ההשלכות של הויכוח

מאת: דוד

אל:

קשה למצוא מחלוקת בעלת השלכות כה רבות , שהוכרעה בקלות כזאת , עם דיונים כה מועטים , התקבלה כה מהר ( בטרם הוכרעה ) ובלי שום רצון לחזור ולדון בה , " לחשוש לשתי הדעות " וכו '. התקבלה בלא עוררים ונשכחה . בו בזמן שההשלכות הן איומות שאף אחד לא בחן אותן כלל . איני יודע  עד כמה זה אפשרי לעמוד על כל ההשלכות  בלי להפעיל לצורך זה איזה צוות מחקר . אני יכול לנסות ולציין חלק מהם - רובד עליון .

           1. ( שמות יח - כא ) " וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי  אֱל ֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם  שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת : " הרי תיאור מורא הוראה בישראל . תחונתו האחרונה ברשימה - " שנא בצע ". בלי להכנס להגדרת מושג זה , נתן לקבע ש " שנא בצע " לא מסוגל לדרוש " פרנס אותי ", ימנע לבקש ככל האפשר ואף השתדל לא לקבל את המוצע . כך התר זה שינה אפי ההנהגה בישראל , וממילא את קביעתיה .

          2 . " ממלכת כוהנים וגוי קודש תהיו לי " מיבנה הקהילה המשתקף מדברי מתירי הנאת ד " ת הוא דו שכבתי . אחד– תלמיד חכמים , שני – עם הארץ . כאשר קיומו של עם הארץ לא רק הכרחי , הרי מישהו צריך להתעסק בדרך ארץ , אלא גם מוצדק . הוא יכול לתרום לאיזה כולל , להגיד ק " ש בבוקר ולדעת שאי אפשר בלעדיו . הוא קנה את חלקו . בעזרת פרשנות מסוימת מבנה קהילה זו יכול להתאים ל " גוי קודש " אך נוגד את " ממלכת כוהנים " המחייב שכבה אחת . המתירים צריכים " לממלכת כוהנים ( תלמידי חכמים ) ולויים ( עם הארץ - המשרתים )". לעומתם בקהילה של אוסרי הנאת ד " ת שכבת עם הארץ לא הכרחית , לקיומה אין צידוק . " עם הארץ "- בלתי רצוי , מבחינתה נמצא בשאיפה של חיסול , והקהילה כולה בשאיפה למלא את יעודה - " ממלכת כוהנים ". כך התר זה נוגד את המטרה הכללית ומנציח מעמדו של עם הארץ .    

        3 . לאחר שמורה הוראה הוחזק בהמנעות מקידוש ה ', עלה צורך לחזק את מעמדו . אשר מצא את בטויו בהדגשה סגולות שכליות של ת " ח . הבנת תורה הוצגה כדבר הדורש רמה שכלית על אנושיות הקימת רק אצל יחידים . החידוש הוא בכך שיחודיות זו תלויה מעתה לא בסגולות מדתיות הניתנות לפיתוח אין סופי אצל כל אחד , אלא בסגולות כשליות , אשר איתם אדם נולד , ויש גבול מוחשי לפיתוחם . כתוצאה , מעמדו של ת " ח אומנם חוזק , אך יחד עם זה המוני העם שוחנו סופית ש " בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה , מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם " כך המוני העם , בעלי רצון טוב , בתלו כל נסיון להעמיק , ותרגמו חובת ת " ת בדיקלום פסוקים .

      4.   ניתוק מהמעשה וצורך לעודד התרמה גרמו הדגש מוגברת של סגולות מיסטיות מאגיות המיוחסות לד " ת ות " ח . אשר יביאו המונים לחשוב " כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי " אך ביחס למורא הוראה . בכך חיזקו אותם עוד יתר בבטחונם כי " בַשָּׁמַיִם הִוא ".

     5 . העדר שכר מוחשי בעולם הזה היה למחסום טבעי שאפשר רק למי שהייתה לו מסירות נפש לחתירה לאמת בנוסף לכישרונות  שכלים להגיע להיכל התורה . כעת שהמחסום הוסר , נפתחה הדרך למי שהכישרונות השכלים שלו גוברים על חתירה לאמת ואפשרי אף גוברים על כישרונות שכלים של חותר לאמת , והוא נדחק לקרן זווית . התוצאה - ריבוי דעות סותרות , סבך הלכתי שלא מוסיף אלא מבוכה , בכך התקיים : " וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה ". מבחן התוצאה מוכיח .

