מאת: אראל
אל: בית הדין של הרבנות הראשית לישראל
נכתב ב: 22:15:05 27.10.2007, כתוספת/תגובה ל: לא להסתפק באוצר בית-דין
לכבוד: הרב זאב וייטמן, ראש ועדת השמיטה של הרבנות הראשית לישראל
העתק: הרב יונה מצגר, הרב הראשי לישראל
העתק: הרב שלמה עמאר, הרב הראשי לישראל
תאריך: ט"ז בחשון ה'תשס"ח
נוסיף לכך את העובדה שהחקלאי משמש כשליח בית הדין, ונקבל את התוצאה, שלמעשה לחקלאי מותר לשמור על המטע שלו בדיוק כמו בכל שנה, לאחר שעשה פעולה פורמלית חד-פעמית של העברת המטע לידי בית הדין.
למרות שמבחינה הלכתית ניתן למצוא היתר לכך, בכל זאת רציתי להציע, שבית הדין של הרבנות לא ישתמש בהיתר זה, אלא יפתח את המטעים לכניסה חופשית, ואף יעודד את הציבור להגיע ולקטוף בחינם, וזאת מכמה טעמים:
1. בתי דין אחרים עושים זאת : בתי הדין של "המכון לחקר החקלאות על-פי התורה", ושל "המכון למצוות התלויות בארץ", הסכימו להגיד לי איפה נמצאים מטעי הבננות שבפיקוחם (הראשון - במושב צרופה, והשני - בקיבוץ גינוסר), והרשו לי לקטוף בחינם, וכך עשיתי; מכאן שהדבר אפשרי, וודאי שגם בית הדין של הרבנות הראשית לישראל יכול לנהוג כך.
2. הדדיות - נתינה וקבלה : שמירת שמיטה ממלכתית דורשת שיתוף פעולה מצד הצרכנים, בתרומה כספית לחקלאים שומרי שמיטה או בהעדפה של תוצרת מחקלאים שומרי שמיטה, שהיא לפעמים באיכות נמוכה יותר ובמחיר גבוה יותר. ראוי להראות לצרכנים, שהם יכולים גם ליהנות ממצוות השמיטה, בכך שמאפשרים להם לבוא ולקטוף בחינם. כך ההשתתפות תהיה הדדית: הצרכנים יוכלו לא רק לתת אלא גם לקבל ; וכאשר נאפשר להם לקבל, הנכונות שלהם לתת ולהשתתף תהיה גדולה יותר.
3. ההפסד קטן : על-פי ההלכה, אדם שמגיע למטע יכול לקטוף כמות קטנה בלבד, לצריכה ביתית בלבד. אפשר להעריך את הכמות המותרת של בננות בכ-5 ק"ג (כמות שאנשים בד"כ קונים בחנות לצריכה ביתית); מחיר השוק של 5 ק"ג בננות הוא 25 ש"ח. רוב האנשים לא יטרחו ליסוע עד למטע הבננות הקרוב, רק כדי לחסוך 25 ש"ח; רק הזמן שיבזבזו על הנסיעה יעלה להם יותר. אנשים שבכל זאת יבואו, יעשו זאת משתי סיבות: או שהם עניים מרודים ו-25 ש"ח הם סכום גדול עבורם, או שהם רוצים להרגיש את החוויה של שנת השמיטה ולחנך את ילדיהם במצוה זו. בשני המקרים, הכמות הכוללת שתיקטף תהיה סמלית, והפגיעה ברווחי בית הדין תהיה זניחה.
אם קיים חשש שהקוטפים יפגעו בעצים, אפשר לקבוע שהמטע יהיה פתוח רק בשעות מסויימות שבהן ממילא יש פועלים במטע, כך שיוכלו לפקח ולמנוע פגיעה בעצים, ושוב, הפגיעה ברווחים תהיה קטנה מאד.
4. בקשת תרומות : במקום לדרוש מאנשים להשתתף בהוצאות, אפשר לשים במטעים שלטים ובהם בקשה לשלוח תרומות לבית הדין, לכיסוי ההוצאות. בקשה זו היא כשרה לפי כל הדעות והשיטות, שהרי אין בה כפיה. רוב האנשים שיבואו למטע ויקטפו בננות, בוודאי ישמחו לתרום גם בלי שיכפו עליהם לשלם.
