חג הסוכות או חג לה'?

קוד: חג הסוכות או חג לה' בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: הרב עת-שלום

אל: אתר torah.org

חג הסוכות או חג לה'

ניתוח פרשת המועדות (ויקרא כג')

זהו תרגום לעברית של המאמר Hag haSukkot: An Analysis of Parashat haMo'adot

מאת ר' יצחק עת-שלום, מנהל torah.org

תורגם ע"י זאב שקרוב, airwolf103@hotmail.com

1 פרשת המועדות

האזכור המלא היחיד של לוח החגים היהודי הנמצא בתורה, מופיע בקריאת התורה ביום הראשון של חג הסוכות. למרות שעדיף לעיין במקור עצמו, לנוחות השיעור נביא כאן את הפרק בשלמותו. המילים המודגשות יוסברו במהלך השיעור.

1.וידבר ה' אל משה לאמר

2.דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי.

3.ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם.

4.אלה מועדי ה'מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם.

5.בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לה'.

6.ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו.

7.וביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו.

8.והקרבתם אשה לה' שבעת ימים ביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו.

9.וידבר ה' אל משה לאמר.

10.דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן.

11.והניף את העמר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן.

12.ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה לה'.

13.ומנחתו שני עשרונים סלת בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחח ונסכה יין רביעית ההין.

14.ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם.

15.וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה.

16.עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם את מנחה חדשה לה'.

17.ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה'.

18.והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר אחד ואילם שנים יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה'.

19.ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים.

20.והניף הכהן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן.

21.וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו חקת עולם בכל מושבותיכם לדורותיכם.

22.ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אותם אני ה' אלוהיכם.

23.וידבר ה' אל משה לאמר.

24.דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש.

25.כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לה'.

26.וידבר ה' אל משה לאמר.

27.אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה'.

28.וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם.

29.כי כל נפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה.

30.וכל הנפש אשר תעשה מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש מקרב עמה.

31.כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם.

32. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם.

33.וידבר ה' אל משה לאמר

34.דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי חג הסכות שבעת ימים לה'.

35.ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו.

36.שבעת ימים תקריבו אשה לה' ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה' עצרת היא כל מלאכת עבודה לא תעשו.

37.אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו.

38.מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה'.

39.אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.

40.ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים.

41.וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה חקת עולם לדורותיכם בחדש השביעי תחוגו אותו.

42.בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות.

43.למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם.

44.וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל.  

2 שבע שאלות על הפרשה

מכיוון שכמעט בכל חלוקה שלנו מזכיר את המספר שבע, ברצוני להעלות שבע שאלות על הפרק:

1.      חמישה מהחגים המוזכרים נקראים גם שבתון, שניים מתוכם, שבת ויום כיפורים, נקראים שבת שבתון . מהי המשמעות של ביטוי זה? (שבירור קשור לשבת)

2.      הרשימה מציגה את "מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם", החגים אשר נופלים ביום נתון בחודש, עונים על הדרישה הזו (כמו פסח בטו' ניסן), כאשר מועד קידוש החודש נקבע ע"י בית הדין בעזרת שני עדים שנחקרו כהוגן. זהו גם הסבר הגמרא לביטוי "מקדש ישראל והזמנים" – אלו הם ישראל אשר מקדשים את הזמנים (ברכות מט.). אם כן, מובן מדוע פסח, שבועות וכו' מופיעים ברשימה שכותרתה "אשר תקראו אותם במועדם". שבת, מאידך, קיימת ללא שום תלות בהכרזה שלנו או בתאריך (לכן הסיומת של ברכת השבת היא "מקדש השבת" ללא איזכור של ישראל. ראו גם ירושלמי, מס' ברכות ח.)

מדוע אם כן כלולה השבת ברשימתנו?   שאלה זו מתחזקת כאשר מעיינים במסכת ערכין (דף יא:) שם הגמרא מסבירה שהסיבה שאיננו אומרים הלל בשבת היא מפני ששבת אינה נחשבת מועד.

3.      בפסקה העוסקת בראשית הקציר (פסוקים ט'-יד') התורה מתארת את המנחה המובאת ביום השני של חג המצות כ עמר. זוהי בעצם הכמות של המנחה אותה צריך להביא. מעבר לכך שזה מוזר לקרוא למנחה על שם כמותה, שם זה מופיע ארבע פעמים במרווח של ששה פסוקים! מהי החשיבות של קריאת מנחה זו בשם עומר?