     6 . גיוס תרומות - זה גם סוג כישרון שלא מוכרח כלל ללכת בד בבד עם כישרונות שכלים וחתירה לאמת . כך לעתים , ללא ספק , הפחות מתאים קיבל אפשרות טובה יותר להעמדת תלמידים והפצת ספריו .

    7. אחר הנהגת התר הנאה , מה שהיה חסידות אמיתית נדירה - מקורה פנימי אך ניתנת להערכה מבחוץ - הוכרז כמיותר וחוסל . בחיסולו נוצר מקום ריק שביקש להתמלא . כך נוצרו ביטוים חדשים לשאיפות חסידיות - רדיפה אחר הקפדה דמיונית אחר דיוקים בדיוניים שכל בסיסם ספקות מלאכותיות .

   8 .  מושג " לימוד לשמה " רוקן מתוכן מוחשי וביקש להתמלא מחדש . והוא קיבל , בלי להרגיש , את התוכן הזה . משמעות חדשה : " לשמה "- למוד לצורך לימוד . ביטוי " לימוד לשם שמים " הוא ביטוי מקוצר ולכן מטעה , לימוד גופו לא יכול להיות " לשמה " או " לא לשמה ", לימוד לפי הגדרה הוא כדי להבין ולדעת , אם לא כן זה לא לימוד זה מיחזור תמלילים . ההבנה והדעת הם אלו שיכולים להיות לשם שמים  או לא . לימוד שלא לצורך לדעת הוא לא " לשמה " ולא " לא לשמה " הוא " ללא  שם "- ללא  מטרה . וזאת עוד השלכה נוראית . נושאים חשובים שאמורים להיות תפארת היהדות ( טיפול בקשיי למידה , לדוגמה או תורת הנפש ורפואתה ( פסיכולוגיה ) ויש ליהדות מה להגיד על זה , כלכלה חברתית ומדינית ועוד רבים ) הוזנחו ורוב החומר כעת מתורגם ומגויר , ולעומת זאת שקע המחקר התלמודי בעניינים מעורטלים מכל דבר שימושי ובשאלות מלאכותיות . כמו - שמונים תשובות בשאלה : כיצד נבדקת סוטה לפי שלדעת רש " י בעל קורבן יכול לפגל . הרי בלי מנחת סוטה מים לא בודקים , הסוטה תפגל , ותתחמק מבדיקה ? שמונים ! 80! מה זה , ספורט ? ואף אחת לא נכונה . התשובה  הנכונה היחידה היא - שאם ה ' עשה חסד שמאפשר לאדם להשתחרר מספק המנקר בלבו ולגלות את האמת , לא יכולה להיות תחבולה שתחבל בזה . " לימוד ללא שם "– זו התוצאה . מיחזור תמלילי .

    9 . " ירידת הדורות " כחלק חשוב במערכת הנמקת ההתר קיבל מיסוד ונהיה לאחד מיסודות הדת . הפך לצפייה שמגשימה את עצמה . היהדות כולה התרכזה בשמירה על הקיים . וממילא נסיגה .

    10. פגיעה במידות . " ישראל ביישנים , רחמנים , וגומלי חסדים "

             ביישנים : דבר יום ביומו ניתן לשמוע ניתמך מפציר בתומך ( מוגן במגן ) שלא זו בלבד שאינו חייב לו דבר , אלא אדרבה , ההצלה היחידה היא בשבילו ( התומך או המגן ) להרבות בזה ורק כך הוא מצדיק את קיומו העלוב . ובלי קשר עד כמה זה נכון , דברים כאלה לא יכולים לצאת מפי ביישן . רק עז פנים ממש יכול לאומרם . " וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹקינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל רְכוּשֵׁנוּ : כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד אֱלֹקינוּ עַל כָּל מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ עַל כָּל עֹזְבָיו :" ( עזרא ח " כא - כב ) האומר " יד אלוקינו על כל מבקשיו " בוש לשאול חיל ופרשים במיוחד אם הנשאל נימנה לדעת השואל עם " כל עזביו ". והנוהג הפוך עז פנים . כללו של דבר כדי להשאר בגדר " בישן " מוכרחים לוותר או על תלות או על תוכחה .

          גומלי חסדים : מידה פחותה ביותר של גמילות חסד היא הכרת הטוב , וזה כמובן אי אפשר , כי יש סתירה בין היותו מטיף ומפציר המתיימר להנהגה וניזקק , נתמך ומוגן .

