעומת מוגשם, אסור לעומת הכרחי. אבחנות אלו הובילו לכך שגם בקו הרעיוני השלישי שהעלינו, על הקצוות להיות הפכים. לאחר שנעשה זאת נוכל לבדוק   האם האמצע (טור M) הוא מרכז רעיוני, המשלב את הקצוות.

אם נתבונן בטור R, נראה שהשימוש המשולש בכלאיים, משמש להדגיש קונספציה של הפרדה, בידול, או ייחודיות, כמו הבסיס הרעיוני של הטור. לכן, ניתן לצפות שהנושא של טור L יהיה ההפך מהפרדה. הנושא שאנו מוצאים בטור השלישי, זמן או תהליך, מבטא המשכיות. לכן ההפכים יהיו הפרדה (או קטיעה) מול המשכיות.

ניתן עתה לבחון את נכונות ההפכים ע"פ המרכז התפישתי שלהם. צריך רק לשאול באיזה אופן סיפור השפחה החרופה משלב   בין "הפרדה" ל"המשכיות"? התשובה נמצאת בגורם, שכשנתקלנו בו קודם, היה מאד מוזר. טור M מספר סיפור, לעומת הצווים הפשוטים שיש בשני הטורים האחרים.

בטור M, שלוש פעולות נפרדות: חטא, כפרה ומחילה. יוצרים תהליך הדומה לזה של הזמן בטור L.

דמות אחת, החוטא, העובר שלוש סצנות שונות, מספק את ההמשכיות של האירועים. הסגנון הסיפורי ב – M קשור בצורה הדוקה להיותו מרכז רעיוני. כ"סיפור" יש כאן המשכיות כרונולוגית כמו טור L, בעוד שהוא מחולק לשלושה חלקים כמו טור R. אם כן מהו הנושא ש כל המקטע ע"פ הקריאה המדגישה את האספקט הסיפורי של המרכז? זה יהיה, כנראה, משהו כמו "תנועה".

לתנועה יש שני מרכיבים: האובייקט שזז ומידת התנועה – זמן. לפי קריאה זו טור R מציין אובייקטים נפרדים, וטור L זמן. המרכז משלב את שניהם בסיפורו. היתרון בקריאה זו הוא, שהיא משלבת מאפיינים אחרים במקטע. קודם ראינו שטור R מסודר ע"פ חיוּת. דבר זה משתלב היטב בתמונה בכוללת של תנועה. ניתן ללכת רחוק עוד יותר, ולנסות לומר שקריאה זו מסבירה גם מדוע רעיון ההולדה קיים במקטע.

יתכן שאנו רואים ייצוג (בצורה פרודיאנית) של התיאוריה של אריסטו בנוגע לתנועה: חפצים מתחילים לנוע במטרה ליצור או לחזור למצב טבעי. כמו שהזהרתי קודם, מאד מפתה להעלות ספקולציות בנוגע למשמעות המקטע. למעשה, אני מתחיל לחשוב שהמבנה שאנו חושפים פונה אל היצירתיות של הקורא. ברגע שמגלים את היופי המורכב של הטקסט, בלתי אפשרי שלא להעלות תיאוריות   בנוגע למשמעותו.

תפקידה של מעורבות אישית זו הוא להחיות את הטקסט לקורא, ולהופכו ל "עץ חיים".

יחיד ורבים

ברצוני להציג קו מחשבה נוסף בניסיון לאריגת הקטעים הפנימיים במקטע. קו זה מבוסס על האבחנה בין צורות הפועל שבטורים L ו R. כל הפעלים בטור R הם בצורת יחיד, ביוד שכל הפעלים בטור L הם בצורת רבים.

האיסורים ב R מכוונים ליחיד בעוד הציוויים ב L מכוונים לכלל. אבחנה זו בין היחיד לחברה, מראה היבט נוסף ביחס "הפרדה-המשכיות". ההמשכיות מקושרת לחברה, לכלל, ולא ליחיד. ראיה זו מבהירה את RA – "כי תבואו אל הארץ". ההקדמה מצביעה על ראיה היסטורית השורה לקבוצה יותר מלפרט.

