עניין קמ"ב

מאת: דוד

אל:

לפי שראיתי הרבה בני אדם מגמגמין על מה שנהגו בכל קהילות ישראל בכל הדורות  לתת פרס לחכמיהם ונתלים בזה במה שכתב בזה העניין הרמב " ם ז " ל בפירוש למסכת אבות , ( הרמב " ם לא ערער על " לתת פרס ל ..." אלא על לתבוע או לבקש מ ... ואין זה שווה . לדוגמא : עם זאת שחייבים לתת צדקה - שונא מתנות יחיה - יש להימנע מלקיחה ככל האפשר ) על כן אחקור בזה כאשר יראוני מן השמים , מהגמרא וממקומות אחרים , אם הדבר הזה רשות או מצווה או חובה או יש שם נדנוד עבירה ( ברור שהוא מתכוון לתבוע או לקבל מ ... לא לתת ל ...) , ואני בטוח בכוחן של ראשונים שנהגו בעצמן היתר בדבר זה ( לתבוע או לקבל , לא לתת ) שלא אכשל בדבר הלכה , ושיתבררו ויתלבנו הדברים בעניין הספק הזה .

ואמר . כי חובה על כל ישראל לפרנס דרך כבוד לחכמיהם ולדייניהם שתורתם אומנותם , כדי שלא יצטרכו להתבטל ממלאכת שמים בשביל מלאכתם , 1 כדי שלא יזדלזלו בפני עמי הארץ מפני עוניים , ושינהגו בהם כבוד . ( כשבא הרשב " ץ לדחות דברי הרמב " ם הוא אומר : " אולי יאמר הרב ז " ל ... שעמי הארץ מזלזלין לחכמים כשלוקחים מהם ממון . ואין זו דרך המשנה , שהוא תולה הדבר בעטרה וקרדום , לא בכוונת עמי הארץ אם לטובה אם לרעה ." ראה ע ' 12. היינו , להצדיק טיעוניו כוונת עמי הארץ חשובה , לדחות דברי הרמב " ם - לא . " כך היא דרכה של תורה . פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ... אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך " אבות פ ' ו , מ ' ד . מסתבר שחז " ל לא חששו לכך " שלא יזדלזלו בפני עמי הארץ מפני עוניים ". אם הרשב " ץ בונה מדת השפעת תלמידי חכמים על מעמדם הכלכלי אזי מאבקו אבוד מראש כי לשונאי יהדות תמיד היה יותר עושר . עם ישראל יוכיח - השפעתו על האנושות היא ללא יחס לעושרו וכוחו ואפשר לומר על אף מצבו העלוב . מוטב שמאבק על השפעה יהיה בשטח בו יש יתרון בלעדי - טהר מידות ואצילות נפש אשר תמיד יבואו בסתירה עם גביה או בקשה מזולת . ולשם מה ת " ח שלו צריך השפעה ? אם כדי להחדיר לתודעת העם תפלות קנייני חומר אז לא על ידי השפעה שנקנתה בעזרתם . ואם לא , מי צריך השפעתו ?) שורש דבר זה יצא לנו מהתורה על פי מדרש חכמים . אמרו בפרק קמא דיומא ( יח , א ) ובהוריות פרק הורה כוהן משיח ( ט , א ) " והכהן הגדול מאחיו " ( ויקרא כא , י ) שיהא גדול מאחיו בנוי , בכוח בחכמה ובעושר , אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכוהנים מגדלין אותו , תלמוד לומר " והכהן הגדול מאחיו "- גדלהו משל אחיו . וכבר הזכירו  בתורת כוהנים ( אמור פרשה ב ) ובתוספתא דיומא ( פ " א ה " ו ) ובילמדנו ( תנחומא סי ' ד ) מעשה בפינחס הסתת שנמנו אחיו הכוהנים למנותו כהן גדול , ומצאוהו חוצב אבנים בהר , ומלאו לו אותו מחצב דינרי זהב . וכן למדו מזה לתלמיד חכם שיכול ליטול מעצמו ממון שיתעשר בו , ואין גנאי בדבר ( מכך שכוהנים נידבו למדו שמותר ליטול מעצמו ? זה לא במדרש .) 