         רחמנים : מושג עדיין קיים , אם כי מעוות . אחר שצורפו למקבלי צדקה אנשים שבחרו לחיות נזקקים .

     11 . רשב " ץ ( וגם ב " ח ) בבירור בונה השפעת מורה הוראה על נתונים חיצונים . הפלא שהיום מצוי מאד שיראת שמים נימדדת לפי ארך זקן ורוחב שולי הכובע ?

     12. תחרות בשוק התרומות , שנהיה להכרח מציאות , גרמה להתכנסות לקבוצות הזדהות וטיפוחם , וכתגובה עוינות קבוצות אחרות . התגודדות ביד רמה .

   13. פרקי אבות - ספר בסיסי הידוע לכל ילד . אדם שגדל באווירה , בה הוא ראה שהנעשה סותר את הנלמד , רגיל משחר ילדותו ששום דבר לא כפשוטו , אדם זה גדל עם הכנה לצביעות .

  14 . מחלוקת בין מתירי הנאת ד " ת והאוסרים היא כזו שאין מקום להגיד " אלה ואלה דברי אלוקים חיים " ואף אחד גם לא ניסה . מישהו פשוט טועה טעות נוראית . ומישהו פשוט צודק בצורה מוחלטת . לפני כמאה חמישים שנה גויי אירופה פתחו שערי גטאות ואפשרו ליהודים לבוא בקהלם . תוך שנות דור אחד מעל חצי יהודי אירופה עזבו את הדת . מה קרה ? עזבו כי נהיה אפשר לעזוב . רצון לעזוב כבר היה קודם אלא לא היתה אפשרות . מי שמוכן  לרגע להניח שרמב " ם הוא הצודק , יקבל הסבר פשוט וטבעי - כוּבה מאור הדת . עולמם של הגויים האיר יותר . גם דברי הנביא יהיו לו ברורים לחלוטין :  יחזקאל פרק לד ( ב - ה )

בֶּן אָדָם הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר ה ' הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים : אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ : אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ : וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה :

     כל זה מובא כאיור לפסוק בדברים פ ' טז , יט : לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים ( אל תאמת דעה רק מפני אומריה ) וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים ( כסף משנה , תשב " ץ וכו ') וִיסַלֵּף ( השוחד , בשל עיורונם ) דִּבְרֵי צַדִּיקִים ( ח " זל , רמב " ם    ועוד )

בכל התורה  כולה לא נימצא כלל חיוב להיות חכם , אלא להשתדל להחכים . לעומת זה יש חיוב ברור להיות תמים - הינו חותר לאמת . הסיבה לכך ברורה - לא כל אחד יכול להיות חכם , אך כל אחד יכול להיות תמים . כל חכם - טיפש ביחס לחכם ממנו , אך תמים אדם באופן בלתי יחסי .

     העדר פרנסה אינו מקשה על תמימות אך מקשה על אגירת מידע . תלות בזולת לעומת זאת , עלולה לעקור תמימות  לחלוטין . כעת השאלה היא , מה להעדיף - הקלה על אגירת מידע תוך אפשרות לפגוע בתמימות או טיפוח תמימות תוך הצבת קושי לפני אגירת מידע . כיוון שהישגי חכמה נמדדים מוחשית יותר מהישגי תמימות - השטחיות נוטה לאפשרות הראשונה , אך המתעכב על השאלה אפילו קצת מבין שההפך הוא הנכון . תמים בלתי חכם - יכול להיות טוב מזה , חכם בלתי תמים אין גרוע מזה .

             תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב ... דברים פ ' כח ( מה )

לא כתוב " תַּחַת אֲשֶׁר עָבַדְתָּ רק קצת . " או " תַּחַת אֲשֶׁר עָבַדְתָּ לא מספיק טוב . " לא בטענה כמותית בא אלינו הקב " ה ואף לא איכותית , אלא במניעי העבודה טענתו .

           לא שמענו ולא ראינו שהעושה דבר מה " בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב " יבקש תמיכה כספית כדי להמשיך בעשייתו , כל שכן ידרוש . העושה " בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב " פשוט משוכנע שיש לא הכל . שביעות רצון הוא תנאי הכרחי לשמחה וטוב לב . אין זה אומר שכל מי שלא מבקש יותר , בהכרח שמח , אבל המבקש להקל על תנאי עבודתו בהכרח לא שבע רצון ממצבו . היכול הוא לעבוד " בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב "?  

     וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְדֹוָד בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל דברים פ ' כח ( מח )