קריאת הטורים הקיצוניים כ"יחיד מול חברה" מספקת מסגרת מצוינת לטור המרכזי. הסיפור ב M מתאר

את המתח בין התשוקות או הרצונות של היחיד לעומת הנורמות החברתיות המקובלות. גיבורנו ניהל רומן של לילה אחד עם שפחה נאה (זהו המקום בו אני מכניס את הסקס כדי להוציא רב מכר). אין לו כוונות רציניות לגביה מכיוון שהיא גם שפחה וגם מובטחת לאחר, כאשר היא תשוחרר. הטקסט מדגיש את האירוע החד-פעמי הזה בעזרת הלשון בה הוא נוקט: המלה "נחרפת" לא מופיעה במקום אחר בתורה, ולמילה "בקורת" אין מקבילה ברורה בתורה. אין כאן חטא של ניאוף מכיוון ששפחה אינה יכולה להיות ממש מאורסת. אך עדיין, אף אם אינם יכולים להיענש על ניאוף, נעשה שימוע ציבורי במטרה להראות ולהסביר חריגות מהנורמות הציבוריות.

אם האישיות הפוגעת לא יכול לקבל את גמולו דרך החברה, מהן האפשרויות שנותרו לו? הוא חייב לסור מהתאוות הפרטיות שלו, ולהזדהות מחדש עם הנורמות החברתיות. הוא מראה את הזדהותו עם הציבור בהופיעו במוסד אשר מהווה את   מרכז החיים הציבוריים, אהל מועד, עם מנחת האשם ביד. אדם בעל תפקיד ציבורי, הכהן, מקבל את המנחה, ומכפר עליו לפני ה'. לאחר שהשתתף בטקס זה, כופר לו, והוא חוזר לכלל העדה. היחיד של טור R והקבוצה של טור L – השלימו.

פוקוס על המרכז

קראנו את המקטע בצורות שונות, ואין לנו אמצעים כדי למצות את האפשרויות הטמונות בו. ברצוני לעשות הפסקה מקריאת הטקסט כדי לחזק ולבסס כמה מן הרעיונות שצצו בדרך. אמנם נתקלנו ברעיונות שונים, אך לכולם היו מכנים משותפים. מאפיינים אלו הם חלק ממבנה הטקסט, במיוחד שלושת השלשות הסדורות עם המרכז הרעיוני.

סדר החלקים שונה מהסדר הלוגי בהנמקה או טיעון. בשיחה, בד" כ נציג את שני הצדדים הקוטביים ואז את הקונספט שמאחד אותם. במונחים מעולם הלוגיקה, זוהי תבנית של: תזה, אנטיתזה וסינתזה.

זוהי בעצם השיטה שבה השתמשנו בקריאה של השלשות – השוואת הקצוות ואיחודם דרך המרכז. המרכז

הרעיוני מובן רק בסוף. התורה, בכל אופן, לא כתובה עם המרכז הרעיוני בסוף. כמו שראינו התבנית בה משתמשת התורה היא: תזה, סינתזה ואנטיתזה.

ניתן לתאר את שתי התבניות כתבנית ויזואלית ותבנית שמיעתית. זו של הדיבור, מנותחת בראש תוך כדי שמיעה. התבנית הויזואלית, זו השמה את המרכז באמת במרכז, חייבת לעבור איזשהו תהליך של דקונסטרוקציה כדי שתהיה מובנת. אנו צריכים להשוות את האלמנטים הקיצוניים ולזהות אותם כניגודים או קטבים, לפני שנבין שהאלמנט המרכזי הוא גם אמצע רעיוני. עקרון הארגון עליו אנו מדברים – המרכז התפישתי, דומה בצורה מסקרנת לארגון של מחנה בני ישראל סביב המשכן, וארגון התורה סביב ספר ויקרא. נראה שהמרכז התפישתי הוא רק מקרה ספציפי שלעקרון רחב יותר –סימטריה מוקדית.

הסידור הסימטרי של החוקים החקלאיים סביב סיפור השפחה החרופה הוא אותו סידור של הסיפור ההיסטורי בתורה סביב המרכז של נושא אהל מועד.

מה משתמע מכך שהמרכז התפישתי הוא פן של סימטריה מוקדית? ההשלכה הברורה ביותר היא שמבנה התורה הוא עקבי. היא משתמשת באותם חוקי ארגון גם לרמות המאקרו, כמו חמישה חומשי תורה, וגם לתבניות המיקרו, כמו מקטע בודד.

