קוד: התדרדרות אל העוני בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל: פירושים וסימנים 8
(ויקרא כה 25-55)
[ע"פ רש"י] הקטע בויקרא כה 25-55 מתאר אדם שנעשה בהדרגה יותר ויותר מסכן:
"כי ימוך אחיך, ומכר מאחוזתו..."(28-25)
"ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה..."(34-29)
"וכי ימוך אחיך, ומטה ידו עימך, והחזקת בו... את כספך לא תיתן לו בנשך, ובמרבית לא תיתן אכלך"(38-35)
(46-39)"וכי ימוך אחיך עימך, ונמכר לך..."
"וכי תשיג יד גר ותושב עימך, ומך אחיך עימו, ונמכר לגר תושב עימך, או לעקר משפחת גר..."(55-47).
[ע"פ כלי-יקר] גם הביטוי שמתאר את המסכנות שלו משתנה בהתאם: בהתחלה הוא מנסה להסתיר את מצבו אבל כשהמצב נעשה גרוע יותר הוא נאלץ לחשוף אותו, כמו שכתוב
"ומטה ידו
עימך", "כי ימוך אחיך
עימך", "ומך אחיך
עימו"
. וגם בזה יש הדרגה:
"כי ימוך אחיך"- הוא נעשה 'מך' (נמוך, עני) אבל זה עדיין לא ידוע לכולם (לא כתוב "עימך"): הוא בסה"כ מוכר חלק מהשדה או את הבית.
"כי ימוך אחיך, ומטה ידו עימך"- הוא עדיין לא מגלה לכולם שהוא 'מך', אבל הוא נאלץ לגלות ש'מטה ידו' (חסר לו קצת כסף ביד - הוא רק צריך הלוואה).
"כי ימוך אחיך עימך"- הוא כבר נאלץ לגלות לכל אחיו שהוא 'מך' לגמרי (ואין לו בכלל כסף - ולכן הוא נאלץ למכור את עצמו).
"ומך אחיך עימו"- הוא נאלץ לגלות את מצבו לא רק ליהודים אלא גם לגויים.
הטבלה הבאה מסכמת את כל הקטע:
| 25-28 | כי ימוך אחיך | ומכר מאחוזתו | ובא גואלו הקרוב אליו, וגאל את ממכר אחיו. ואיש כי לא יהיה לו גואל, והשיגה ידו, ומצא כדי גאולתו: וחישב את שני ממכרו, והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו; ושב לאחוזתו. ואם לא מצאה ידו די השיב לו: והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל; ויצא ביובל, ושב לאחוזתו. {ס} |
|---|---|---|---|
| 29-34 | ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה | והייתה גאולתו עד תום שנת ממכרו: ימים תהיה גאולתו. ואם לא ייגאל עד מלאות לו שנה תמימה - וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו: לא ייצא ביובל. ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב -- על שדה הארץ ייחשב: גאולה תהיה לו, וביובל ייצא. וערי הלויים - בתי ערי אחוזתם: גאולת עולם תהיה ללויים. ואשר יגאל מן הלויים - ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל: כי בתי ערי הלויים היא אחוזתם בתוך בני ישראל. ושדה מגרש עריהם לא יימכר: כי אחוזת עולם הוא להם. {ס} | |
| 35-38 | וכי ימוך אחיך, ומטה ידו עימך, | והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך. |
אל תקח מאיתו נשך ותרבית, ויראת מאלוהיך; וחי אחיך עימך. את כספך לא תיתן לו בנשך; ובמרבית לא תיתן אכלך. אני ה' אלהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען, להיות לכם לאלוהים. {ס} |
| 39-46 | וכי ימוך אחיך עימך, | ונמכר לך | לא תעבוד בו עבודת עבד. כשכיר כתושב יהיה עימך; עד שנת היובל יעבוד עימך. ויצא מעימך - הוא ובניו עימו; ושב אל משפחתו, ואל אחוזת אבותיו ישוב. כי עבדיי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים; לא יימכרו ממכרת עבד. לא תרדה בו בפרך; ויראת מאלוהיך. ועבדך ואמתך, אשר יהיו לך: מאת הגויים אשר סביבותיכם - מהם תקנו עבד ואמה. וגם מבני התושבים הגרים עימכם - מהם תקנו, וממשפחתם אשר עימכם, אשר הולידו בארצכם; והיו לכם לאחוזה. והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, לרשת אחוזה; לעולם בהם תעבודו; ובאחיכם בני ישראל, איש באחיו, לא תרדה בו בפרך. {ס} |
| 47-55 | וכי תשיג, יד גר ותושב עימך, ומך אחיך עימו; | ונמכר לגר תושב עימך, או לעקר משפחת גר. |
אחרי נמכר - גאולה תהיה לו: אחד מאחיו יגאלנו. או דודו או בן דודו יגאלנו, או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו; או השיגה ידו, ונגאל. וחישב עם קונהו משנת הימכרו לו עד שנת היובל; והיה כסף ממכרו במספר שנים, כימי שכיר יהיה עימו. אם עוד רבות בשנים - לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו. ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היובל -וחישב לו; כפי שניו ישיב את גאולתו. כשכיר שנה בשנה יהיה עימו; לא ירדנו בפרך לעיניך. ואם לא ייגאל באלה -ויצא בשנת היובל, הוא ובניו עימו. כי לי בני ישראל עבדים -עבדיי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים: אני ה' אלוהיכם. |