אחריות לקיום מצוות של אחרים

מאת: -

אל:

תגובה לדברי הרב יובל שרלו, בקשר לטבילת רווקות [טיוטה]:

בתשובה: http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=9235   כתב הרב, שאין לדבר עם זוג חברים מסורתיים על טבילה במקוה. אחד הנימוקים היה הכלל "הלעיטהו לרשע וימות".

עיינתי בקצת מקורות שמתייחסים לכלל זה , ונלענ"ד שאין מקום להשתמש בו כאן: הטבילה בוודאי אינה איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן, וגם אינה מסייעת לאיסור, אלא היא מצוה; הטובלות אינן רשעות.

גם ריב"ש, שהרב הביא את דבריו כאן ( http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=13227 ), לא אסר על רווקות לטבול: השואל שאל מדוע חז"ל *לא חייבו* את הפנויות לטבול, כדי להציל את בועליהן מאיסור; וריב"ש ענה, שחז"ל *לא תיקנו טבילה לפנויות*, כי גם לאחר טבילה יש איסור לפחות מדרבנן. אך אין להסיק מכאן ש*אסור* לפנויות לטבול. ריב"ש לא כותב שחז"ל אסרו, וגם הוא עצמו לא אסר.

בנוסף לכך, יש לבדוק באיזה "רשעים" מדובר. גם כאן מצאתי שתי משמעויות עיקריות:

ג. "רשע" שפרש מהחברה הישראלית (מומר) או האנושית בכלל (גזלן), שהוציא את עצמו מן הכלל ולכן אין אנו דואגים לו. במשמעות זו, הזוגות החוטאים אינם "רשעים" אלא תינוקות שנשבו - הם שבויים בידי החינוך שקיבלו, או שבויים של החברה שמסביבם (כמובן, אפשר להשתחרר מ"שבי" החינוך או מ"שבי" החברה, אך זה מאד קשה, ומי שאינו מצליח - לא נחשב רשע); בנוסף לכך, לפעמים החבר לוחץ על החברה להסכים למגע, והיא חלשה מכדי להתנגד לו או לעזוב אותו, וגם אם הוא רשע - היא בוודאי אינה רשעה.

* באופן כללי, היצר המיני הוא כה חזק עד שלפעמים הוא נחשב כאונס, כמו שמצאנו בתלמוד בבלי גיטין לח.-לח: "מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת וכפו את רבה ועשאה בת חורין", ולפי חלק מהדעות המטרה היתה למעט בחומרת האיסור (משפחה לפנויה), ולפי חלק מהדעות הגברים שזנו עמה נחשבו לאנוסים מכיוון שהיא פיתתה אותם;

ד. "רשע" שאין לו כל עניין בתורה ובמצוות, וכל מטרתו היא להשיג תועלת חומרית כלשהי, כמו הנהג שרוצה להגיע ליעדו כמה שיותר מהר והשבת לא מעניינת אותו, או זוג פסולי-חיתון שרוצים להינשא רק כדי להשיג מעמד חברתי והטבות מהמדינה. שמירת דיני הטהרה אינה מסייעת במאומה לעבירה, אלא יש בה ויתור על מגע במשך חלק גדול מהחודש; אין בה שום תועלת חומרית, אלא יש בה טרחה מרובה; ואין בה שום כבוד, כי הטובלת מסתכנת בכך שתפגוש במקווה נשים שמכירות אותה ותתבייש. לכן, מי שמחליטה לטבול במקווה, עושה זאת לשם שמיים בלבד, ובוודאי אי-אפשר להגיד שהיא רשעה (הנקודה האחרונה היא כואבת במיוחד: איך אפשר להגיד על אנשים, שעושים מאמץ כה גדול כדי לקיים מצוה, שהם רשעים?!).

מכל הסיבות הללו, נראה לי שאין לומר כאן "הלעיטהו לרשע וימות", אלא יש ללמד את כל הדינים וההלכות כפי שהם, להסביר את חשיבות הטהרה ואת חשיבות הנישואין, את חומרת דיני נידה ואת חומרת דיני קדשה, להסביר שאיסורי נידה חלים גם על פנויה (כדברי ריב"ש שם), ושאיסורי קדשה חלים גם על טהורה, ולפתוח את מקוואות הטהרה לכל אישה שמלאה ליבה להיטהר.

ואם יהיו כאלו שיסיקו מכך מסקנות לא נכונות - על זה נאמר " ישרים דרכי ה' וצדיקים יילכו בם ופושעים ייכשלו בם ".