מאת: אראל
נכתב ב: 10:09:07 21.05.2014, כתוספת/תגובה ל: שביתת אדמות בשביעית
(נכתב לראשונה במוצאי שביעית, תמוז ה'תשס"ט, בפורום "עצור כאן חושבים")
בשנת 2008, הגירעון במאזן המים היה מעל 400 מלמ"ק (מיליון מטר מעוקב). בשנה זו קיבלנו 826 מלמ"ק, והשתמשנו ב:
הרוב הגדול של מים לחקלאות מוקצה למשק הצומח - המשק החי צורך כמות קטנה בהרבה. מכאן: אילו היינו שומרים שמיטה לגמרי, בלי שום היתרים (כולל יבול נכרי בשטחי א"י, ערבה דרומית, היתר מכירה ואוצר בית דין) לא היה לנו גירעון - היה לנו עודף!
בהחלט: אחת הבעיות בניצול מוגזם של מים היא הפרת האיזון בין מאגרי מי תהום מתוקים לבין מאגרי מים מלוחים בקרבתם. כששואבים יותר מדי מים מתוקים, המים המלוחים חודרים אליהם וממליחים אותם, והם אובדים לתמיד. כיום, מעל 200 בארות מים מתוקים סגורות לשאיבה עקב זיהום, דבר שמתבטא בהפסד של 80 מלמ"ק בשנה. הפסקה בשאיבת המים לחקלאות יכולה לאפשר לבארות להתאושש, וכך להשפיע על משק המים גם בשנים הבאות.
אין צורך לכפות. מספיק לבטל את סבסוד המים לחקלאות למשך שנת השמיטה. החקלאים יבינו לבד שאין טעם לגדל גידולים שצורכים הרבה מי שתיה, ורבים מהם ישביתו את הקרקעות מרצונם, וישתמשו במים רק כדי לשמור על הקיים.
כל חמשת העצים שנשתבחה בהם ארץ ישראל - זית, גפן, תאנה, רימון ותמר - נחשבים חסכוניים במים. עד כמה שידוע לי, גם אם לא ישקו אותם בכלל במשך שנה שלמה, הם ישרדו (אם כי, ייתכן שלא יתנו פירות).
התפלת מי שתיה עולה למשק כ-3 ש"ח למ"ק. מכאן: חיסכון של 450 מלמ"ק במים שפירים לחקלאות שווה-ערך לחיסכון של 1350 מיליון ש"ח. את הכסף הזה אפשר להעביר ישירות לחקלאים השובתים - בישראל ישנם כ-7000 חקלאים, ואפשר לפרנס אותם ברווחה רק מהחיסכון במים!
אם נוסיף את החיסכון השנתי שנובע ממניעת זיהום והמלחה, נגיע למסקנה שכדאי להוסיף אף יותר כסף כדי לפרנס את החקלאים השובתים, ובלבד שלא יבזבזו מים.
אחת הטענות נגד שמירת שמיטה היא, שהיא תפגע בייצוא החקלאי. אבל האם הייצוא החקלאי בכלל משתלם לנו?
כרבע מהתוצרת החקלאית מיועדת לייצוא, ומכאן שאנחנו מייצאים לחו"ל בכל שנה כ-100 מלמ"ק מים ראויים לשתיה (ועוד כ-200 מלמ"ק מים מליחים ומטוהרים). אילו לא היה ייצוא חקלאי, ייתכן שלא היה היום משבר במשק המים.
במדינה מתייבשת, ששוקלת כבר לייבא מים מחו"ל, ייתכן שעדיף לייצר רק לצריכה מקומית, ופעם בשבע שנים להפסיק לגמרי את הייצור החקלאי ולייבא פירות וירקות מחו"ל.
כל אחד מאיתנו צריך להחליט כבר עכשיו, שייתן לטבע לנוח ולא יאכל פירות וירקות שצמחו על אדמת ישראל בשנה השביעית, אלא רק פירות וירקות מהשנה השישית . כמו שביום שישי מבשלים לכבוד שבת - כך גם בשנה השישית (שהיא השנה הנוכחית - ה'תשע"ד) יש להכין פירות וירקות לשנה השביעית . ישנן דרכים רבות לשמר מזון: אפשר לקנות כמויות גדולות של דגנים וקטניות הנשמרים ללא קירור, אפשר לקנות פירות וירקות סוג ב' ולייבש בתנור (ראו למשל מדריך מצולם לייבוש עגבניות) ועוד. כדאי להגיד למוכר בפירוש "אנחנו קונים פירות וירקות כדי לשמור אותם לשנת השמיטה". כך נעביר את המסר שאנחנו מתכוונים לתת לטבע לנוח.
