עניין קמ"ח

מאת: דוד

אל:

ואחרי אשר השיכותי מעל החכמים הראשונים והאחרונים ז " ל את תלונות נר ישראל הרב הגדול הרמב " ם ז " ל והנמשכים אחריו ז " ל , אכתוב קצרו של דבר כפי העולה בידינו ממקומות מפוזרים בתלמוד . הציבור חייבים לגדל משלהם מי שהוא חשוב בדורו כר ' אמי בדורו , וגם החכם עצמו נוטל הראוי לו לגדלותו , כדמוחכתא ההיא דפרק הזרוע . ( ראה ע ' 2 והתייחסות מתחת ע ' 3. " החכם עצמו נוטל " – מחייב מערכת מדינית - גביה ואכיפה , בל נשכח שדברים נכתבו בגלות , אין זה כי אם ניסיון לסדר לחלק מהעם תנאי גאולה בגלות . ואולי לכן היא מתארכת ?) ואם הוא חכם ששואלין אותו דבר הלכה בכוליה תלמוד ואומר , ראוי למנותו פרנס על כל ישראל וריש מתיבתא , וכל ישראל חייבים לגדלו . ואם שואלין אותו במסכתא הקבועה לו דבר הלכה ואומר , ראוי למנותו פרנס בעירו והם מגדלין אותו . ואם אינו בגדר זה עדיין , אלא שהוא עוסק בלימודו ומניח עסקיו , בני עירו חייבין למיתטרח בריפתיה , כדמוכח בפרק אלו קשרים . ואם יש פרנס בעיר ראוי לכל זה , והוא עשיר וגדול מעליו ,  ויש בעיר חכם אחר שצריך שיגדלוהו , מדרך ענוה וחסידות הוא שיאמר להם שאותו חכם אחר ראוי לישב בישיבה כדי שידלוהו , כדמוכח בפרק ואלו נאמרין . ( ראה ע ' 5 והתייחסות למטה ) וכן חייבים הציבור ליחד תיבה לתלמידים העוסקים בתלמוד , כדי להרבות בישיבה ולמען חרחב גבולם בתלמידים , כדמוכח ההיא דפרק הנזיקין . זהו חיוב הציבור . ( ראה ע ' 7 והתייחסות למטה ) אמנם החכמים והתלמידים אם נהגו סילסול בעצמם שלא ליטול , ושיתפרנסו מיגיע כפם או בדוחק , יש להם שכר טוב בעמלם וחסידות הוא להם , ומוטב הוא להם שיבטלו קצת עיתים מלקיים והגית בו יומם ולילה מלסמוך על הציבור במזונותם . והכי אסיק רבא בפרק כיצד מברכין ( ברכות לה , ב ) דאמר להו לרבנן במטותא מינייכו לא תיתון קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי , כי דלא תיטרדין במזוייכו כוליה שתא . ( זהו מקור ל " בין הזמנים " הנוהג היום בישיבות אך המטרה עוותה לחלוטין . כמו שראינו ממעשה שהביא רשב " ץ על ר ' יוסי ראה ע ' 8 שם מסקנה היא הפוכה לדעת רשב " ץ , שם סירב ר ' יוסי להצעה נדיבה ביותר שהיית יכולה לשחרר אותו מדאגת פרנסה לכל החיים , רק מפני חשש פגיעה ברמת לימודו . משנה מיישבת סתירה זו בקלות ( אבות פ " ב מ " ב ) רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וכל - מלאכה לא רק אמצעי להשתכר אלא חלק מאורח חיים נכון .)