4.     בסוף הפסקה אשר עוסקת בחג שבועות (פסוקים טו'-כב') התורה מכניסה לפתע את המצוות של לקט ופאה. מה ההיגיון העומד מאחורי הכללת מצוות אלה ברשימת החגים?

5.      בפסוק כד', מתואר המועד שנחוג ביום הראשון של החודש השביעי (אותו חג שאנו קוראים לו "ראש השנה"). חג זה אינו נקרא רק שבתון אלא גם זכרון תרועה. רש"י אמנם מסביר כי מדובר בחובה של אמירת פסוקים רלוונטיים (עקידת יצחק, שתחתיו הוקרב האיל), אך זה מסתדר רק אם מבינים את הביטוי "זכרון תרועה" כאזכור לתרועה" בעוד שההבנה הפשוטה היא אזכרה או הנצחה. מה מנציחים על ידי תקיעה בשופר?

6.      בפסוק לב', יום הכיפורים נקרא שבת שבתון (כמו גם בויקרא טז:לא) מדוע ניתן ליום הכיפורים תואר זה – אשר חוץ ממנו משמש רק לשבת?

7.      מבט זהיר על "הפרשה" של חג סוכות\שמיני עצרת (פסוקים לג'-מד') מגלה שישנם כאן בעצם שני חלקים נפרדים. פסוק לז' מתחיל ב "אלה מועדי ה", סיום מושלם לפתיחה של "אלה מועדי ה" (פסוק ד'). לאחר "סיום" זה נגמר (פסוק לח'), התורה מוסיפה פרספקטיבה נוספת של סוכות\שמיני עצרת. שימו לב להבדלים בין שני החלקים:

א.      בחלק הראשון החג נקרא חג סוכות, אך לא מוסברת משמעות השם. החלק השני מתייחס אליו כ חג לה' אך מקשר את עיתויו לתום תקופת האסיף.

ב.      בחלק הראשון, היום הראשון והאחרון של החג נקראים מקראי קודש. בחלק השני שניהם נקראים שבתון.

ג.        החלק הראשון עוסק באיסור העבודה בחג והבאת הקורבנות המתאימים. רק בחלק השני יש את המצוות הייחודיות לסוכות: ארבעת המינים וסוכה.

       

         השאלה האחרונה אם כן היא, מדוע ישנם שני טקסטים נפרדים לסוכות\שמיני-עצרת?

3 הסברו של הגאון מווילנא

רבי אליהו קרמר זצ"ל, הידוע כגאון מוילנא (נפטר ב 1799), הציע גישה חדשנית ומבריקה להבנת הפסקה הראשונה בפרק, אשר עונה על שאלתנו השניה, ומעט גם על השאלה הראשונה.

[במאמר מוסגר: בפרק יב' בספר שמות התורה אוסרת עלינו לעשות מלאכה ביום טוב למעט מלאכת אוכל נפש. דבר זה אינו נכון לגבי שבת, בה כל מלאכה אסורה – כמו גם ביום כיפור]

הגאון טוען שהפסקה הראשונה (פסוקים א'-ג') אינם מכוונים לשבת השבועית הרגילה. חלק זה משמש ככותרת לשאר הפרק:

"ששת ימים תעשה מלאכתך" – כאן מדובר על ששת המועדים (היום הראשון של פסח, היום האחרון, שבועות, ראש השנה, היום הראשון של סוכות ושמיני עצרת) אשר בהם מותר לעשות סוג כלשהו של מלאכה – אוכל נפש.

"וביום השביעי שבת שבתון" – זה מתייחס לשביעי בחגים, יום הכיפורים.

"כל מלאכת עבודה לא תעשו" – ביום זה כל עבודה שהיא אסורה.

באופן זה מסביר הגאון את ההכללה של שבת ברשימת החגים – היא אינה נמצאת שם!

זה מסביר גם את המונח שבת שבתון אשר מופיע בפסוק ג', זוהי התייחסות ליום כיפור אשר כבר נקרא כך בפרק טז'.

למרות מעלותיה של גישה זו ברצוני להעלות גישה אחרת, שלא רק עונה על כל השאלות שהוצגו אלא גם מתייחסת לפסקת ה"שבת" מכיוון ה "פשט".

4 מהם מקראי קודש?