מנקודת המבט של הקורא, זה אומר שהוא חייב כל הזמן להיות ער לעובדה, שלטקסט יש אוריינטציה ויזואלית. דבר זה אינו מהווה בעיה כאשר אנו קוראים תיאור היסטורי מכיוון שקו הזמן גם הוא ויזואלי – המרכז נמצא במרכז. לעומת זאת, זה יכול להיות קריטי כאשר מנסים להבין את ההיגיון העומד מאחורי חלקים אחרים בטקסט, כמו ברשימת החוקים שראינו בפרק יט'. השלכה אפשרית נוספת בין סימטריה מוקדית למרכז תפישתי הוא שישנו פוקוס על המרכז.

במטרה להבין מה נוכל להרוויח מראיית המרכז התפישתי\רעיוני כאזור עליו יש "פוקוס", נראה שוב מה מצאנו בשלשה המפורסמת שלנו. קבענו קודם, שהחשיבות של הטור האמצעי נגזרת משילוב של הטורים הסמוכים. ניתן להבין יחס זה בשתי צורות: ניתן לומר שאנו פשוט מתארים אמצעי מכני המשמש ליצירת שלשה סדורה. או שניתן לומר שצורה זו מרמזת על איזשהו סדר עדיפויות מבחינה רעיונית.

נמשיך עם הקו של ההסבר השני. נראה שהסיבה שאנו רואים את המרכז כנגזרת של הטורים הקיצוניים היא, שלטורים אלה אנו מייחסים את החשיבות העיקרית, ולמרכז רק חשיבות משנית. ראייה זו מבוססת על ההנחה שהסינתזה באה בסוף תהליך הניתוח. הטקסט לעומת זאת ממקם את הסינתזה במרכז. יתכן וזה מרמז שהמרכז "מרכזי" גם מבחינת קדימות רעיונית. נראה איך רעיון זה יעבוד ברמת המאקרו. נבדוק את השלשה הבאה:

1. החצי השני של שמות          2.ויקרא         3.החצי הראשון של במדבר

עבודת המשכן נמצאת בספר ויקרא זהו מרכז רעיוני, נקודת המוצא. החשיבות של הגורמים המקיפים אותו נגזרת ממנו. מעשית, אם הולכת להיות עבודת קודש (ויקרא), אהל מועד חייב להבנות (שמות) ולהתקדש (במדבר). שני עקרונות שונים שזורים כאן יחד, עדיפות רעיונית ועדיפות כרונולוגית. למרכז, עבודת הקודש, יש קדימות רעיונית. שני הגורמים האחרים נמצאים שם בשבילו. קדימות כרונולוגית קיימת בין שתי הקצוות. קודם בונים, ואח"כ מקדישים.

איך ניישם עקרון זה בנושא השפחה?

האדם המופיע בטור M הוא המוקד של המקטע. הוא אדם "אמיתי" מושא לתשוקות וחרטות. אימפולסיבי, איש מעשה. כאדם, הוא חי במציאות דו-קוטבית. היא מורכבת מאירועים בודדים ומרצף. רעיון זה מוצא ביטוי במספר סידורים דו-קוטביים: יחיד מול חברה, אירוע מול היסטוריה וכו'. חיי האדם תחומים בין המתחים של ההתנסויות הקוטביות הללו. הטקסט מדגים את המתח דרך הסיפור בטור M, ומבהיר זאת על ידי הפרדת הקיצונים לטורים סמוכים. החוויה האנושית, הסיפור, נמצאת בין הקטבים. הקצוות הם החלקים ה"מוחלטים" והם מופיעים כנגזרות של הסיפור. התמקדות במרכז מספקת קריאה אקזסטנציאלית

(קיומית) של הטקסט. אנו מתחילים עם "מצב האדם", מתח בין תשוקות אישיות לציפיות חברתיות\דתיות

המתח מובע בטורים הסמוכים: ייחודיות או "עצמיות" בטור R מול פרות הרצף החברתי בטור L.     וכך,

קיבלנו קריאה נוספת במקטע, קריאה "קיומית" המתמקדת בחוויה האנושית. היתרון של קריאה זו שהיא עקבית עם הסימטריה המוקדית של טקסט המאקרו. נחזור לנקודה זו בפרקים הבאים. (כבר לא במאמר זה המתר').

רואים את העץ דרך הזרע

ניקח כעת צעד אחורה, כדי לראות טוב יותר את התמונה. אנו מסתכלים בלב ליבה של התורה. הגענו למקום חסוי זה בעזרת סידרה של רמזים טקסטואליים שפתחו דלתות נסתרות בעזרת מפתחות קסומים.