2 ואמרינן בפרק הזרוע ( חולין קל " ד ב ') ההוא שקא דדינרי דאתא לבני מידרשא , קדים רבי אמי זכה ביה , והיכי עביד הכי והתניא ונתן ולא שיטול מעצמו ואסיקנא אדם חשוב שאני ותניא " והכהן הגדול מאחיו - שיהא גדול מאחיו בנוי , בכוח בחכמה ובעושר , אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכוהנים מגדלין אותו שנאמר והכהן הגדול מאחיו - הישוו בעלי הגמרא דין אדם חשוב שחייבין ישראל להעשירו לדין כהן גדול . וכן מידת הדין נותנת מקל וחומר , שהרי הוא לכל דבר להחיות ולהשיב אבידה לכל אדם , שהרי משנה שלמה שנינו בפרק בתרא דהוריות  כהן קודם ללוי , לוי קודם לישראל וגו ' אימתי בזמן שכולם שווים , אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם הוא קודם לכהן גדול עם הארץ ( 3 א . רמב " ם לא טען שלא צריך להקדים ת " ח , אך למען הדיוק : ( הוריות פ " ג מ ' ז – ח ") "... ואישה קודמת לאיש לכסות , ולהוציא מבית השבי ... כהן קודם ללוי ,  לוי לישראל , ישראל לממזר , וממזר לנתין , ונתין לגר , וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולם שווים , אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ ." לא כתוב " עבד משוחרר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ עבד משוחרר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ " מכאן ששיפחה משוחררת , אשת עם הארץ קודמת לכהן גדול תלמיד חכם לכסות , ולהוציא מבית השבי מחד גיסה , וממזר או נתין עם הארץ קודם לגר תלמיד חכם - אונקלוס לדוגמא . אין קדימה זו כה גורפת ובלתי מסויגת . ב . בגמרא חולין קל " ד ב '  שמביא הרשב " ץ מסופר על שק כסף שנשלח לבית מדרש על ידי מאן דהוא , מסתבר שהשולח לא הבהיר מה לעשות בו . אך טבעי הוא , שבמצב זה ראש ישיבה עושה לפי הבנתו . חידוש של גמרא הוא , שאף לקחת לעצמו יכול . וזה על פי " והכהן הגדול מאחיו - גדלהו משל אחיו הכוהנים "- ראש ישיבה - גדלהו משל אחיו ת " ח . מה למדנו ? למדנו שכאשר תלמידי חכמים יכולים לזכות בדבר מה במידה שווה מותר לגדול מהם ליזום ולהקדים . ומי טען ההפך ?) ואמרו בגמרא מנא הני מילי , דכתיב  יקרה היא מפנינים , מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים , ואפילו מלך שהוא קודם לכהן גדל כדאיתא התם אמרינן  התם דחכם קודם לו , דחכם שמת אין לו כיוצא  בו , מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות .  וכיון שחכם עדיף מכהן גדול , כי היכי דמחייבי כוהנים  לגדלו משלהם בעושר הכי נמי מחייבי כל ישראל לגדל תלמידי חכמים שבהם בעושר . ( השוואה לא חוקית : ( כהן גדול - אחיו הכוהנים )=( חכם - כל ישראל ). צריך להיות ראש ישיבה - תלמידים , הרי כתוב אחיו הכוהנים , ואם רצונו להרחיב את ההשוואה למה לא ללכת עוד צעד - " שיהא גדול מאחיו בנוי , בכוח בחכמה ובעושר "- מי שלא יפה תואר וחסון - לא יהיה ראש ישיבה . כללו של דבר , אין ספק שכהן גדול וראש ישיבה הם דברים שונים במהותם . לכן , מטבע הדברים , שונים כל נתוניהם , אלא אם כן יש סיבה מיוחדת המצביעה על שיויון בנתון מסוים . הגמרא השוותה בעניין קדימה . מי שרוצה להראות שהשיווין רחב יותר יכול לנסות , אם ימצא ראיות מתאימות , בשמו , אך לא בשם הגמרא . ולבסוף , לכל היתר לימוד זה מוכיח שאכן יש חובה להקדים לכל דבר ולכבד ועל כך אין חולק . אך אין זה מתיר לתבוע או לבקש שכר . )