לפני שאביא את ההסבר הכולל לכל הפרשה, אציג שתי שאלות כלליות:

1.      מהי משמעות הביטוי מקראי קודש, משמש כתיאור לכל אחד מימים מיוחדים אלה (בנוסף ביטוי זה משמש כשם כללי לכולם, פס' ב', ד', לז')?

2.      מה ההגיון העומד מאחורי המיקום של רשימה זו? מדוע היא ממוקמת בסוף ספר ויקרא? (כמובן ששאלה זו יכולה להישאל על כל מקום בו הרשימה תמוקם, אך אם נוכל למצוא סיבה מדוע הפרשה שייכת דווקא לכאן, נדע שאנו בכיוון הנכון)

חוויה מחודשת של היווצרות "גוי קדוש"

כל אחד מהימים שהוזכרו לעיל נחשב גם "זכר ליציאת מצרים". די ברור כיצד פסח משרת מטרה זו, לשבת (דברים ה:טו) וסוכות (ויקרא כג:מג) יש הסבר בתורה הקושר אותם לשבת, אך לשאר החגים אין קשר ברור ליציאת מצרים.

גם הקשר של סוכות ליציאת מצרים הוא די חלש אם מבינים שמדובר על עשרת המכות וחציית ים-סוף, ולא המשך הנדודים במדבר.

אם כן מדוע נחשבים חגים אלו זכר ליציאת מצרים?

  ברצוני להציע רעיון לפיו כל הלוח היהודי – כולל שבת והחגים, עוצב כדי לעזור לנו לחוות מחדש ולהפנים את "נקודות-השיא" בנדודינו במדבר. במילים אחרות, אנו חייבים   לאמץ הבנה שלמה וכוללת יותר של יציאת מצרים. כשבוחנים את המאפיינים הבולטים של כל אחד מהחגים -במיוחד כיצד שהם מודגשים בטקסט שלפנינו – נראה שכל אחד מהם מחזק מרכיב של התנסות זו שהתורה מעונינת לשמר. נראה גם שהסדר הפנימי של החגים הוא מכוון ובעל חשיבות.

כשעמדנו למרגלות הר סיני – המטרה של יציאת מצרים (ראו שמות ג:יב) – ה' הבטיח לנו שאם נשמור את בריתו, נהפוך להיות גוי קדוש. ישנם שני מרכיבים נפרדים בנוסחה זו: אומה, כלומר ציבור אנשים בעלי מטרה משותפת דאגה זה לזה וערבות הדדית. האלמנט השני הוא קדושה, בכך שהדבר המשותף אליו מכוונת הקבוצה הוא תכלית קדושה. סדר זה הוא משמעותי והכרחי: אנו חייבים להשיג אחדות לפני המעבר של הקבוצה לעולם של קדושה. רק לאחר השגת מטרה כפולה זו, ניתן לבנות את המשכן ולתת לה' להשרות את שכינתו בקרבנו – שיא היותנו גוי קדוש.

דבר זה מסביר מדוע כל אחד מהימים מכונה – מקרא קודש. המילה מקרא, משמשת בהקשר נוסף בלבד (לבד משמות יב' – פסח, הפרשה שלנו וה"רשימה" הנוספת בספר במדבר פרק כח') – בספר במדבר י:ב. ה' מצווה את משה לעשות שתי חצוצרות כסף אשר ישמשו ל מקרא העדה – לכנס את העם. מקרא קודש אם כן, הוא כינוס לשם מטרה קדושה. במילים אחרות, קרא קודש הוא בעצם הגשמת האידיאל של גוי קדוש -   קבוצה המתכנסת לשם מטרה קדושה.

כך מוסבר גם המיקום של הפרשה בספר ויקרא. לאחר פירוט הפרמטרים של הקדושה "הציבורית" (המשכן וסוגי טומאה למיניהם) וקדושה "פרטית" (פרשת קדושים, אי"ה יתורגם גם השיעור בנושא. המת'), יחד עם הקדושה המיוחדת של הכהנים (פרקים כא'-כב'), התורה מביאה הכל ביחד, קדושה פרטית המתגלה בתחום ציבורי (חג) דרך תפקיד הכהנים.

לאחר הקדמה זו, נחזור לפרק, נבין את הרעיון הבסיסי ונענה של השאלות שהוצגו קודם.