ואפשר לומר , שהחכמים הממונים פרנסים על הציבור , אפילו אפשר להם לעשות מלאכה , אין להם לעסוק במלאכה שבדורות הללו שנתמעטו בני עליה , ואותם מועטים אם יעסקו במלאכה בפני עמי הארץ יזדלזלו בפניהם , ודומה זה למה שאמרו בפרק השותפין ( ב " ב ח , א ) רבנן לאו בני מיפק  באוכלוזה נינהו . הכל לכריא פתיא , אפי ' מרבנן . ולא אמרן אלא דלא נפקי באכלוזא , אבל נפקי באכלוזא , רבנן לאו בני מיפק באכלוזא נינהו ". ( הדמיון מאוד שטחי וניראה שרשב " ץ מודע לזה - כולם זקוקים למים לכן כולם עובדים אך ת " ח לא יעסוק בזה במסגרת גיוס , מלאכתו ופרנסתו של כל אדם אפילו של ת " ח זה עיסוקו הפרטי לא ככריית באר שזה צורך ציבורי , לא שייך שום " אוכלוזא " כאן . שים לב לנימוקו של רשב " ץ " ואותם מועטים אם יעסקו במלאכה בפני עמי הארץ יזדלזלו בפניהם ". לא שיהיה להם פחות פנאי לת " ת . ומה הקשר בין כמותם ויחס עמי הארץ למצבם הכלכלי - חברתי .) אבל התלמידים , הטוב והישר להם שיעסקו בתורה לשמה לא על מנת שיקראו חכמים , וסוף הכבוד לבוא ( אם התלמיד לומד ומתפרנס תוך תודעה ש " סוף הכבוד לבוא " לפי פרשנותו של רשב " ץ איך יהיה זה לשמה ?) וילמדו גם אומנות , ויעשו תורתם קבע ומלאכתם עראי , ובזה תהיה  תורתן משתמרת ומלאכתם מתברכת , ועליהם הוא אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר . ( גישה זו מבטלת מעשית את כסף משנה כי לדעתו מי שיש לו אומנות , היינו אפשרות להתפרנס אסור ליטול בכל מיקרה , ואם כל תלמיד ירכוש מקצוע אף כי יגדל בתורה יהיה אסור לו , כך שמבחינה מעשית אלו שיטות סותרות )   

וכן מצוה ביד כל אדם להנות תלמידי חכמים מנכסיהם . ואם הטילו מלאי לכיסיהם או עשו פרקמטיא אין למעלה מזה , וזוכה לישב בישיבה של מעלה . זהו חיוב היחידים . אמנם אם החכמים נמנעים מלקבל הנאות מבני אדם זהו הטוב והישר ( גם כסף משנה וב " ח אומרים את זה ואף אחד מהם לא מנסה לשאול למה ? היש עניין אחרי זה ? סיבה ? רעיון ? ערך ? כדי לקבוע עד כמה זה הכרחי וליצור איזון נכון חייבים לענות לשאלות אלו .)  אלא אם כן מתלמידיהם כמו שמוכח בפרק אלמנה נזונית ( כתובות צו , א )   אי נמי אם הנותן רוצה להתכבד בחכם כדמוכח בפרק אלו טריפות ( חולין מד , ב ) ופרק קמא דחולין ( ז , ב )  ופרק בני העיר ( מגילה כח , א )  אי נמי דכי שיוכל לעסוק בתורה ולא יתבטל ממנה בשביל מזונתין כמו שעשה שמעון אחי עזריה , ור ' יוחנן שהתפרנס מהנשיא כדי שיעסוק בתורה , וכן עשה יששכר לזבולון אחיו ( בראשית רבה פ ' צט , ט ) וזכה זבולון שנתברך עם יששכר , ולא עוד אלא שהקדימו הכתוב שנאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך . זה עלה בידי מזה הענין . ומי שזיכנו ללמד זכות על הראשונים ז " ל יזכנו להיות מהזוכים לכתר תורה שם טוב כמותם .     

