רצינו להגיב לדבריו של ר' שלמה אבינר בנושא היתר המכירה, שהתפרסמו בעלון ראש-השנה של "באהבה ובאמונה".
בירמיהו ל"ד מסופר על עמ"י, ש"היה להם קשה" לשחרר את העבדים והשפחות לאחר שש שנות עבודה, ולכן הם עשו הסדר, שהם ישחררו את העבדים והשפחות כמו שהתורה ציוותה, ואחרי שקיימו את המצווה כמו שצריך הם החזירו לעצמם את השפחות והעבדים: " וישובו אחרי-כן וישיבו את העבדים ואת השפחות אשר שלחו חופשים ויכבשום לעבדים ולשפחות ". בתגובה לכך אמר הנביא את דבר ה' בנידון: " אנוכי כרתי ברית את אבותיכם, ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, מבית עבדים לאמור: מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר יימכר לך, ועבדך שש שנים, ושילחתו חופשי מעמך... ותשובו אתם היום, ותעשו את הישר בעיניי , לקרוא דרור איש לרעהו... ותשובו, ותחללו את שמי , ותשיבו איש את עבדו ואיש את שפחתו, אשר שילחתם חופשים לנפשם; ותכבשו אותם להיות לכם לעבדים ולשפחות. לכן כה אמר ה': אתם לא שמעתם אליי, לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לריעהו; הנני קורא לכם דרור, נאום ה', אל החרב אל הדבר ואל הרעב, ונתתי אתכם לזעווה לכול ממלכות הארץ... ": אם אנחנו מניחים שספרי הנביאים אינם ספרי הסטוריה בלבד, אלא נועדו לחנך גם אותנו, אנחנו לא יכולים להתעלם מדעתו הברורה והנחרצת של ה' בנושא הנ"ל. ולא צריכים להיות חכמים גדולים בשביל לראות שבדיוק אותו הדבר קורה היום, בהיתר מכירת הקרקעות, וגם בהיתרים אחרים - כמו פרוזבול ומכירת חמץ!
הקטע מירמיהו דיבר בדיוק על הנקודה, שהמצוות של התורה הן לא דבר טכני בלבד, ולא ניתנו כדי להוות אתגר לאנשים גאונים, שמטרתו להחזיר בכל מחיר את המציאות ודרך החיים שהיתה לפני מתן תורה. בקיצור - למצוא היתרים וטכניקות לא לקיים את התורה.
אם מסתכלים על ההתייחסות של ה', רואים שמצד אחד הוא אומר " ותעשו את הישר בעיניי ", ומצד שני " ותחללו את שמי "... חילול ה' הוא לעשות את המצוות באופן טכני, כאשר בהגיון של ילד בן 6 רואים שבאופן מעשי המצווה לא מקויימת.
גישה כזאת למצוות גורמת שני נזקים חינוכיים חמורים:
בציבור הכללי (שמסתכל על העניין מבחוץ) - זלזול בתורה ומקיימיה;
בציבור הדתי - חינוך לרמאות ולהערמה.
אם אי אפשר באמת לקיים את מצוות השמיטה (או כל מצווה שהיא), בגלל סיבה אמיתית ומוצדקת, אז עדיף פשוט לא לקיים את המצווה, ולהודות בכך שאנחנו לא מקיימים את המצווה משיקולי פיקוח נפש, כי אין ברירה. אפשר גם לנהוג במנהגי אבלות מסויימים על כך שאיננו מסוגלים לקיים את המצווה (כדברי חז"ל: "מי שתקפו יצרו - יתעטף שחורים וילבש שחורים ויעשה מה שלבו חפץ"). אבל מה זה נותן שאנחנו מרמים את עצמנו, ובזמן שאנחנו לא מקיימים מצווה, אנחנו הופכים אותה לעסק של עורכי-דין ורואי-חשבון?
אם נמשיך לנהוג כך בקיום המצוות, גם ה' יקיים לנו את הבטחותיו כלפינו לפי אותם כללי משחק. למשל: ה' ייתן לנו את ארץ ישראל, כמו שהבטיח, אבל אחר-כך יוציא אותנו ממנה. ולא נוכל לטעון בפניו שהוא לא קיים את ההבטחה; הוא קיים, רק שאחר-כך עשה עוד משהו...
צריך לזכור, שגם אם היתר המכירה כבר נקבע (למרות שהוא לא עוזר אלא רק הורס את המצווה ואת המוסר, ועדיף שכלל לא היה נקבע), הוא נקבע עבור זמנים שאנשים גוועו ברעב, שזה מצב של פיקוח נפש, מצב שהיום תודה לאל לא קיים. השיקול היחיד שקיים היום בקיום היתר מכירה הוא למנוע נזק לחקלאות היהודית. זה מסתמך על גישה, כאילו ה' לא עשה את השיקול הזה כשהוא כתב את התורה הנצחית, שאמורה להיות מתאימה עבור כל דור ודור. האם ה' לא ידע שאנחנו צריכים חקלאות נורמלית כמו כל מדינה?! האם ה' לא ידע שאנחנו מדינה שרוב הזמן מאויימת בהסגר בזמן מלחמה?!