5 ניתוח הפרשה

שבת

למרות שאנו רגילים לחשוב על שבת כזיכרון וכעדות לבריאה ("כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ...וינח ביום השביעי על כן ברך...את יום השבת", שמות כ:יא), ליום זה יש גם ממד ברור של זכר ליציאת מצרים, כמו שהוזכר לעיל. לבד מהפסוק המפורש בספר דברים (""וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה'...על כן צוך ה' לעשות את יום השבת", ה:טו), יש לשבת גם אסוציאציה חזקה להתנסות במדבר אשר קשורה בקשר הדוק לרעיון של אחדות לאומית.

[במאמר מוסגר: כמו שהזכרתי בשיעורים קודמים, כאשר לומדים תנ"ך יש לראות את הטקסט בו זמנית כמתבוננים מן הצד וכמשתתפים. כצופים מבחוץ, יש לנו את היתרון של הראיה הגלובלית של הסיפור ושל המפרשים. כמשתתפים, אנו יודעים רק מה שידע הקהל באותו מעמד. עלינו לנסות ולהבין את ההשפעה של המילים שנאמרו לקהל המקורי]

כאשר נאמרת המילה שבתון (שהיא מילה נדירה), עליה לעורר אצל השומע את ההקשר המקורי בו נעשה שימוש במילה זו. חיפוש מהיר בתנ"ך מגלה שהפעם הראשונה בו הופיעה המילה הייתה בספר שמות, פרק טז', בסיפור של המן.

סיפור זה, הוא נקודת המפנה העיקרית בהכנה של בני ישראל להגעה להר סיני. חזרה מהירה על הסיפור תעזור לנו להבין את הקשר בין המן למטרה של בנית אומה קדושה.

ישנם שני ציוויים עיקריים כיצד לנהוג במן:

1.      על כל אדם לקחת מנה אחת בדיוק ("איש כפי אוכלו")

2.      עליהם לקחת מנה כפולה ביום שישי, ולא ללקט מן ביום שבת.

כל אחד מציווים אלו (שאותם רוב העם מילא) נושא בקרבו צעד קריטי בהתפתחות לקראת מצב של "גוי קדוש".

הרב מדן, במאמרו המצוין (מגדים יז'), מצביע על כך שהחובה על האדם להגביל את עצמו למנה יומית לנפש, לא מייצגת רק אמונה רבה בה', אלא גם מידה רבה של ריסון עצמי ודאגה לזולת. כך נסביר את ה"מבחן" של המן (טז:ד) – אנו נבחנים כדי לראות את מידת הדאגה לזולת, ביודענו שאם ניקח יותר ממנה אחת, למישהו יחסר והוא יישאר רעב. ואמנם, בני ישראל עברו את המבחן בהצלחה רבה ("איש לפי אכלו לקטו"). בשביל עבדים הנודדים במדבר, הפגנה כזו של דאגה לזולת, הייתה הוכחה למוכנותם לעמוד כאומה מאוחדת, ולהיכנס לברית אשר כוללת ערבות הדדית.

האיפוק העצמי היה השלב הראשון בתהליך הבניה שנועד להפוך המון של עבדים לאומה מאוחדת. היכולת לשמור דאגה לאחר מול פיתוי כזה,הראתה שנוכל להגיע לשלב של גוי קדוש.

על ידי פתיחת הפרשה של מקראי קודש עם שבת – ובהתייחסות ליום זה דווקא כ שבת שבתון, מיד עולה לנגדנו הזיכרון של הפגנת ערבות הדדית במקרה של המן. ובאמת, לשבת ישנו גם מרכיב חזק של "צדק חברתי" (ראו את הרמב"ם על דברים ה:טו). כשאנו זונחים את המאמץ היום-יומי "לכבוש את העולם" ולהשיג יותר לעצמנו, ניתנת לנו ההזדמנות לפתח אמפתיה כלפי חסרי המזל. בנוסף, ההפוגה מהעבודה, מגבירה את המודעות שלנו לגבי מי שולט העולם ואת החובה שלנו כלפי כל ברואיו.

חג המצות

כאן באמת לא צריך הסבר נרחב. במטרה לשמר את זיכרון יציאת מצרים התורה מצווה אותנו להחיות זיכרון זה כל שנה. גם ימים אלה נקראים מקראי קודש, מכיוון שהם באים להזכיר את ההתכנסות לצורך דבר מקודש. בנוסף, ישנו כאן גם דבר ייחודי לפסח, הקורבן, אותו מצווים לאכול "למשפחותם" (הרחבתי על כך בשיעור על פרשת בא).