ובפרק  סדר תעניות אלו ( תעניות כא , א ) במעשה דאילפא ור ' יוחנן אמרינן התם מלך ר ' יוחנן , פירוש שעשאוהו ראש ישיבה , וכתב שם מאיר עיני הגולה רש " י ז " ל בלשון הזה , מי שהוא ראש ישיבה היו נותנים לו הרבה , כדאמרינן גבי הכהן מאחיו גדלהו משל אחיו . עד כאן לשונו . ( א . רמב " ם לא חלק על חובה לתת הויכוח הוא על לתבוע או לבקש . ב . ראיה זו היא לא מגמרא אלא מפרשנות הגמרא ) ולפי זה כשהיו פרנסי הדורות רואים תלמידי חכמים דדחיק להו עלמא טובא היו משתדלים למנותם בראש כדי שיפרנסום הציבור דרך כבוד . דאמרינן  בהוריות פרק בתרא ( י ; א ) דרבן גמליאל ור ' יהושע הוו קאזלי בספינתא , בהדי רבי יהושע הוה פיתא וסולתא בהדי רבן גמליאל הוה פיתא , שלים פיתא דרבן גמליאל סמך סולתא דר ' יהושע , אמר ליה מי הות ידעת דאית לך עיכובא דאייתית סולתא , אמר ליה כוכב אחד יש שעולה אחת לשבעים שנה ומתעה את הספנין אמרתי שמא יעלה ויתענו , אמר ליה כל כך בידך ואתה יורד לספינה ? אמר לו עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה רבי אלעזר תסמא ור ' אלעזר בן גדגדה שיודעים לשער כל טיפות שבים אין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש . נתן דעתו להושיבם בראש . כשעלה ליבשה שלח להם ולא באו , חזר ושלח להם ובאו , אמר להם כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם , עבדות אני נותן לכם , שנאמר ( מל " א ב , ז ) " וידברו אליו לאמור אם היום הזה תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ." הרי שרבן גמליאל שהיה פרנסן של ישראל , לפי שידע חוכמת אותן התלמידים , וכל אותו פלפול שהיה להם בחוכמת השיעורים לא עמד להם לפרנס עצמם , הושיבם בראש כדי שיגדלום ישראל בעשר משלהם , וכן פירש שם רש " י ז " ל , והם לא רצו לקבל מפני חשש קבלת שררה , עד שדרש להם רבן גמליאל שאין להם לחוש ליוהרא מפני השררה כי אינה אלא עבדות , וכיון שאינה אלא עבדות ולא שררה יש להם לישב בראש כדי שיתפרנסו בכבוד כראוי להם . ולפי שדבר זה מוטל על פרנסי הדורות אמר ר ' יהושע לרבן גמליאל - " אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע צערן של תלמידי חכמים במה הן מתפרנסים כראיתא בפרק תפילת השחר ( ברכות כח , א ) דמשע התם דר ' יהושע היה מתפרנס בדוחק , ורבן גמליאל הזא אשייתא דביתיה דמשתרן , אמר ליה מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה , כלומר שעושה פחמין או נפח . שאין שחרות הכותלים מדבר אחר . ונראה שר ' יהושע היה עושה מלאכתו בצנעה , שהרי בפרהסיה היה אסור לו שהרי אב בית דין היה כדאיתא התם ( ברכות כח , א ) . כדאיתא בפרק התובל ( צ " ל המרובה ב " ק עד , ב ) , שמנהגם היה שהנשיא היה  ראש ישיבה וממנה תחתיו אב בית דין לכל בית ישראל כדמוכח התם ובשלהי הוריות , וכיון שאב בית דין היה , היה אסור לו לעשות מלאכה בפרהסיה כדאמרינן בפרק עשרה יוחסין ( קידושין ע , א ) כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלושה , ופירש רש " י ז " ל שגנאי הוא לציבור שיהיו נצרכין לזה . וכיון שבפרהסיא לא היה עושה אלא בצנעה משום הכי לא היה יודע רבן גמליאל שאומנותו פחמי , שאם היה יודע חלילה לו לרבן גמליאל שלא היה משתדל עם הציבור לגדלו משלהם , שהרי לרבי אלעזר חסמא ור ' אלעזר בן גדגדה הושיב בראש מפני שלא היה להם לאכול ובגד ללבוש כדי שיתפרנסו דרך כבוד מהציבור כדלעיל , כל שכן לרבי יהושע שהיה אב בית דין . אבל מפני שלא היה עניין רבי יהושע מפורסם שהיה פחמי מפני כך לא השתדל רבן גמליאל עם הציבור לפרנסו מנכסיהם ולגדלו משלהם , ומכל מקום עדיין היה אומר ר ' יהושע לרבן גמליאל אוי לדור שאתה פרנסו , שראוי היה לרבן גמליאל לפשפש במעשיהם של תלמידי חכמים כדי שלא יהיו ניזונין בצער , כי עליו היה מוטל הדבר ואני אומר עוד , שאי אפשר  שיהיה ר ' יהושע פחמי ממש כדמשמע מפשט ההלכה וכמו שראיתי מי שכתב כן שאיך אפשר שמי שהיה אב בית דין של ישראל שיהיה פחמי , וכל שכן שהיה לוי ומשורר כדאיתא בערכין . ( אם זה הטיעון , " איך אפשר שיהיה ?" חקירה מיותרת .) 4 אלא כך נראה לי , שר ' יהושע לא היה גדול בעושר כפי הראוי לאב בית דין , ולפיכך לא היה ביתו יפה והיו כותלי ביתו משחירות , ורבן גמליאל תמה מאד ואמר לו איך לא תייפה ביתך כראוי לאדם שכמותך , שכל הרואה כותלי ביתך יחשוב שפחמי אתה , ואמר ליה ר ' יהושע שאין לו עושר כל כך שיוכל להתנאות בדירתו , ושאוי לו לדור שהוא היה פרנסו שעד עתה לא ידע אם היה ר ' יהושע עשיר אם לא , שהיה לו לפשפש בעניינו ולגדלו משל ציבור . כך נראה לי בעניין זה . אלא שבירושלמי ( ברכות פ ' ד סוף ה " א ) ראיתי מפרש שפחמי היה , דאמרינן אשכחיה יתיב ועביד ממטין . אבל מכל מקום הדברים פשוטים שפרנסי הדורות היו מתעסקים להושיב תלמידי חכמים הניזונים בצער כדי להגדילם אצל הציבור שיתפרנסו בריוח ובכבוד .