באותו זמן גם ניסינו להימנע ממכשולים שהוצבו במיוחד לאלה שנחפזים להגיע לסוף. במרכז מצאנו מיניאטורה יפהפייה. הנושא הכללי של הטקסט הזעיר הזה הוא התרבות, כוח החיים או יצירה. הדמות המרכזית היא אינדיבידואל הנקרע בין היצרים שלו לרצון לחיות בשלום עם הקהילה. בנקודת האמצע האבסולוטית של יחידת הטקסט, MB, אנו מוצאים את המשפט הבא: "והביא את אשמו לה' אל פתח אוהל מועד איל אשם וכיפר עליו הכהן באיל אשם לפני ה' על חטאתו אשר חטא". בדיוק בנקודה המרכזית של ספר ויקרא אנו מוצאים אדם המביא קורבן לכהן באוהל מועד. האין זה מזכיר את שירו של בלייק: "ראה את העולם כולו בגרגיר חול"?

המרכז האבסולוטי, האטומי (מלשון שאינו ניתן לחלוקה נוספת) של ספר ויקרא מכיל את תמונת השלם. בלב המקטע המייצג את התמונה של ההמשכיות מונח הזרע הגדל ונהפך לספר. זהו הקישור ל"אבן-   השתייה" מהמדרש, הנקודה המרכזית ממנה מתפשט ונוצר הכל.

קישור מיסטי

זה לא בלתי אפשרי שהסודות של הטקסט שראינו נחשבו כסודות הבריאה עצמה. תיאוריה זו מקבלת חיזוק מספר היצירה, שנחשב ליצירה הקבלית העתיקה ביותר שלנו. הפרק השלישי בספר זה, מתאר חלוקה משולשת של המציאות: 1. שנה (זמן) 2.נפש   3.עולם.

חלוקה זו דומה לתמונת הבריאה המחולקת בין שמיים (זהו הזמן שנקבע ע"י הכוכבים והמאורות), ארץ, (העולם הגשמי) והאדם באמצע (נפש) המגשר על הפער בין שמים לארץ.

אין שום בעיה לקשר את הטור האמצעי שלנו עם "נפש", הטקסט בספר היצירה מתייחס באופן ספציפי לנפש כ"זכר ונקבה". דבר זה, מסביר למעשה, קושי שזיהינו קודם לכן. הטור המרכזי היה נראה לא במקום, בהתייחסו לרבייה בין בני אדם, בעוד שהטורים סביבו מתייחסים רק לעצמים לא אנושיים. דבר זה מסתדר עם הקטגוריות של ספר היצירה, ששם את הנפש בין העולם של זמן או תהליך (שנה) ועולם החפצים הפיסי ("עולם").

הטור השלישי מכיל את המונח "שנה" ולכן יקושר לחלק זה. הוכחתי קשר ברור לשני חלקים (שנה ונפש), החלק השלישי, עולם, מתייחס לעולם הגשמי ונראה תאים לקשר אותו לטור R, האוסר ערבובים, זהו עולם של חפצים דוממים ונפרדים.

אם כן, הטקסט במרכז התורה תואם את החלוקה המשולשת של ספר היצירה. הטקסט שלנו, שוב, כמו ספר היצירה, מקשר את שלושת העולמות לתהליך אחד – המשכיות\הולדה. בספר היצירה התהליך האחד הוא היצירה האלוקית. התורה, בטקסט החסוי שלה, מתמקדת בתהליך היצירה, כוח החיים. טור R עוסק בפוטנציאלי וטור L, בהגשמה. האדם, במרכז, הוא האמצעי להגשמת הפוטנציאל. הרטוריקה הסודית של התורה ממקמת את האדם (M) במרכז תהליך היצירה. בין יחיד לרבים (ייחודיות ב R לעומת ברכת השפע ב L) ניצב האדם כשעץ החיים לימינו ועץ הדעת לשמאלו.

נספח 1 – כלי שימושי

ישנה צורה פשוטה שנזרת מהשלשה הטקסטואלית שמשמשת ככלי יעיל ביותר כדי לתאר ולהמחיש את המבנה האזוטרי של התורה, ובמיוחד את של ספר ויקרא.