ישנה שאלה אשר חייבת להישאל בנושא של פסח בפרקנו. מדוע ישנה חזרה בפסוק ד' על ההקדמה של "אלה מועדי..." לאחר שהקדמה זו נעשתה כבר בפסוק ב'?

לתשובה נגיע רק לקראת סוף השיעור, בדיון על שני החלקים של סוכות\שמיני עצרת.

עומר התנופה

יום לאחר פסח, אנו מצווים להביא מנחה של תבואה (שעורה) בכמות של עומר. מדוע דווקא כמות זו – ומדוע היא מוזכרת בתכיפות רבה כזו?

כשאנו מסתכלים בסיפור המן, אנו רואים שכל מנה מן המן הייתה של עשירית האיפה השווה בדיוק לעומר! לא מפליא אם כן, שהתורה מצווה אותנו להניף (להחזיר את המן, באופן סמלי, לבעליו) את אותה כמות של תבואה יום לאחר הפסח. השיעור ברור: חירות חייבת לשאת איתה רגש מחודש של חברות ודאגה לזולת. לאחר שחגגנו את חירותנו, התורה מצווה לזכור את מבחן המן ותגובתנו אליו.

לקט ופאה

בדיוק במרכז הפרשה (הפסוק האמצעי) נמצא הציווי "הלא קשור" של לקט ופאה. כעת אנו יכולים להבין את החשיבות של תוספת זו – בעת הקציר, כשאנו חוגגים עם התבואה החדשה, אסור לנו לשכוח את אלה שנמצאים כעת בזמנים קשים. התורה קוטעת את הרצף של לוח השנה כדי להזכיר שאינך יכול להיות קדוש ללא שתבטיח שאתם נוהגים כאומה.

זכרון תרועה

כשאנו באים לבחון את הקטע העוסק בחג זה בהקשר של הפרשה, עלינו לחזור למצב של "משתתפים" לעומת "צופים". אם בני ישראל מצווים ל"זכרון תרועה", הרי ישנה איזו שהיא תקיעת שופר ספציפית שאותה הם חוו, ואותה צריך לאזכר.

התקיעה (או תקיעות) היחידה אותה שמעו בני ישראל הייתה במעמד הר סיני, לפני ואחרי ההתגלות של ה'. החג היום הראשון של החדש השביעי הוא, זיכרון למעמד הר סיני. ותקיעת השופר אמורה להזכיר את המעמד.

כשבני ישראל הגיעו להר סיני מסופר ש "ויחן שם ישראל כנגד ההר". רש"י על המקום מסביר שבפועל נאמר ביחיד כי הם חנו "כאיש אחד בלב אחד". מעמד הר סיני היה הצעד הבא של התהליך שהחל במן- (לכן גם ראש השנה נקרא שבתון) המעבר מגוי לגוי קדוש.

יום הכיפורים

אנו מגיעים כעת למדרגה חדשה של גוי קדוש. קודם, האחדות שחווינו הייתה תוצר של רוח שותפות ואיפוק עצמי. עכשיו, אנו מגיעים ליום בו אנו מתפשטים מכל מה שיוצר הבדלים בין אנשים. ללא אוכל או שתייה, כולם בבגדי לבן פשוטים וללא חיי משפחה, כולנו שווים. יום הכיפורים נותן לנו הזדמנות לעבור לשלב חדש של ערבות הדדית, ולהפנות עניין זה למטרה קדושה. המטרה היחידה של יום הכיפורים בפעם הראשונה בה הוא מופיע בתורה (ויקרא טז') היא טיהור המשכן. אנו עברנו כעת ממצב של גוי קדוש בצורה מופשטת (מעמד הר סיני) לגוי קדוש עם מטרה וייעוד אקטיבי – הקדשת המחנה והשראת השכינה. יום הכיפורים נקרא שבת שבתון כי הוא "סופר חווית המן". אחדות וערבות הדדית הממוקדת במטרה קדושה.

סוכות ושמיני עצרת

  בנקודה זו, שווה לחזור בקצרה על שלושת הנקודות שהזכרנו, בשתי הגישות השונות לחג זה:

1.      בחלק הראשון, גם היום הראשון וגם היום השמיני נקראים חג הסוכות, אך לא מוסברת משמעות השם. החלק השני מתייחס לשני הימים אלה כ חג לה' – אך מקשר את החג עם תקופת האסיף.