( א ." להושיב תלמידי חכמים הניזונים בצער כדי להגדילם "- מינוי ציבורי כפיתרון מצוקה כלכלית של פרט ולא מפני צורך ציבור , היום לפחות , נקרא שחיתות שלטונית , וזה באמת " איך אפשר שיהיה ?"

ב . הדברים אינם פשוטים כלל . במעשיות גמרא אלה לא מוזכר כלל לא כסף ולא פרנסה כתוצאה מהמינוי , רשב " ץ מקנה את המשמעות הזה , שהוא תוצאה של השקפתו , לסיפור מעשה ואחר כך משתמש בו כהוכחת השקפתו . הינו : לפי השקפתי משמעות הדברים הוא כך . היות וכך הוא משמעות הדברים הרי השקפתי נכונה .

ג . הפרשנות שהוא מקנה למעשיות אלה בלתי אפשרית - אם נאמר שהסיפור בספינה קדם בזמן לסיפור השני הרי חוצפה מצדו של ר ' יהושע לבא בטענות לרבן גמליאל שהוא לא מסדר לו משרה אם שכר בצידה אחר שלא קיבל הצעה זו בספינה והציע אחרים במקומו והם קיבלו . אם נאמר ההפך סדר הדברים , אחר שהיה בביתו וראה את מצבו ושמע את טענתו שואל רבן גמליאל - " כל כך בידך ואתה יורד לספינה ?"-  זה ליחס לו אטימות מחלטת שלא מסתדרת כלל עם שני מינוים שהוא עושה מיד אחרי זה . היכול אדם שהצניע את עיסוקיו בכוונה לבוא בטענות  לאחרים על כך שהוא אכן הצליח להצניע ? אין שום צורך להוציא דברי ר ' יהושוע מתחום הטפת מוסר : " אינך יודע להעריך אנשים הקרובים אלך ואת המסירות נפש שלהם לת " ת ".)