----
צריכת המים החקלאית - 1100 מלמקש, מתוכם כ500 מלמקש ראויים לשתיה. "את המחסור בתוצרת חקלאית אפשר לייבא ללא הבדל משמעותי בעלויות, אבל החלטה כזו היתה מעוררת על רשות המים והממשלה את חמת הלובי החזק של החקלאים, וסיכוייה להתקבל הם אפסיים" ( רשות המים ביטלה הקיצוץ לחקלאות / הדר חורש, מעריב 3/2009).
בשנת 2009 כמות המים השפירים שתוקצה למטרת חקלאות מהמערכת הארצית תהיה 354 מיליון מטר מעוקב בלבד"; "גידול בעלי חיים מאופיין בצריכת מים נמוכה ביותר בהשוואה לגידולי הצומח"; "למגזר המיעוטים, המאופיין במכסות מים קטנות, לא בוצע קיצוץ בהקצאות המים בעשור האחרון בשל השוני במבנה ההקצאות הבסיסיות של מגזר זה" ( אמות מידה להקצאת המים השפירים לחקלאות לשנת 2009 / משרד החקלאות)
"סה"כ השימושים במערכת המים הארצית בשנת 2007 היה כ-1450 מלמ"ק; היצע המים בשנה זו היה 1033 מלמ"ק. סה"כ השימושים הצפויים בשנת 2008 במערכת המים הארצית הוא 1402 מלמ"ק; היצע המים בשנה זו צפוי להיות 826 מלמ"ק (לא כולל 158 מלמ"ק מים מותפלים)" ( נתונים על משבר המים בישראל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת).
גידול בתפוקות בשנת 2007 - ערב השמיטה - גידול של 66% לעומת 2006
http://www.thetarnegol.co.il/596 אתר "דה תרנגול" של חברי הקיבוצים"
המים הזמינים - ממוצע 1175 מלמקש, בשנת 2008 - 826 מלמקש, מים לגינון - 190 מלמקש ( חשש: מדצמבר 2008 לא ניתן יהיה לשאוב מהכינרת / הארץ 3/2008).
"ישראל מייצאת כ-300 מיליון מ"ק מים בשנה בצורת מוצרים חקלאיים הצורכים כמויות עצומות של מים (החשבון כנראה כולל מים מליחים ומטוהרים). "זה שיגעון לסבסד פרחים שגוזלים המון מים, ולייצא אותם לחו"ל, למרות שהתרומה של היצוא הזה לכלכלה היא שולית. כמות המים שאנחנו מייצאים בחקלאות שוות ערך לשלושה מפעלי התפלה. אנחנו לא מתנהגים כאילו שיש משבר מים. אנחנו מקציבים כ-50% מכמות המים לחקלאות, למרות שהתרומה של החקלאות לתל"ג היא 2% בלבד"."
(פרופ' הלל שובל;
ישראל מייצאת כמויות של מים / הארץ 3/2008).
כרבע מהתוצרת החקלאית מיועד לייצוא ( החקלאות כבר אינה ערך אידיאולוגי / מעריב 10/2008)
"בשנות השלושים, בטרם הוחל בניצול אינטנסיבי של האקוויפר, כיוון הזרימה
השליט היה ממזרח למערב והמים התנקזו בזרימה תת-קרקעית לים. שיפוע
המפלס נע בין 0.1% ל 0.3% במרבית חלקי האקוויפר מי התהום הצטיינו
במליחות נמוכה (50 עד 100 מגכ"ל). הזיהום היה בלתי ניכר (ריכוז חנקות
פחות מ- 01 מג"ל) ברוב חלקי האקוויפר והמים היו ראויים לכל השימושים.
במשך השנים חלה הרעה באיכות המים כתוצאה מפעילות אנוש. כריית מים
)בעקבות שאיבה מתמשכת העולה על המילוי החוזר( גרמה לירידת מפלסים
בשיעור של 6 עד 01 מ' ולשינויים בכיווני הזרימה בעיקר בתת אקוויפר .B
תופעה זו לוותה בחדירת מי ים והמלחת חלקי אקוויפר הסמוכים לים בתת
אקוויפר .Bכתוצאה מכך, ננטשו קידוחים והצטמצמה השאיבה באותם
מקומות. כמו כן, במקומות מסוימים נוצרו מכתשים המהווים אזורי הצטברות
של מלחים ומזהמים, הבאים הן ממקורות על-קרקעיים והן מזרימה צידית.