2.      בחלק הראשון שני הימים נקראים מקראי קודש, בחלק השני שני הימים נקראים שבתון.

3.      החלק הראשון כולל רק את האיסורים של מלאכה ומצוות הבאת הקורבנות. בחלק השני יש את המצוות הייחודיות לסוכות – ארבעת המינים ובנית סוכה.

ועכשיו לתשובות:

החלק הראשון של סוכות\שמיני עצרת עוסק בחג כחלק ממעגל חקלאי – מעגל שהתחיל בחג המצות.

[דבר זה מסביר גם מדוע חלק א' נגמר בסיומת "אלה מועדי ה", חלק זה סוגר את החלק האמצעי אשר התחיל בפסוק ד'. תשובה זו עונה על השאלה שהוצגה בחלק של חג המצות מדוע ישנה חזרה על הפתיחה בפסוק ד']

ככזה, החג נקרא בפשטות חג הסוכות – והקונוטציה היא חקלאית. צריך לזכור כי הסוכה שימשה כמקום מגורים זמני בעת האסיף לפועלים שלא חזרו הביתה כל יום, וכמקום מנוחה בשעות חמות של הצהריים. ימים אלה אמנם נקראים גם מקראי קודש, אל לתכלית שתתברר רק בחלק השני. יש בימים אלה שביתה מעבודה והבאת קורבנות אך אין כאן גורם של "אחדות". (אומה)

החלק השני, בפסוק לט' נפתח ב "אך" (דבר המזכיר את פתיחת החלק של יום כיפור), ישנו כאן מפנה דרמטי. במקום חגיגה חקלאית בא "באספכם את תבואת הארץ" (כלומר, בזמן שאתם חוגגים זאת, זה אינו הדבר המרכזי בחג!). חג זה כולל שבתון בהתחלה ובסוף וכאן גם חוזר עניין אחדות האומה.

כעת אנו מצווים על המצוות המיוחדות לסוכות: ארבעת המינים והסוכה.

ישנם מדרשים רבים המסבירים את הסימבוליות של ארבעת המינים (ארבעה סוגי יהודים, סוגי האקלים של ארץ ישראל, ארבעת חלקי הגוף) – אך כולם מתבססים על ההלכה שכל הארבעה הכרחיים לקיום המצווה, וכולם חייבים להילקח בבת אחת. מצווה זו מדגישה את הפן של שבתון בסוכות.

על מצוות ישיבה בסוכה נאמר בגמרא (סוכה כז:) – "כל האזרח בישראל ישבו בסוכת, מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. גם מצווה זו מסמלת את ההכללה של כל היהודים תחת הכינוי של עם אחד, או כמו שהזכרנו קודם – גוי קדוש.

מה אנו יכולים ללמוד מן הסוף (השיא) של פרשתנו? באיזה מובן סוכות הוא "שיא החוויה" של הרצף שהצגנו? צריך לשים לב, שלא כמו בחלק הראשון, בחלק השני החג נקרא "חג ה". לדבר זה יש בודאי משמעות... אך מהי?

אם נביט שוב על הרצף של חג המצות (חירות), עומר (המן), פאה (דאגה חברתית), זיכרון תרועה (הר סיני) ויום הכיפורים (גוי קדוש) – נשים לב, שישנו עוד שלב אחד, קריטי, במדבר, שעוד לא הופנם.

כמו שמסביר הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות, המטרה ביציאת מצרים הייתה להחזיר את עטרת האבות. השראת השכינה בתוכנו. משימה זו הושלמה רק לאחר שהמשכן נבנה והוקדש.(לכן, לפי הרמב"ן ספר שמות נגמר בנקודה זו)

למרות שהמשכן היה מקום ציבורי, היה לו קשר אישי לכל אחד מבני ישראל. לבד מהעובדה שכל התפילות כוונו לשם, על החושן של אהרון היו כתובים שמות שנים- עשר השבטים (על שתים-עשרה אבנים) וגם על האפוד (על שתי אבנים). לכל יהודי היה מקום במשכן, למרות שהוא לא יכל להיכנס לשם.

הסוכה, אשר מגיעה בסוף הרצף של החגים אשר נועדו להוליך אותנו דרך ההיווצרות של גוי קדוש במדבר, מזכירה את המשכן. לכן מתאים שחג זה, מהפן של שבתון שהסברנו, נמצא בסיום ובפסגת הרצף של קדושה, נקרא – חג ה'.

רבי יצחק עת-שלום