בויקרא כה כתוב: " וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית? הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו; וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים... " בימינו, בזכות ההתקדמות הטכנולוגית העצומה, בכל שנה כמעט יש לפחות פי 3 יבול ממה שהיה בימיהם, ולכן אין שום הצדקה לחשוש מרעב בשנה השביעית.
הקב"ה אמנם נתן לנו את הארץ, אבל הוא לא הרשה לנו לעשות בה מה שאנחנו רוצים. ה' הציב לנו תנאי, שאם אנחנו רוצים שהארץ לא רק תינתן לנו אלא גם תמשיך להיות שלנו - אז היא צריכה לנוח אחת לשבע שנים. כל עוד הארץ בשליטתנו באופן מעשי (ולא דווקא בבעלותנו במובן הפורמלי), אנחנו חייבים לקיים את התנאי הזה; אין לנו שום רשות להעביר או למכור את המתנה שקיבלנו למישהו אחר.
ואם נגיד ש"זו לא מכירה במובן המשפטי הכללי אלא במובן הדתי" - זאת אומרת שאנחנו לא באמת מוכרים: זה עדיין שלנו, ובשליטתנו, אבל אנחנו רק "מוכרים במובן הדתי" כלומר - מוכרים לצורך אי-קיום מצוות. בקיצור - מפרשים את המצוות איך שנראה לנו ואיך שנוח לנו.
אין משמעות לביטוי "להיאחז יותר טוב בקרקע": או שהקרקע שלנו או שלא, וזה לא משנה אם נעבד אותה או לא. זה כמו להגיד ליהודי שיש לו חנות בשכנות לחנות של גוי, שיפתח את החנות בשבת, כי אחרת הוא יחזק את ידי הגוי בכך שהוא יצבור לקוחות חדשים וירויח כסף בשבת, וכך הוא מפרנס אותו ופוגע בכלכלה היהודית...
באותו אופן, הרבה מהמצוות גורמות נזק, אבל התורה אומרת לנו בפירוש שעדיף הנזק שנובע מקיום המצוות מהנזק שייגרם אם לא נקיימן.
אם נעשה חשבון לא מסובך מדי, נראה ששנת השמיטה היא לא האופן היחיד שבו מחזקים את ידי הערבים מבחינה כלכלית, שלא לדבר על שאר העולם. השוק היום פתוח, בודדים האנשים שעומדים על כך שכל מוצר שהם קונים יהיה מתוצרת ישראלית או יהודית, ושכל העובדים שאנחנו מעסיקים יהיו יהודים ולא עובדים זרים כי הם יותר זולים. אז כשמדובר בכסף אפשר לוותר וכשמדובר במצוות מהתורה אי אפשר?! ובאמת, כמה זה כבר יעזור לערבים להיאחז יותר טוב בקרקע?
והכי חשוב: מי אמר שיש רק שתי אפשרויות - או היתר מכירה או שבירת מטה לחמם של החקלאים היהודים? יש דרכים רבות וטובות, שבהן כל עם ישראל ישמור שמיטה, לאו דווקא על גבם של החקלאים.
קיימות קרנות שאוספות כספים למען החקלאים, שיוכלו להתפרנס בכבוד בשנת שמיטה, ויש חקלאים (וכל שנה מספרם גדל) שכך עושים. אם היתה מערכת מאורגנת, מטעם הרבנות הראשית לישראל, שהיתה דואגת לגבות כספים או להתרים כספים, החל ממוצאי שנת השמיטה עד שנת השמיטה הבאה - לא היתה בעיית פרנסה עבור החקלאים היהודים בשנת השמיטה.
בעקבות המאורעות האחרונים, כולנו צריכים לעשות חשבון נפש ולחשוב במה חטאנו. האם זה מקרה שהמאורעות התחילו דווקא בראש השנה של שנת השמיטה? האין זה מראה שהמאורעות באים כעונש על זלזול במצוות השמיטה?
עדיין לא מאוחר! עוד השנה אפשר להציל את המצב אם רק רוצים, ולהקים קרנות כדי שהחקלאים לא ייאלצו לעבוד את הקרקע בשנת השמיטה.
אנו רוצים לפנות אל הרבנות הראשית, ואל כל מי שיכול לעזור בעניין, שיירתמו לנושא ויקימו קרנות עזרה לחקלאים, כדי שכל החקלאים יוכלו לשמור שמיטה ולהתפרנס בכבוד.
יעל [כתובת]
אראל [כתובת]