5. חינוך לנתינה : אחד מטעמי מצוות ההפקר הוא, כפי שכתב הרב (שם עמוד 254): " עיקר המטרה, לחנך אותנו ולטבוע בקרבנו את הרגשת החובה לסייע ולתמוך בזולת. ויותר משנזקקים חיות השדה והאביונים לינוק מטובנו, נזקקים אנו להניקו ולהעניקו ". וכאשר בעל המטע שומר על המטע כרגיל, ואינו מרגיש חובה אפילו להסביר מדוע הוא עושה זאת, הרי שאין הוא מתחנך לוותר ולהעניק לזולת.
6. חינוך לבעלות ה' על הקרקע : כפי שכתב הרב (שם עמוד 257): " האדם מצוות לשמור על שבת הארץ... כדי להחדיר לתודעתו את הידיעה 'כי לי הארץ', ואת האמונה שלא 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' אלא ה' 'הוא הנותן לך כוח לעשות חיל' ". שוב, מדבריו של החקלאי נראה שעובדה זו כלל לא נמצאת בתודעתו, שהרי הוא מתייחס אל המטע כאל "המטע שלי" ובכלל לא מודע לכך שה' ציווה להפקיר את היבול; לכל היותר, הוא מודע לכך שהמטע שייך גם למדינה, שהרי הוא צריך לתת חלק מרווחיו למדינה, אבל את זה הוא ממילא עושה בכל שנה כאשר הוא משלם מס הכנסה.
האם כל עניינה של מצוות השמיטה הוא, להטיל מס הכנסה נוסף על החקלאי?!
אמנם, מקובלנו שאין פוסקים הלכה לפי טעמי המצוה, ובכל זאת, אם קיימת אפשרות קלה לקיים גם את טעמי המצוה, ראוי לעשות זאת.
ההפסד במתן כניסה חופשית למטעים הוא קטן, והרווח הוא גדול - עידוד הציבור לשותפות במצוה, הגברת המודעות הציבורית למצוה, וקיום הטעמים החינוכיים של המצוה. לפיכך, נראה לי שמן הראוי לנהוג כך ולא להשתמש בהיתרים ההלכתיים לסגירת המטעים.
בכבוד רב,
אראל סגל (ישראלי פשוט)
אלכסנדר זייד 84א
קרית חיים 26301
תגובה (הגיעה תוך יום):
"תודה על מכתבך ועל הערותיך.
אעיר רק שלוש הערות לגבי הדברים היפים שכתבת:
1. בניגוד לביה"ד של הרבנות בה פנית ישירות לחקלאי ולא לביה"ד, בבתי הדין אליהם אתה משווה אותנו פנית לרבנים ולמנהלי ביה"ד ולכן קיבלת תשובות שונות והתייחסות שונה. בפעם הבאה אני מציע שתפנה ישירות אלינו או שגם בבתי דינים אחרים תפנה ישירות לחקלאים.
2. למרות הדברים שציטטת מספרי, אני מצרף סעיף אחד מנספח ד להסכם אוצר בית הדין, בו כתוב כדלהלן:
"מכיוון שפירות השמיטה הינם הפקר לכל, אין אפשרות למנוע מאנשים לבוא ולקטוף את הפירות מהמטע, אלא שבית הדין מתנה קטיף כזה בכך שהקוטפים יקבלו הנחיה משלוחי בית הדין איך ומהיכן לקטוף כדי שלא לגרום לנזק לעצים או לפירות שעדיין לא בשלים, ושהקוטפים ישתתפו בהוצאות בית הדין בגובה של 75% ממחיר השוק לפירות האיכותיים ביותר מהסוג הנקטף."
ייתכן מאד וחלק ממגדלי הבננות לא שמו ליבם לסעיף זה, ואנו מודעים לכך שצריך לעשות סבב ריענון בין כולם.
3. מפקח בית הדין פעל מול כל מגדלי הבננות, שכל אחד ישאיר במהלך השמיטה שורה שלמה של בננות שכולה מיועדת לעניים ולאגודות צדקה, כדי שיהיה ניכר שהפירות הפקר ושייכים לבית הדין. בחלק מהמקומות הוא הצליח בכך.
שוב, תודה על הערותיך, והערות והארות נוספות כמו גם שאלות יתקבלו ברצון.
בברכה, הרב זאב וייטמן, יו"ר ועדת השמיטה".