תגובה ל: לא לענות אלמנה שנכתבה ב16:36:13 16.01.2005
רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, שם לב למקרים רבים שבהם אנשים שומרי-מצוות מענים אלמנות ויתומים מבלי לשים לב, דווקא משום שהם מדקדקים במצוות. הנה כמה דוגמאות:
* נוהגים בסוף חודש אלול ובעשרת ימי תשובה, לקום בחצות הלילה או בהשכמה ל"סליחות". ויש אשר תוך זריזות המצוה, נכשלים בכמה עבירות: אין זה מקרה נדיר, שהאיש הזריז יקים רעש בקומו ויעורר את כל בני הבית, ואולי גם את הגרים בשכנותו. לפעמים, ישנם ביניהם חולים ותינוקות, שהוא גורם להם בזה צער ומכאובים. ויש אשר יאיץ בעוזרת ביתו לקום בעוד לילה להכין לו תה. ואם היא יתומה או אלמנה, כרגיל ברוב המקרים, הריהו עובר בזה משום " כל אלמנה ויתום לא תענון "
*
בעוד שבתו בסלנט, קרה פעם שלא יכול להיות נוכח בעת אפיית המצה השמורה שלו, שהיה, כאמור, מדקדק בה מאד בהידורים מיוחדים. תלמידיו, שקיבלו עליהם את ההשגחה במקומו, ביקשוהו לתת להם הוראות - באילו הידורים להיזהר ביותר. רבי ישראל ציווה אותם להיזהר, בעיקר, לא לצער את האישה העוסקת בלישת הבצק ולא להאיץ בה - תוך זהירות וזריזות המצוה - למהר בעבודתה, באשר היא אלמנה עלובה, ויש בזה משום לאו "
לא תענון "
[יעקב מרק 78 ועוד] . "אין כשרות המצות שלמה", הוסיף רבי ישראל, "בהידוריהן שבהלכות פסח לבד, כי אם דקדוקיהן גם בדיני חושן משפט".
* אחד מתלמידיו האמידים של רבי ישראל, הזמינו פעם לארוחות שבת... אחרי שרבי ישראל שמע את כל פרטי הליכותיו, הסכים לקבל את ההזמנה רק בתנאי שיקצרו בסעודת ליל שבת בשעתיים. באין ברירה, קיבל תלמידו את התנאי הזה והפעם מיהר מאד בשולחנו, אכלו מנה אחר מנה, ולא הספיקה לעבור שעה וכבר הגישו "מים אחרונים" לברכת המזון. לפני ברכת המזון, פנה בעל הבית אל ר' ישראל ואמר: "ילמדני רבי! איזה פגם מצא בהנהגת שולחני?". רבי ישראל לא ענה דבר, ורק ביקש להזמין את האלמנה המבשלת ואמר לה: "אנא סלחי לי, גברת, על אשר עייפתי אותך הערב, ובגללי נאלצת למהר ולהגיש בלי שהות מנה אחר מנה, שלא כדרכך". "כל הברכות תחולנה על ראש הרבי!", השיבה המבשלת, "הלואי שכבודו יתארח בביתנו בכל לילי השבתות. בעל הבית שלי רגיל להאריך בסעודה עד שעה מאוחרת בלילה, ואני עייפה מעבודתי במשך כל היום, עד שרגליי כושלות ממש מרוב לאות. והנה, הודות לרבי, הזדרזו הערב, ואני כבר חופשיה ללכת לביתי ולנוח". אז פנה ר' ישראל לתלמידו ואמר: "בתשובתה של אלמנה מסכנה זו, תמצא גם אתה תשובה לשאלתך ופתרון לתמהונך. אמנם הנהגתך נאה מאד, אבל במה דברים אמורים? אם איננה פוגעת באחרים".
[מפי הרב דב מאיר רובמן בשם הישיש שכביץ] .
וכך הגדיר
רמב"ם מצוה זו: "
והיאך נוהגין עימהן--לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד; ולא יכאיב גופן בעבודה ולא ליבן בדברים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. כל המקניטן, או המכעיסן, או הכאיב ליבן, או רדה בהן, או איבד ממונם--הרי זה עובר בלא תעשה... " .