ואמרינן נמי 5 בפרק ואלו נאמרין ( סוטה מ , א )  כי אימנו רבנן עליה דרבי אבהו למימנויה ברישא חזייה לר ' אבא דמן עכו דתפסי ליה בעלי חובות , אמר להו אית לכו ר ' אבא דמן עכו , ופרוש העניין שר ' אבהו היה עשיר גדול ונכבד , שהיה בביתו של קיסר ונכבד מאד בעיניהם , כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין ובפרק שני דכתובות דהוו שריין קמיה אמהתא דבי קיסר רבה דעמיה וכו ', והכי נמי בפרק ראשון דעבודה זרה ובפרק כל כתבי ובפרק קמא דחגיגה וביומא בפרק בא לו כהן גדול ובאר דוכתא , ורבי אבא דמן עכו היה עני ותפסי ליה בעלי חובות , אף אל פי שנימנו בני הישיבה להושיבו בראש אמר להם שיותר ראוי ר ' אבא דמן עכו , בשביל שיושיבוהו בראש ויגדלהו משלהם , וזאת היתה ענוותנותו של ר ' אבהו שהיה ענותן כדאיתא התם , ור ' אבא דמן עכו אף על פי שהיה ענותן יותר מר ' אבהו כדאמרינן נמי התם אפילו הכי לא נמנע מלישב בראש כדי דרך כבוד כראוי לו . והרי דבר זה מפורש הרבה בתלמוד שהציבור חייבין להושיב בראש לחכמים כדי לפרנסם דרך כבוד , ודבר זה מוטל על פרנסיהם ומנהיגיהם להתעסק בענייניהם עם הצבור , ולא יוכל אדם לחלוק בזה כלל .

( שוב עדים אנו להנחה שמוכיחה את עצמה - אמר רשב " ץ לר ' אבהו הוצעה משרה , וכיוון שראה שר ' אבא דמן עכו זקוק לחילוץ מבעיות כלכליות דוחה את ההצעה לטובת ר ' אבא דמן עכו באומרו - יש טוב ממני . מעשה זה מוכיח את השקפתו בהנחה שמדובר במשרה תורנית . מניתוח עקבי אך פשוט של דברי הגמרא ברור שאותה שררה יכלה להיות כל מה שנרצה אך לא תורנית ! הגמרא מספרת : א . ר ' אבהו מעיד על עצמו ששינה מנהגו מפני שראה ר ' אבא דמן עכו עושה אחרת - הינו החשיב אותו גדול ממנו . ב . ר ' אבהו מעיד על עצמו שהבין שאינו ענו מספיק ביחס לר ' אבא דמן עכו בעקבות מעשה שראה . ג . גמרא מביאה מעשה המעיד על הענוה שלו , של ר ' אבהו .   במצב זה , אם מדובר בשררה תורנית , ר ' אבא דמן עכו היה ראוי לה יותר מר ' אבהו , הרי הוא ראה את ר ' אבא דמן עכו מופת לחיקוי בחוכמה וענוה . לשיקולי עזרה כלכלית אין שום מקום - אם זה היה סיבתו לוויתור על שררה איה ענותנותו ? אלא מדובר על משרה ציבורית כלשהי שהוצע לר ' אבהו וויתר עליה לטובת ר ' אבא דמן עכו כדי לעזרו , כי היה זה תפקיד שיכלו למלא שניהם במידה שווה פחות או יותר , תפקיד שעיקרו אימון הציבור - באור זה רואים  מעשה של ת " ח ענו ולא של פוליטיקאי . לחלופין להערה שרבי אבא דמן עכו סבל מבעלי חובות אין קשר למעשה של ר ' אבהו . אם נסכים עם פרשנותו של רשב " ץ נוכל לקבוע א . שאדם עשיר , ורשב " ץ מביא הרבה ראיות שרב אבהו עשיר היה , יכול " לנדב " קופה ציבורית לעזור לחברו ולא את קופתו . ב . אין כישרון של מועמד למינוי שיקול אלא מצבו כלכלי . ג . ת " ח יכול בהחלט " לקפוץ על משרה " כשהוא יודע  שיש מועמד טוב יותר מימנו אם אין שם אילוצים כלכליים . ד . מותר לגרוע מלימוד של רבים כדי להתכבד . כי לדעתו מדובר בראש ישיבה ור ' אבהו החזיק את ר ' אבא דמן עכו ראוי יותר , ולולי הצורך לעזור היה לוקח בעצמו .) 