צמצום השאיבה שהחל בשנת 6891 וגשמי שנת 29/1991 החזירו את
המפלסים לרמתם בשנות החמישים. אולם מאז המחצית השנייה של שנות
התשעים, השאיבה באקוויפר חזרה לעלות בעקבות החלטת נציב המים
להגביר את ההפקה באקוויפר החוף למקסימום האפשרי על מנת לגשר על
פערי אספקת מים שנבעו מסדרת שנות בצורת. כתוצאה מכך החריפה מגמת
ירידת המפלס באקוויפר. בתקופה שבין שנת 5991 ו- 1002 ירד המפלס
באקוויפר בשיעור ממוצע של כ- 2.1 מטרים.
בשנה ההידרולוגית 10/0002 הכרייה מהאוגר התמתנה. בשנת 30/2002
המגמה התהפכה לתוספת אוגר, בזכות צמצום השאיבה בשיעור של 001
מלמ"ק ושנה ברוכת גשם. הדבר בא לידי ביטוי בעליית מפלסים שנמשכה גם
בשנתיים האחרונות בזכות צמצום השאיבה ב- 35 מלמ"ק נוספים בשנת
40/3002. בשנת 8/7002 השאיבה )3.724 מלמ"ק( ירדה בכ- 4.51 מלמ"ק ביחס
לאשתקד, עובדה שהתבטאה באוגר שלילי של כ 13– מלמ"ק )איור 4.2(. כמו
כן, המפלס הממוצע ב 8002 עלה בסנטימטרים אחדים לעומת השנה שעברה.
התפתחות המפלס באקוויפר החוף בשנים 8002-6002 מוצגת באיור 5.2.
המלחה ממי ים: אזור ההמלחה ממי-ים מוגבל לרצועה ברוחב של עד כ 2 ק"מ
מקו החוף. הגרף המוצג בדוח זה משווה את העומק המשוער של חדירת מי
הים לתוך תת-אקוויפר Bבשנים 99-6991, ו- 80-5002 )איור 6.2(. עומק
החדירה של מי הים לתוך האקוויפר נאמד כאן על ידי מרחקו המשוער של
משטח המכונה פן-ביני מקו החוף. )משטח זה מתאר את האזור בו יש ריכוז
כלוריד ממוצע בין מי ים ומים מתוקים(. קצב ההתקדמות של הפן-הביני נע
בתחום שבין 0 ל- 05 מ' בשנה. קצב החדירה שונה מרצועה לרצועה, בהתאם
לאופי הקשר עם הים. יש גם רצועות בהן ישנה נסיגה. ב- %05 מאורך קו
החוף עומק חדירת מי הים עולה על 000,1 מ' ונמצא כבר בתוך תאי האוגר
המערבי שבהם מרוכזים למעלה מ- %05 מכלל השאיבה באקוויפר החוף.
בשנים האחרונות התווספו נתונים במספר רצועות. ברצועה 231 הנתונים
החדשים מצביעים על כך שברצועה זו מסתמנת נסיגה של כ - 003 מ' ביחס
למיקום הפן הביני המרבי של כ 0002 מטר מלפני מספר שנים.
ממצאי קידוחים מן השנים האחרונות מצביעים על חדירת מי ים למרחק של
כ-005,1 מ' מקו החוף באזורי השרון ובאזור עמק חפר. בחלק מהרצועות קצב
החדירה בשנות ה09 הגיע לפעמים ל- 05 מטרים בשנה. בשנים האחרונות
מסתמנת נסיגה מסוימת כדוגמת רצועה 231.
בקידוחים שנקדחו בחלקו הדרומי של אגן החוף נצפתה התקדמות מהירה
ביותר של מי ים לתת אקוויפר Bבחמש השנים האחרונות. באזור אשקלון
ואשדוד קצב ההתקדמות המשוער הוא 05 מטרים לשנה, ושם הגיע הפן הביני
למרחק של כ 005,1 מטרים מקו החוף. באזור זה ישנן רצועות בהן נמצאו מים
מליחים עד שפירים בתת האקוויפרים התחתונים, Cו- ,Dבעוד שבתת
אקוויפר Bשמעליהם נמצאו מי ים.
