אסור לקחת שוחד גם אם לוקחים משני בעלי הדין באותה מידה

מאת: אראל

אל:

בתלמוד הבבלי, כתובות קה., מסופר על קרנא הדיין, שנהג לקחת משני בעלי-הדין כסף בסכום שוה לפני ששפט אותם, ושאלו על סיפור זה: " ואיך עשה כך? והרי כתוב ( שמות כג,ח ) ושוחד לא תקח ?!".

התירוץ הראשון שהוצע למעשיו של קרנא היה, שהפסוק "שוחד לא תקח" נאמר רק על מצב שהדיין לוקח כסף מאחד הצדדים, כי במצב זה יש חשש שיטה את הדין לטובתו; אבל אם הוא לוקח משני הצדדים, אין חשש שיטה את הדין, ולכן הדבר מותר;

אולם תשובה זו נסתרת מדברי תנאים, ששנו : " 'ושוחד לא תקח' - מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי - הרי כבר נאמר ( דברים טז,יט ) לא תטה משפט ?! אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ' ושוחד לא תקח ' ", כלומר, אסור לקחת שוחד גם כאשר אין כל חשש להטיית דין.

מה הסיבה לאיסור זה?

יש מסבירים, שכאשר הדיין לוקח כסף משני הצדדים, יש חשש שלא יהיה לו נעים לחקור אותם כראוי, וכתוצאה מכך ייגרם עיוות דין, גם אם הדיין לא התכוון לכך. אמנם, לא תהיה הטיה מכוונת של הדין לאחד הצדדים, ולכן הדיין לא יעבור על איסור "לא תטה משפט", אבל בכל זאת הדין לא יהיה מדוייק ובדוק כראוי.

בהמשך מציעים תירוץ נוסף למעשה של קרנא - שהוא לקח את הכסף, לא בתור שוחד (שמטרתו להשפיע על המשפט), אלא בתור שכר על כך שהוא טורח לשמוע את טענותיהם ולשפוט ביניהם;

אולם גם תשובה זו נסתרת, ממשנה ( במסכת בכורות כט. ): ' הנוטל שכר לדון - דיניו בטלין ';

ייתכן שהסיבה היא, שכאשר המשפט הופך לעסק רווחי, הדיין כבר לא בהכרח שופט ע"פ הצדק; הוא עלול לשפוט ע"פ שיקולי פרנסה - למשל לשפוט בצורה שתמצא חן בעיני הצדדים, כך שימליצו עליו לחבריהם...

מסקנת הסוגיה היא, שקרנא לקח כסף, לא כשכר טרחה על עיסוקו במשפט, אלא כפיצוי על הכנסה שהפסיד כתוצאה מכך שהשקיע זמן במשפט - ע"ע שכר בטלה .