מאת: אראל
זוהי גירסה ישנה -
הגירסה החדשה נמצאת כאן.
הנימוק העיקרי להקלה במצוות השנה השביעית הוא, שבימינו מצוות השביעית אינה נוהגת מהתורה (אלא רק מדרבנן). פסיקה זו מניחה
שמצוות השביעית תלויה במצוות היובל , וכיוון שמצוות היובל לא נוהגת בימינו (כי לא כל השבטים נמצאים בארץ), גם השביעית לא נוהגת בימינו. אולם פסיקה זו תמוהה מכמה טעמים:
1. מצוות השביעית נזכרות בתורה שלוש פעמים. מתוכן, פעמיים (שמות כג, דברים טו) המצוה נזכרת לבדה, ללא כל זכר ליובל. בשלישית (ויקרא כה) נזכרת גם מצוות היובל, אולם רק אחרי מצוות השביעית. כלומר, היובל תלוי בשביעית (הוא קורה אחרי שבע שבתות שנים) אולם השביעית אינה תלויה ביובל. בספרא שם אף נאמר בפירוש: "
מניין
עשה שביעית אף על פי שאין יובל ? תלמוד לומר: והיו לך שבע שבתות שנים, ומנין עשה יובל אף על פי שאין שביעית? תלמוד לומר תשע וארבעים שנה, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים:
שביעית נוהגת אף על פי שאין יובל , והיובל אינו נוהג אלא אם כן יש עמו שביעית
" (
ספרא פרשת בהר פרק ב) . כלומר, יש מחלוקת בין ר' יהודה וחכמים בשאלה האם היובל תלוי בשביעית, אולם
לכל הדעות השביעית אינה תלויה ביובל .
2. מצוות שביתת הארץ בשביעית נועדה, על-פי פשוטה, לתת לארץ לנוח. עיקרון זה נכון בכל זמן ואינו קשור כלל ליובל.
3. ממלכת יהודה נענשה על אי קיום מצוות השמיטה,
דברי הימים ב לו20-21: "
וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל, וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס, לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ,
עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה
", והרי בסוף ימי ממלכת יהודה מצוות היובל כבר לא נהגה מן התורה כי רוב השבטים כבר גלו מן הארץ, כפי שאומרים חז"ל בפירוש "
כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה, בטלו היובלות
" (
ספרא פרשת בהר פרק ב) .
4. במשנה מסכת שביעית, וכן בכל המקורות מימי הבית השני וגם אחרי החורבן, מתייחסים למצוות השביעית כאל מצווה גמורה ללא כל הקלות. בני ישראל בימי בית שני קיימו את מצוות השמיטה במסירות נפש כה רבה, עד כדי כך שהתפריט שלהם בשנה השביעית הסתמך על קוצים ועשבי בר ( איכה רבה פתיחה יז) , ולא רק שלא הקלו, אלא אף הוסיפו חומרות. זאת, למרות שמצוות היובל לא נהגה כלל בימי בית שני, וודאי שלא אחרי החורבן. עוד בימי האמוראים, רבנים שהקלו בשביעית נחשבו לרשעים (סנהדרין כו.) .
התלות של השביעית ביובל נזכרה לראשונה בתלמוד הירושלמי, כדרשה של רבי על
דברים טו2: "
וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'
" (
פירוט): "
וזה דבר השמיטה שמוט , רבי אומר: שני שמיטין, שמיטה ויובל: בשעה שהיובל נוהג השמיטה נוהגת מדברי תורה, פסקו היובלות - נוהגת שמיטה מדבריהן
" (
ירושלמי גיטין ד ג ) . דרשה זו תמוהה, שכן בדברים טו כלל לא נזכר היובל. ועוד: היובל לא נקרא בשום מקום בשם "שמיטה"!
אולם לדרשה זו של רבי ישנה גירסה אחרת, הנזכרת כמה פעמים בתלמוד הבבלי, למשל "
בשביעית בזמן הזה, ורבי היא (דאמר דהוא מדרבנן, ומילתא דפסידא שרו רבנן), דתניא: רבי אומר:
וזה דבר השמטה שמוט , בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים
"
(בבלי מועד קטן ב:, וכן בבלי גיטין לו:) . כאן הדרשה של רבי הגיונית ומתאימה לפשט הפסוק: הפסוק בדברים מדבר על מצוות השמטת החובות, הנוהגת בסוף כל שנה השביעית. השורש "שמט", החוזר פעמיים ברציפות, מלמד שמצווה זו קשורה ותלויה במצוות שמיטת עבודת הקרקע, הנוהגת באותה שנה. רבי קובע, בלי לנמק, שמצוות השבתת הקרקע אינו נוהגת בימיו, ומסיק מכאן שגם מצוות השמטת החובות אינה נוהגת בימיו. אביי ציטט את דברי רבי כראיה לכך שמצוות השבתת הקרקע אינה נוהגת מהתורה (אלא רק מדרבנן), ולכן מותר להשקות את השדות כדי למנוע הפסד.
