קוד: החיים במצוות בתנ"ך
סוג: טעם
מאת: יאיר שאקי
אל:
יאיר שאקי
התורה והנביאים במקומות רבים מעלים את הקשר בין שמירת התורה (בשלמות פנימית-בשמחה, ומעשית-קיום שלם של המצוות) לבין בחירה בחיים. מאמר קטן זה נכתב כדי להאיר במקצת יסוד גדול זה שהשמיעה בקול ה' מביאה לחיים.
בדברים בסוף פרק ל נאמר: "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את י-ה-ו-ה אלוקיך לשמע בקלו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע י-ה-ו-ה לאבתיך".
הציווי העיקרי בפסוק הוא "ובחרת בחיים" או במילים פשוטות "לעשות חיים" והדרך להגיע לחיים שלימים הוא על ידי אהבת ה', קיום מצוות ה' והדבקות במקור החיים.
מהם החיים?
הרעיון שהשמיעה בקול ה' והדבקות בו מביאים חיים לעולם מופיע בכל חלקי התורה כמו שנדגים ונוכיח לאורך המאמר אך לפני זה צריך להבין מה זה חיים וממילא מה זה לבחור בחיים.
חיים מבטאים התפתחות ללא הפסק, חיבור עם הפנימיות שלנו אבל גם עם הסובב כמו ילד שלא מתעייף ללמוד דברים חדשים, ולהתחדש. אך ה' נתן לאדם אתגר-בחירה חופשית בין הטוב והרע, החיים והמוות. מקור הבחירה נובע מזה שבתוך האדם קיימת בדרך כלל ישרות בסיסית "ה' עשה את האדם ישר" ומצד שני יש לאדם כוחות רבים המושכים אותו לכיוונים שונים כמו שנאמר "והמה בקשו חשבונות רבים" ואז הוא עלול לאבד את הדרך הישרה. אם אדם מאבד שליטה ומשתעבד לכוחות הרסניים שבתוכו הוא פוגע בחירותו ובחייו, ולעומת זאת כשמתגבר על תאוותיו למרות הקושי וההתמודדות התמידית שבכך נהיה בן חורין. וזאת חלק ממטרת מצוות התורה לשחרר את האדם מ
התלות
מכל דבר שעלולים להשתעבד אליו ובכך לאזן את כל כוחות האדם.
מצד אחד על האדם להנות
מכל
דבר שיש בעולם כמו שאמרו חז"ל ש"עתיד לתן את הדין המונע עצמו מכך" ומצד שני לא להיות משועבד לשום דבר ואז יהיה לאדם הרמוניה ושלימות.
נצחיות עם ישראל
דבר נוסף היוצר חיים הוא הדבקות בה' כמו שאנו רואים את עם ישראל הדבק בה' והשומע בקולו חי ומשפיע בכל העולם ולאורך כל ההיסטוריה, וכן מבטיחה התורה בדברים ד "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" ומכאן ראיה נוספת כי הדרך לחיים קשורה בחיבור אמיתי ועמוק לתורת ישראל שהיא נותנת חיים לעושיה.
הדרך לגן עדן
הבנת הצורך בתורה ומצוותיה כדי להגיע לדרך מלאה בחיים דורשת התבוננות בסיפור התהוות העולם והתפתחותו ובבעיות והקשיים הנלווים אליו.
התורה פותחת ומספרת על אדם הראשון שהושם בגן עדן כדי לעבדה ולשמרה וכשצווה לא לאכול מעץ הדעת חטא, וגורש משם אל עולם נמוך בדרגתו ומאז העולם הסתבך בבעיות רוחניות וגשמיות רבות. הדרך לחזור אל עץ החיים אשר בתוך הגן, כפי שמובטח לנו שיהיה בעתיד בתיאורו הנשגב של הנביא ישעיה "כי נחם ה' ציון נחם כל חורבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה", הוא על ידי מצוות התורה שהיא "עץ חיים למחזיקים בה" כפי שנראה ביתר ביאור להלן.
התיקון למבט חיצוני
החטא הראשון שמתואר בתורה הוא אכילה מעץ הדעת שהתחיל ממבט חיצוני "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" ולבסוף נגרם מבט חיצוני גדול יותר "ותפקחנה עיני שניהם
וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת" וכתוצאה מהחטא אינם יכולים להסתכל על עצמם בצורה טהורה ומרגישים צורך להסתיר את עצמם.
והתיקון לחטא זה מופיע במצוות התורה ובפרט בציצית אשר בבגדנו המזכירה את כל המצוות ומכילה בתוכה את הציווי "וראיתם אתו" שטעמו המפורש בתורה הוא "ולא תתורו
אחרי לבבכם
ואחרי עיניכם"
.
צבע התכלת המלפף את הציצית הינו צבע טוהר שמימי כמו שכתוב "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" ולכן צבע התכלת מחזק לאדם המתבונן בו את המבט הפנימי הטהור ומחליש את הראיה החיצונית העלולה להביא לחטא. בכך מצוות ציצית מוסיפה לאדם חיי טוהר המאזן את חייו.