ראינו קודם, שלכאורה, ישנו איזשהו חוסר עקביות בתהליך המשולש של הרבייה: נושאים חקלאיים בטורים סביב יחסי אישות אנושיים. זה נראה כאילו ישנם כאן דימויים מעולמות שונים. ראינו צורה דומה גם בפרקים יח'-כ'. הנושא המרכזי בפרקים יח' וכ' הוא יחסי אישות אסורים. פרק יט' מפריד ביניהם בדיוק כמו ששורה 2 מפרידה בין שורות 1 ל 3, וטור M מפריד בין R ל L.

אם ניקח את האלמנט המרכזי שלשורה 2, שפחה חרופה, ונראה גם שלשה זו כבעלת מוקד או מרכז, נקבל את המבנה המוקדי של פרקים יח'- כ'.

1. פרק יח' – יחסי אישות אסורים

א.          פרק יט', שורה 1

I.                              R 2 - כלאיים

                                                     1. MA 2 - חטא

                                   טור M                    MB 2 - חרטה

                                                      2. MC 2 - כפרה

II.                          L 2- כפרה

ב.           פרק יט', שורה 3

2. פרק כ' – עונשים על יחסים אסורים

בעיקרו, פורמט זה זהה ל "סימטריה המוקדית של פרק ראשון. שם השוונו את מבנה מחנה בני ישראל למבנה הספר. התחלנו את הניתוח מבחוץ, ממבנה התורה למבנה של הספר הפנימי שלה. עכשיו אנו מסתכלים מבפנים החוצה, מהנקודה המרכזית אל החלקים שנמצאים לפניה ואחריה. ברמת המיקרו, ראינו שהמרכז מאוזן לחלוטין. חרטה עומדת בין חטא לכפרה. ראינו גם שהשלשה של M 2 מהווה מרכז רעיוני בין R 2 ל L 2. לכן, M 2 אינו מהוה רק שלשה רעיונית המסודרת בצורה סימטרית אלא גם מרכז לרמה גבוהה יותר של מבנה זהה. ניתן לכנות מבנה זה כ "בבושקות פרשניות". אנו מיד מחפשים את הבובה הבאה. האם שורה 2 היא מרכז רעיוני בין שורות 1 ל 3? ברמה הבאה, האם פרק יט' הוא מרכז רעיוני לפרקים יח' וכ'?   כמה בובות כאלה ישנן? כמה רמות סדר נוכל לתאר לפי אותה צורה?

נספח 2 – השלכות תיאורטיות

למקטע יש שלוש רמות סדר. הראשונה מורכבת מתשעת ה"תאים" הבודדים, מאורעות או חוקים, המסומנים ב A - C בטורים. הרמה השניה מורכבת משלושת השלשות בטורים. הרמה השלישית היא השלשה של השלשות – קריאת המקטע כשלם.

לרמות השניה והשלישית, יש לפחות מאפיין אחד במשותף. שתיהן מורכבות מקבוצות מסודרות, ובאופן יותר ספציפי - שלשות סדורות. נראה, שהטקסט מנסה לומר לנו משהו על שלשות סדורות. הוא מראה לנו חמש דוגמאות: שלושת הטורים, שלשת השלשות ושלוש רמות הסדר.

הדוגמה האחרונה, רמות הסדר, ניתנת להצגה באופן מתמטי – האלמנט האינדיבידואלי (1), עומד באותו יחס לטורים (3), כמו הטורים (3) למכלול (9).

כשבוחנים הצהרה זו, ניתן לראות את אחד המאפיינים הבסיסיים של שלשה סדורה. בעוד שהמספרים 1 ו- 9 מופיעים רק פעם אחת, המספר 3 מופיע פעמיים. לכן, צריך לשים לב שהאלמנט האמצעי של השלשה שונה באופן משמעותי מהקצוות בכך שהוא מורכב העוד שהם פשוטים (בהשאלה מתמטית).

למרכז ישנם שני מאפיינים ביחס לשאר האלמנטים (הראשון והשלישי. המתר') בעוד שלקצוות יש רק אחד. ניקח את טור L כדוגמה. ניתן לראות את עיקרון זה בשלשה המסודרת כרונולוגית. הגוש הראשון, A, מופיע לפני שני האחרים. C, מופיע אחרי השניים הראשונים. המרכז, B, משלב ביניהם. הוא בא אחרי A ולפני C. אם כן, B שונה מ A ו C כי כאלמנט אמצעי הוא מורכב. הוא משלב מאפיינים משני הקצוות – "לפני" מ A, ו"אחרי" מ B.