  22 ( שני המקורות האחרונים הם היחידים שהביא רשב " ץ עד עתה אשר מראים על טובת הנאה בהקשר לת " ת ניתן להוסיף עליהם גם אלישע שקבל מהשונמית ." מאי ( שיר השירים ח ) בוז יבוזו לו ? אמר עולא : לא כשמעון אחי עזריה , ולא כר ' יוחנן דבי נשיאה , אלא כהלל ושבנא ; דכי אתא רב דימי אמר : הלל ושבנא אחי הוו , הלל עסק בתורה , שבנא עבד עיסקא , לסוף א " ל : תא נערוב וליפלוג , יצתה בת קול ואמרה : אם יתן איש את כל הון ביתו וגו '. ( סוטה כא א )   אין לי אלא להביא כאן דברי רמב " ם :" וכבר שמעתי אותם הפתאים נתלים מאמרם הרוצה להנות  ייהנה כאלישע ושלא להנות אל ייהנה כשמואל הרמתי , ואין זה דומה לזה כלל , ואין זה אצלי אלא הטעיה מן הלומד מזה , כיון שהוא ברור ואין מקום טעות . לפי שאלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם קל וחומר שיגבה מהם ויקבע עליהם חיובים חלילה לו מזה . אלא היה מקבל הכיבוד בלבד ..." אין שום סיבה להניח שמתן שבנא , עזריה ונשיא היה שונה מהותית מאשר אלישע היה מקבל . לא גביה לא דרישה ולא בקשה ולא שידול אלא הסכמה לקבל . יש לציין כאן שלוש נקודות : א . אמר רשב " ץ על הלל - 23   " אבל אחר שעלה לגדולה לא מצינו " הנה מצינו , וכי למה שבנא הציע את עזרתו ? הרי לא מפני שהלל היה נוטל מהציבור ( ראה ע ' 15) ב . " היכי דמי חילול השם ? אמר רב : כגון אנא . אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר ... רבי יוחנן אמר : כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ." ( יומא פו א ) למה פער כזה בין רב לר ' יוחנן ? יצא שאם ר ' יוחנן קונה ומשלם לאלתר - זה חילול השם . אלא היות וקיבל מהנשיא כדי להיות פנוי לת " ת כל עיסוק חול , אף בהידור של מידת חסידות - חילול השם . ג . אם חילול השם הוא לבקש דחית תשלום , כיצד יכול להיות מותר לדרוש , לגבות , לקבוע חיובים או אף לבקש לנדב ? עסקת זבולון – יששכר לא נראה לי צריך הסבר זה . יששכר בסופו של דבר היה בעל נחלה שבטית , ואף אם נאמר שלא ניצלו אותה כלל , הרי שלא יתכן שסתם הזניחוה , אלא בוודאי מסרה לניצול לזבולון הינו  קיבלו מעין דמי שכירות .  כעת אפשר לסכם דברי רשב " ץ . כל המבנה נישען למעשה על שתי נקודות . האחת : המשפט " אדם חשוב שני " שמאפשר להפוך אותו " אדם חשוב " לישות הלכתית נפרדת , ועל ידי כך לא להתמודד עם הסתירות האפשריות במקורות אחרים אשר לא רואים שאיפה לעושר וכבוד כדבר ראוי . " אדם חשוב " זה , היות והוא שונה , מותר לו , ואף חייב לרדוף כבוד ולהתעשר , כדי ליצור מעמד רם ונישא , כך שדבריו יושמעו . ממרומי כסאו , המרופד בכסף וכבוד , הוא יכול , באין מפריע ונחת , להטיף לשאר בני תמותה על אפסיות  ערכי החומר , שבח ענוה , גנותם של רודפי כבוד , גודל ההסתפקות ושאר ערכי יהדות , ודבריו , ללא ספק , יקלטו היטב מפני מעמדו הרם . נקודה שניה : אינו מבחין בעקביות בין חובה לעזור , רשות לקבל וזכות לתבוע ( כבוד או כסף ) כאלו היה זה אותו דבר . תוך שזה יצר רושם שרמב " ם אוסר לעזור . אם להוציא מקומות בהם הוא מתפרץ בדלתים פתוחות לרווחה מאמרו יתקצר עד למחצה .