מאחר שהחטא הראשון נעשה על ידי התפתלות(ערמומיות) הנחש התיקון הוא פתיל תכלת שמתחיל בהתפתלות ונגמר ישר
[1] כי במציאות יש מתח \ערמומיות \נחשיות והמימד הרוחני צריך להתמודד איתם ולישרם
[2] .
ובנוסף ניתן להבין מהצורך לתפור עלה תאנה שנגרם ממבט חיצוני של אדם וחוה את מאמר חכמים שאם אדם מנגב את ידיו בבגד הוא גורם לשכחה כי הבגד נהפך להיות חלק מהופעתנו ואדם ההולך עם בגד הראוי לו זוכה לישוב הדעת ולזיכרון (בציצית, למען תזכרו) והמזלזל בבגדו הוא בעצם מזלזל בעצמו ומתוך כך מסוגל יותר לשכחה.
בנוסף ככל שלאדם יש יותר עצמיות הוא פחות זקוק להבליט את עצמו בבגדים כמו שאמרו חכמינו בשבת דף קמה מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין (פירש רש"י בבגדים נאים)לפי שאינם בני תורה.
התיקון לעצמיות האדם
אחד הדברים הבולטים בחטאו הראשון של האדם, ובהרבה קלקולים בדורות הבאים הוא השעבוד של אדם לאדם אחר. אדם הראשון אומר "האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל", והעזר כנגדו עונה כנגדו "הנחש השיאני ואכל". והתיקון הוא שוב בחינוך האדם לבטא את עצמיותו האמיתית בכל מעשיו ובפרט בהופעתו. ובאמת בכל הדורות היו לעם ישראל, הנושא בדגלו את תיקון העולם, כמה דרכי ביטוי בהופעה, ובלבוש.
אחד הדברים בהם בלטה ההופעה היהודית הוא גידול זקן, על פי הנאמר בתורה "לא תשחית את פאת זקנך". היסוד המופיע בציווי זה הוא "לא תשחית" כדי שהאדם יופיע במלא הדרו בדומה לציווי "בל תשחית" האוסר לכרות עצי מאכל הנצרכים לאדם. אם כן שוב אנו רואים שמצוות התורה מדריכים את האדם לבניית חיים שלמים ולהופעה המבטאת את עצמיותינו הייחודית.
חירות האדם
אחד הדברים המבטאים חופש חוויתי הוא שער הראש, כמו שער נשי, נזירים ולהבדיל "פריקים". כך זה גם בא לידי ביטוי בהדרכות השונות של התורה לבניית חיים נכונים:
החובה לאישה נשואה לכסות את שער ראשה כי את החופש הרגשי צריך למקד במסגרת המשפחה.
האיש שהוא יותר שכלתן צריך לישר את המחשבה ע"י שמניח תפילין מרובעות במקום השער. בכך חורת במוחו ובליבו שדברי התורה יקבעו את אורח חייו.
לכן מצוות תפילין בשלמותה היא ללכת כל היום בתפילין כדי שגם החיים הגשמיים יהיו מלאים באור השלמות של התורה וכן נאמר למען תהיה תורת י-ה-ו-ה בפיך (מכילתא שמות יג,ט).
תפילין של ראש מקיפים את הראש כמו כתר והם נותנים כבוד ועוז כמו שחז"ל (ברכות) דורשים על הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך"-אלו תפילין שבראש ומצד שני כמו שמלך צריך ענווה מיוחדת (דברים יז) כך התפילין נותנים ענווה (רמב"ם תפילין).
התפילין של יד נמצאים במקום שבו אדם מרגיש כוחי ועוצם ידי כמו שכתוב "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן השם יסור לבו" שזה בא להזכיר שהכוח והחיל ניתן מאת ה'.
ובעיתות צער וכאב מצווה התורה "לא תעשו קרחה בין עינכם למת"-שאסור לתלוש את השער שבין העיניים מרוב צער כי זה ביטוי לעצירת חיים מוחלטת. ואיש ישראל צריך להישען על ה' ולא לבנות את חייו על תלות באדם כמו שאומר דוד המלך "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו" אלא בכל עת ובכל מצב, קשה ככל שיהיה, יתעודד האדם על ידי אמון מלא בה'.
הניצחון על המוות
ובדומה לכך רעיון החיים מגיע עד כדי הצפייה לימים בהם יקוים בנו "ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" כמו שהיה העולם אם לא היה חטא. הדרך לתיקון המוות נעשה על ידי מצוות הטהרה המשחררים את האדם מציורי חדלון וחולשה ומחדירים לו את הכרת החיים השלמים.
הדבר הבסיסי שנצרך בכל פעולות הטהרה הוא כניסה למקווה מים או מעין כי כניסה למים מחזירה את האדם לראשוניות שלו כמו ברחם, וראשית העולם שהיה מכוסה מים "ורוח אלקים מרחפת על פני המים".