אמנם, מפרשים רבים (כגון הר"ן והרמב"ם) ניסו להתאים את נוסח הדרשה בבבלי לנוסח בירושלמי ופירשו שהביטוי "שמיטת קרקע" בבבלי מתייחס למצווה להחזיר את הקרקעות לבעליהן ביובל. אולם כאמור, השורש "שמט" לא נזכר בשום מקום ביחס ליובל. לכן מסתבר יותר, שהגירסה הנכונה של דרשת רבי היא הגירסה המופיעה בבבלי, כפי שפירש אותה רש"י שם (להרחבה ראו הרב אליהו ליפשיץ, "שביעית בזמן הזה מהתורה או מדרבנן", ישיבת ברכת משה) .
לפי זה, מצוות השביעית אינה תלויה כלל במצוות היובל. אם כך, מדוע קבע רבי יהודה הנשיא שמצוות השביעית אינה נוהגת בימיו? התשובה נמצאת בפירוש רבינו חננאל: "
והאידנא, שאין שמיטה בקרקע,
שארץ ישראל ביד עובדי כוכבים היא , שביעית בזמן הזה דרבנן, ובמקום פסידא שרו רבנן
"
(רבינו חננאל על מועד קטן ב:) .
רבי יהודה הנשיא חי בסביבות שנת 200 לספירה, כשני דורות אחרי מרד בר כוכבא, כשהארץ היתה ביד הרומאים. רבי ינאי, שהיה תלמידו של רבי, כבר פסק בפירוש "
פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא
" (
בבלי סנהדרין כו א) : ארנונא היא "
מס שגובה המלך מן התבואות
"
(רש"י שם) , ומי שלא עיבד את הקרקע ולא שילם מספיק מס, הממשלה הפקיעה ממנו את הקרקע
(רמ"ה שם) . במצב זה מצוות השביתה אינה נוהגת, כי הקרקע בכל מקרה לא תזכה למנוחה! אם אנחנו ננסה להשבית אותה, המלכות תיקח אותה מאיתנו ותיתן אותה לחקלאים נכריים שיעבדו אותה ויפריעו את מנוחתה. לכן נאלץ רבי לקבוע ש"
אי אתה משמט קרקע
", אין אפשרות לקיים את מצוות השבתת הקרקעות כי הארץ אינה בשליטתנו. ולפי הפסוק בדברים טו2, קבע שגם מצוות השמטת חובות, התלויה במצוות השבתת הקרקעות, אינה נוהגת בימינו.
אם כך, לפי פירוש רבינו חננאל, קיום מצוות השביעית אינו תלוי כלל ביובל, אלא רק בכך שארץ ישראל נמצאת ביד עם ישראל, ולא ביד גויים המטילים "ארנונא" בשנת השמיטה. רבי לא הכניס דין זה למשנה, כי המצב שבו "
ארץ ישראל ביד עובדי כוכבים
" נתפס בעיניו כמצב זמני שעתיד להשתנות בכל רגע כאשר ארץ ישראל תחזור לידי עם ישראל. אולם למעשה הדבר נראה כחלום רחוק במשך כמעט 1800 שנה. כך למשל, בתקופת השלטון העות'מאני היה חוק דומה לחוק ה"ארנונא", שלמעשה מנע מהיהודים בארץ ישראל לקיים את מצוות השבתת הקרקעות (להרחבה ראו
הרב משה צבי נריה, "לתולדות קיום מצוות השמיטה", משרד החינוך והתרבות ה'תש"מ) . עקב כך התירו חכמי ארץ ישראל, כבר בתקופה שאחרי גירוש ספרד, לבצע מכירה פורמלית של קרקעות לגויים, מכירה שיש לה משמעות הצהרתית: אנו מצהירים שהקרקע לא שייכת לנו בפועל אלא למלכות הגויים, ולכן אנו נאלצים לעבד אותה כרגיל.
מצב זה השתנה עם הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948 , ובמיוחד אחרי מלחמת ששת הימים בשנת 1967 (ה'תשכ"ז). המצב המתואר בדברי רבינו חננאל, "
ארץ ישראל ביד עובדי כוכבים היא
", כבר אינו בתוקף. גם הארנונא כבר אינה מוטלת על שומרי שמיטה, להיפך, מדינת ישראל תומכת בשומרי שמיטה!
לפי זה, היה עלינו להתחיל בשמירת שמיטה מהתורה ב-1948. כך כתב כבר הרב גורן זצ"ל (מחניים ה'תשי"ט) . אמנם באותו זמן עדיין היה איום קיומי על המדינה, והיה אפשר לטעון בדוחק שחייבים לעבד את האדמה משום פיקוח נפש. אולם ב-1967 הוסר האיום הקיומי על ישראל וה' נתן בידינו את רוב שטחי ארץ ישראל . שנה זו, ה'תשכ"ז, היתה צריכה להיות השנה ראשונה במניין השמיטות המקובל.
שנת השביעית הקרובה היתה ה'תשל"ג. למרבה הצער עם ישראל לא קיים את המצווה והמשיך להשתמש בהיתר של מכירת הקרקעות לגוי, כאילו שהארץ עדיין לא בבעלותנו, כאילו שאנחנו עדיין תחת שלטון הרומאים או העות'מאנים. ביום חתימת הדין של שנת ה'תשל"ד התחילה המלחמה הקשה ביותר בתולדות המדינה , מלחמה שבסופה נאלצנו לראשונה לוותר על שטחים. מאז ועד היום, שטחי ארץ ישראל מצטמצמים בהתמדה. אנחנו לא שומטים את הארץ, ולכן הארץ נשמטת מתחת ידינו. האם נבין את המסר, ניקח אחריות על הארץ וניתן לה לנוח?