" (רשות המים, דו"ח מצב מקורות המים לשנת 2008,
נתונים רב שנתיים באגן החוף).
"212 בארות מים סגורים נכון לשנת 2007 עקב זיהום (מתוך דוח רשות המים לשנת 2008 שהוגש לאחרונה לכנסת לפי בקשת אדם טבע ודין). המשמעות היא 80 מלמק"ש מים שיורדים לטמיון מדי שנה עקב זיהום"
"ההשקעה בחיסכון המים עולה למשק 30 אגורות לקוב מים. ניקוי הזיהום פר קוב מים עולה בין 0.5 – 1 ₪ ואילו קוב מים התפלה עולה למשק 3 ₪ לקוב"
http://www.adamteva.org.il/?CategoryID=158&ArticleID=837\
העצים שנשתבחה בהם ארץ ישראל - זית, גפן, תאנה, רימון, תמר - נחשבים חסכוניים במים. ראו
רשימת צמחים חסכני מים - מיון לפי שם עברי - 2008 / "אדם טבע ודין" בשיתוף משרד החקלאות.
http://www.adamteva.org.il/?CategoryID=158&ArticleID=800
"מטעי התמרים לאורך הערבה מושקים במים ממקורות שונים: קולחי אילת, קולחים מקומיים, מים מלוחים (מעל 5 dS/m), ומים מליחים (dS/m 2-4). "
http://mop.textstore.co.il/html/hobjectives.html
תקציב שנת השמיטה: "בהחלטת הממשלה מופיעים סעיפי תקצוב שונים: (א) הרבנות הראשית - טיפול על-פי "היתר המכירה" - 7 מליוני שקלים; (ב) "אוצר בית הדין" - 10 מליון שקל; (ג) תמיכה בחקלאים שומרי שמיטה (השבתת משקים) - 30 מליון שקל; (ד) תמיכה במגדלי החיטה - 18 מליון שקל, (ה) תמיכה במשתלות עצי פרי - 15 מליון שקל; (ו) מימון פער הוצאות איסום של "השנה השישית" - 4 מליוני שקלים; (ז) תמיכה בהקמת בתי-צמיחה במגזר הלא-יהודי - 6 מליוני שקלים; (ח) תמיכה בהסבת בתי-צמיחה למצע מנותק במגזר היהודי - 13 מליון שקל. בסך-הכל מדובר על 103 מליון שקל."
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/ksafim/2007-05-29-02.html
בשנת השמיטה ה'תשס"א היו 400 חקלאים שקיבלו תמיכה ממשרד החקלאות והשביתו את משקיהם לגמרי (לא כולל מצעים מנותקים ואוצר בית דין):
http://www.csv.moag.gov.il/documents/1148tochnit_shnat_shmita220707.pdf
בשנת השמיטה ה'תשס"ח הוחמרו הקריטריונים, ורק 150 חקלאים קיבלו תמיכה ממשרד החקלאות והשביתו את השדות. הם קיבלו בפועל 15 מש"ח (פחות מהתקציב שהוקצה להם):
http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=248
התקציב של שנת השמיטה ה'תשע"ה יהיה רק 100 מיליון ש"ח: http://www.datili.co.il/index.php?id=63490
"הגידול על קוקוס מגן על השתילים מפני מחלות קרקע ומאפשר לנו להפחית את השימוש בחומרי הדברה כימיים", אומר מגל, "כך לדוגמה אנחנו יכולים לגדל צמחים בריאים בלי להשתמש בחומר המזיק מתיל ברומיד. מלבד זאת, החקלאים משקים את המצעים המנותקים במערכת צינורות נפרדת, והם מנקזים וממחזרים אותם תוך הקטנה של צריכת המים. כך אנחנו מונעים ממי ההשקיה לחלחל למי התהום, עם כל הדשנים והכימיקלים שלהם, ותורמים להקטנת הזיהום".
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3382709,00.html
מצאתי נתונים מדוייקים על צריכת מים במצע מנותק של פלפל:
http://www.arava.co.il/haklaut/zrcwat/zrc0708/baridata.htm
אבל לא מצאתי נתונים מקבילים על גידולים זהים ללא מצע מנותק, כך שלא ברור מה שיעור החיסכון.