  ואפילו התלמידים העוסקים בתורה כל ימיהם , אף על פי שאינן ראשי ישיבות חייבין הציבור לפרנסם דרך כבודם , כדאמרינן בפרק ואלו קשרים ( שבת קיד , א ) 6 איזהו ת " ח שבני עירו מצווין לעשות מלכתו כל שמניח עסקיו ועוסק בחפצי שמים , למאי נפקא מינה למיטרח ליה בריפתיה . ( כל שמניח עסקיו - הינו עסקים יש לו , אלא הם בעדיפות שניה ביחס לחפצי שמים , " העוסקים בתורה כל ימיהם "- לא הניחו דבר כי אין מה להניח ) ואמרינן ביומא ( עב , ב ) ר ' יוחנן רמי , כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן לת " ח שמצווין בני עירו לעשות את מלאכתו . ( אין ספק שישראל מצווים לעזור זה לזה בכלל , ללוי בפרט , לכהן יותר מזה ולת " ח במיוחד . רמב " ם לא טען אחרת , הויכוח הוא על הזכות לתבוע ולבקש ) 7 וכבר היתה להם קופה מיוחדת לקבץ בה ממון לחלק לתמידים לפרנסם דרך כבוד כדמוכח בפרק הנזקין , דאמרינן התם ( גיטין ס , ב ) ההוא שיפורא דמעיקרא הוה בי רב יהודה ולבסוף בי רב יוסף ולבסוף בי אביי ולבסוף בי רבה , וראיתי בתשובה לר ' שרירא גאון ז " ל שפירוש שיפורא תיבה כמו שלוש עשרה שופרות דשקלים ( פ " ו מ " ז ) , ואמר הגאון ז " ל שהייתה תיבה לקבץ בה ממון לחלק לתלמידים , ופירושו יותר נכון מפרוש רש " י ז " ל שפירש שופר של תקיעות ערב שבת , והביא הרב ז " ל גם כן פירש הגאון ז " ל בפירושיו , והוא הראוי לסמוך עליו , שדברי הגאונים ז " ל קבלה הם . והרי עניין זה בימי חכמי התלמוד ז " ל כפירוש קבלתם ז " ל . ( הרמב " ם פתח ואמר שרוב חכמי זמנו והקודמים לו נהגו היתר לעצמם לקבל מהציבור בצורות שונות , אך אין לזה יסוד לא במקרא לא בתלמוד ולא במדרש , רשב " ץ התיימר להוכיח שאין הדבר כך . אנו מצפים למקורות ממקרא , תלמוד או מדרש שלא תלוים בפרשנות ועוד כשצריך להכריע בין ר ' שרירא ורש " י , שעליו ביסס דבריו עד עתה .) ולמה יקשה עלינו זה , והלא אפילו למלמדי תינוקות אמרנן בבתרא פרק השותפין ( ב " ב כא , א ) דמסייעי להו ממתא , ולמה לא נלמד קל וחומר מזה לתלמידי חכמים ואף לראשי הישיבות . ( גמרא שם מביאה מספר תקנות שעניינם בטיחות מוסדות חינוך ואחת מהם מדברת על כיתת תלמידים גדולה , אך לא גדולה בכדי לחלקה לשנים , זכה לקבל עוזר מלמד שבני העיר צריכים להשתתף בשכירתו . מי ייתן וידעתי איזו מין קל וחומר יש כאן  ולא מצאתי מי שיאיר עיני .)

ועוד נמצא במדרשות שהם מלאים מזה העניין , כלומר שהציבור הם נוהגים לתת פסיקתם דרך כבוד למי שמכירין חכמה . 7* אמרו במדרש ר ' תנחומא בפרשת תרומה ( ס ' ב ) מעשה בחבר אחד שהיה בא בספינה עם פרקמטוטין הרבה , והיו אומרין לאותו חבר היכן פרקמטיא שלך , היה אומר להם פרקמטיא שלי גדולה משלכם , בדקו בספינה ולא מצאו לו כלום , התחילו שוחקים עליו , נפלו עליהם ליסטים בים שללו ונטלו כל מה שמצאו בספינה , יצאו ליבשה , מה עשה אותו חבר נכנס לבית המדרש ישב ודרש , עמדו בני המדינה כשראו בו תורה מרובה נהגו בו כבוד גדול ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה וכבוד והתחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו וללוות אותו , כשראו אותם פרקמטוטין כך באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו בקשה ממך למד עלינו זכות לפני בני העיר שאתה יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה , בבקשה ממך עשה עימנו דבר אפילו על הפרוסה שניתן לתוך פינו ונחיה ולא נמות ברעב , אמר להם הלא אמרתי לכם שפרקמטיא שלי גדולה משלכם ששלכם אבדה ושלי קיימת , הוי כי לקח טוב נתתי לכם . עד כאן במדרש תנחומא . זה מצינו בתלמוד מפורש ( ממדרש זה עולה שקנייני חומר חולפים לעומת קנייני רוח , ושת " ח מכובד גם בלי קנייני חומר , מה שסותר דבריו בפתיחה : " כדי שלא יזדלזלו  בפני עמי הארץ מפני עוניים "- כבדוהו למרות מצבו העלוב , ושעם ישראל נחלץ בשמחה לעזרת ת " ח בצערו , ברוך ה '. וכי הרמב " ם טען אחרת ?)     