ובדומה אדם שנוגע במקומות המכוסים צריך לטהר את ידיו על ידי נטילת ידים
שלמות האדם
פאת הראש מחברת בין התפילין שבראש המהווים כתר לראשנו לבין הזקן המאיר את פנימיותנו החוצה ובכך מתחזקת ההכרה בחבור בין מלכות ה' לארץ.
הבנת רעיון זה דורשת התבוננות בתיאור הנשגב של התורה לאדם "בצלם אלוקים עשה את האדם" וכן אומר דוד המלך גדול המשוררים "מבשרי אחזה אלו-ה" אם כן הקשר לבוראנו מתבטא גם בצורת גוף האדם, ומכאן החשיבות הגדולה שההופעה של האדם תקרין שלמות.
בבראשית סוף פרק ד נאמר "אז הוחל לקרא בשם י-ה-ו-ה" ופירושו [3] שלפני הולדת אנוש לא היה צריך לקרא בשם ה', ורק לאחר שנשחת העולם נוצר הצורך לקריאה בשם ה'. ובעתיד נחזור לשלמותנו "ולא ילמדו איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי ידעו אותי כולם מגדלם ועד קטנם". וההסבר לזה שבדורות ראשונים האדם חי חיים שלמים המגלמים בתוכם את הופעת ה' ולכן לא היה צורך לקרוא בשם ה' ואחר כך בתקופת אנוש עם הידרדרות העולם כשנשכחה השלמות הגדולה נצרכו עובדי ה' לקרוא בשם ה', מקור חיינו על מנת להדריך את דורם בדרך ה'. (כל השמות של ה' מבטאים את היותו מקור חיינו כגון: אלקים משמעותו כוח, כמו שאמר החכם מכל אדם אל תמנע טוב מבעליו אם יש לאל ידך לעשות. וכן שם הויה פירושו מהווה, וכן שאר שמות).
מכאן אנו רואים פעם נוספת שהקשר אל ה' והשגתנו את הנהגתו תלויים ברמה שאדם בונה את עצמו, הופעתו וחייו כדברי דוד המלך בתהלים [4] כל מצוותיך אמונה.
תיקון האכילה
אחד הדברים היום יומיים לאדם הוא המזון-בסיס לכל חי. כך גם האכילה מהווה בסיס להמשלת דברים רבים: התורה משולה לאוכל "תורתך בתוך מעי", על אדם עניו [5] נאמר "יאכלו ענוים וישבעו", וכשעם ישראל חטא נאמר [6] "וישמן ישורון ויבעט".
המרכזיות הגדולה של האכילה היא גם במצוות ואפילו המצווה הראשונה עוסקת באכילה, לאכול מכל פרי עץ הגן חוץ מעץ הדעת טוב ורע.
והסיבה לחשיבות הגדולה לרומם את האכילה על ידי מצוות רבות כי האוכל עלול למלאות את האדם ב"ישות" יתר.
בתחילת העולם אכלו מאכלים רק מהצומח המתאים והעדין לאכילה- "עץ חיים היא למחזיקים בה", ואחרי המבול בגלל התדרדרות העולם הותר לאדם אכילת בשר אבל רק בשר של בעלי חיים טהורים המתאימים יותר לטוהר האדם. בנוסף לכך גם אחרי ההיתר לאכילת בשר נדרש האדם לכסות את הדם כדי לעדן את אכילתו ולזכור שעתיד העולם להתרומם אל השלמות הקדומה.
ביום כיפור יום שבו מתכפרים העוונות צמים לבטא הכנעה וענווה לפני ה'.
מעלת גן עדן
עבודת האדמה במקרא היא יסוד גדול- מצוות רבות עוסקות בעבודת האדמה, ומעלה גדולה עד שחכמינו ז"ל למדו מהפסוק (ויקרא יט) "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" להתחיל בביאת הארץ בנטיעה כפי שנהג ה' בגן עדן שהתחיל בנטיעה שנאמר "ויטע ה' אלקים גן בעדן".
הערך של האדמה נובע מיסוד יצירת האדם- האדמה, לכן האדמה טבעית לנו ועימה העצים והפרחים. אדם המחובר לאדמתו ועם המחובר לארצו בריאים יותר וחזקים יותר כמו עץ בעל שורשים הנטוע חזק באדמה.
מעין עולם הבא
ראינו שוב ושוב את הקשר בין התורה לחיים השלמים המתגלים אט אט בעולם. אך גם לפני סיום התיקון ה' נתן לנו מתנה חביבה- שבת שבה מופיע בעולמנו מעין השלמות של העולם הבא. האדם בשבת זוכה להתענג על ה' יתברך, היוצר הגדול שנח מיצירה בשבת.
אושרו של אדם ההולך בדרכי ה' כפול, האחת ביצירה והשנייה בפגישתו את עולמו שלם כמו שלימדו חכמים שכשמגיעה השבת יחשוב האדם כאילו כל מלאכתו נגמרה. בכך מהווה השבת דוגמה מעין עולם הבא כמו שחכמינו מתארים "בעולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".