ועוד שם במדרש תנחומא בפרשת ואתה תצווה ( ס ' , יג ) מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה ושנה , והכירו בו בני ירושלים שהיה אדם גדול בתורה אמרו לו טול ממנו חמישים זהובים ושב לך אצלנו וגו '. ועוד מצינו בברייתא  של קנין תורה ( אבות פ " ו מ " ט ) , אמר ר ' יוסי בן קיסמא , פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי זקן אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום , אמר לי ר ' מאיזה מקום אתה , אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני , אמר לי רצונך שתדור עימנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב , אמרתי לו בני אם אתה נותן לי כל כסף שבעולם איני דר אלא במקום תורה , שכן נאמר בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף . 8 לא נמנע רבי יוסי בן קיסמא אלא מפני שלא היה רוצה לצאת ממקום תורה , לא שיש נדנוד עבירה בדבר חס ושלום . ( כאן מצורת ההנמקה , יותר נכון , מהעדר נימוק אחר , מנסה להוכיח רשב " ץ את טענתו . ר ' יוסי לא כיוון את דברו לרשב " ץ אלא לאותו זקן שאמר :" ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב "- סכום ענק - מיליון - מין הסתם גוזמה וענה בהתאם . ואם נלך לפי אופן פרשנותו יצא לנו כי יוסף לא ראה איסור בעצם מעשה זנות ( בראשית פ ' לט ח - ט ) " וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי : אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים :"- נימוק לסירובו הוא הפרת אימון ואי הכרת טובה אשר תהיה בכך ולא מעשה זנות . אך אם נקבל עצם פרשנותו יצא שאסור לגרוע מלמוד תורה למען פרנסה . בהמשך רשב " ץ  יטען ההפך . בסיפור קודם , על הסופר , הוצע לו סכום יותר מעשי תמורת חיזוק קהילת עיר גדולה של חכמים ושל סופרים , הלא היא ירושלים , אך גם הוא לא מקבל הצעה זו בטענה שקשה לו לוותר על הגפן פלאי שיש לו במקומו . סוף דבר , עם ישראל רוצה לתת ברוך ה ', אך תלמידי חכמים ממעטים לקבל בתירוץ זה או אחר , כדברי הרמב " ם בפירוש משנה אבות : " אלו פשט ידו לקבל היו ממלאים לו את מקומו זהב ומרגליות , אבל לא עשה כן ... והיה בז למה שבידי בני אדם , כיון שהתורה מנעתו מכך ".) 

אבל הדברים נראים פשוטים שזו מצוה על הציבור וחובה עליהם לכבד תלמידי חכמים שביניהם לפרנסם דרך כבודם , וזה מנהג קדום מימות התנאים והאמוראים עד עתה . וזהו שיבחה של תורה יותר משאר אומניות , שכולם הם פוסקים בעת הזיקנה ובעליהם מוטלים ברעב , ותורה גם עד זיקנה ושיבה היא מחיה בעליה בכבוד , כדאיתא בפרק בתרא דקידושין ( פב , ב ) 9 דתניא התם ר ' נהוראי אומר מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה , שכל אומנויות שבעולם עומדות לאדם בשעת ילדותו ולעת זיקנתו מת מוטל ברעב , אבל תורה עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקווה בעת זקנותו , בילדותו מהו אומר וקוי ה ' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים , בזקנתו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו . ( כאן , לפרשנותו של רשב " ץ , מצהיר ר ' נהוראי ביד רמה " איני מלמד בני תורה לשמה אלא לשם " פנסיה "". היום , שרבו מקצועות שעיקרם ידע , רבים אלה שממשיכים לעבוד עד גיל מופלג מאד , אם כן , היום היה אומר ר ' נהוראי " איני מלמד את בני אלא אחד ממקצועות ההיטק ". כמובן שר ' נהוראי התכוון לומר שכל העיסוקים ערכם חולף והתורה נצחית . אני משקיע בנצח . )

ומצינו שבימות הגאונים ז " ל היתה קופה מיוחדת לישיבות , משלחין מכל הקהילות ממן קצוב לראשי הישיבות ותלמידיהם . מצינו כתוב בסידור רב עמרם גאון בתחילתו זה לשונו , שיגר לפנינו רבנא יעקב בן רבנא יצחק עשרים זהובים ששיגרת לישיבה . חמישה שלנו וחמשה עשר לקופה של ישיבה , וציוינו וברכנו אותך ברכות שיתקיימו בך ובזרעך ובזרע זרעך . עד כאן . נראה שרבנא יעקב כששיגרס כך כתב לו בפירוש שיתנו לו חמישה לראש ישיבה וחמישה עשר לקופה , שאם לא כך אלא כך שלח שינתנו לראש ישיבה לכל הישיבה מן הדין היה יכול רב עמרם ליקח עשרה זהובים , וכמו שדרש ר ' עקיבא קמה דעבדה זרה והיתה לאהרון ולבניו מחצה לאהרון ומחצה לבניו , ובפרק קמא דיומא איתה והכי קיימא לן בפרק מי שמת . אי נמי מנהג חסידות בעצמו רב עמרם ז " ל שלא ליטול אלא חמישה זהובים . ( ילקוט שמעוני פ ' תצוה רמז שפ " ד : " אמר כל נכסי לרבי עקיבא וחבריו , יצא רבי עקיבא ודרש והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו יצתה בת קול ואמרה קטיעא בר שלום מזומן לחיי העולם הבא , בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים ההוא גברא דאמר לה לדביתהו נכסי ליך ולבניך אמר רב יוסף קנאי פלגא . " - לא מדובר על סתם תרומה אלא עיזבון . קטיעא בר שלום הוריש נכסיו לר ' עקיבא וחבריו . מצווה לקיים דברי המת . וכך מפרשים את הצוואה - " נכסי ליך ולבניך אמר רב יוסף קנאי פלגא ". אין קשר להיותו ראש ישיבה . אי אפשר להשליך כל מה שנשמע דומה ונוח על הנושא הרצוי .)

  אבל מכל מקום מכאן נראה שמנהג היה גם כן בימות ז " ל ליחד קופה של ישיבה , וגם בימות האחרונים ל " ז מצינו זה המנהג מתפשט . וכתב הר ' יהודה אלברגלוני ז " ל והביאו בספר חושן משפט בסימן ט ' ונהגו מקומות לעשות לבית דין קופה , שפוסקין מזון בית דין ופרנסתם לכמה עולה בשנה ומגבין אותו בתחילת השנה או בסופה , ואין בזה משום תורת שוחד ותורת אגרא כי חובה על כל ישראל לפרנס דייניהון וחכימיהון . עד כאן . גם בדורות שלפנינו עד דורינו זה ראינו הדבר ממשמש והלך , ומנהג של ישראל תורה היא , וכל שכן שהדברים מפורשים בתלמוד ובמדרשות . ואין בדבר ספק . ( א . " מנהג של ישראל תורה היא "- שייך בדבר התר , וזה בדיוק השאלה - האם זה התר , אם כן - אין צורך לראיה ממנהג , אם לא - מנהג זה חד דינו להעקר .   ב . " מפורש "- משמעותו לא תלוי בפרשנות , ולא הביא דבר שהמשמעות הרצויה לו ניכרת מאליה .)

ונראה שהחכם עצמו יכול לתבוע חלקו בפיו , והכי מוכחא ההיא דרבי אמי דפרק הזרוע כדלעיל . ואפילו למישרי תיגריה ברישא אמרינן בפרק קונס דשרי ליה למימר צורבנא מרבנן אנא שרי לי תגראי ברישא , שנאמר ובני דוד כהנים היו , מה כהן נוטל בראש דכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש . כל שכן בדבר שיש בו חיי נפש וכבוד תורתו לו לתבוע בפיו , ואין בזה משום יוהרא כלל . והנה נתבאר צד אחד של חיוב בעוניין הזה , והוא שהציבור חייבין לפרנס חכמי דורם לפי כבודם וכבוד תורתם , וזה דבר תורה .

( כל אדם יכול לתבוע חלקו בפיו לא רק ת " ח , כאן מדובר בתביעת העדפה , וזה אכן חלקו , גם לפי רמב " ם , האם " חוקי מוכסים " כלשון רמב " ם - חלקו טעון הוכחה , שטרם קיבלנו . את ענינים קמ " ג , קמ " ד , קמ " ה , קמ " ו אני מדלג כדי לא להעמיס יותר מדי כי בהם מדובר על דברים מוסכמים או קרוב לזה .)