נכתב ב: 15:53:22 02.10.2005, כתוספת/תגובה ל: עיון בדברי ספר התשבץ
ואחרי אשר השיכותי מעל החכמים הראשונים והאחרונים ז " ל את תלונות נר ישראל הרב הגדול הרמב " ם ז " ל והנמשכים אחריו ז " ל , אכתוב קצרו של דבר כפי העולה בידינו ממקומות מפוזרים בתלמוד . הציבור חייבים לגדל משלהם מי שהוא חשוב בדורו כר ' אמי בדורו , וגם החכם עצמו נוטל הראוי לו לגדלותו , כדמוחכתא ההיא דפרק הזרוע . ( ראה ע ' 2 והתייחסות מתחת ע ' 3. " החכם עצמו נוטל " – מחייב מערכת מדינית - גביה ואכיפה , בל נשכח שדברים נכתבו בגלות , אין זה כי אם ניסיון לסדר לחלק מהעם תנאי גאולה בגלות . ואולי לכן היא מתארכת ?) ואם הוא חכם ששואלין אותו דבר הלכה בכוליה תלמוד ואומר , ראוי למנותו פרנס על כל ישראל וריש מתיבתא , וכל ישראל חייבים לגדלו . ואם שואלין אותו במסכתא הקבועה לו דבר הלכה ואומר , ראוי למנותו פרנס בעירו והם מגדלין אותו . ואם אינו בגדר זה עדיין , אלא שהוא עוסק בלימודו ומניח עסקיו , בני עירו חייבין למיתטרח בריפתיה , כדמוכח בפרק אלו קשרים . ואם יש פרנס בעיר ראוי לכל זה , והוא עשיר וגדול מעליו , ויש בעיר חכם אחר שצריך שיגדלוהו , מדרך ענוה וחסידות הוא שיאמר להם שאותו חכם אחר ראוי לישב בישיבה כדי שידלוהו , כדמוכח בפרק ואלו נאמרין . ( ראה ע ' 5 והתייחסות למטה ) וכן חייבים הציבור ליחד תיבה לתלמידים העוסקים בתלמוד , כדי להרבות בישיבה ולמען חרחב גבולם בתלמידים , כדמוכח ההיא דפרק הנזיקין . זהו חיוב הציבור . ( ראה ע ' 7 והתייחסות למטה ) אמנם החכמים והתלמידים אם נהגו סילסול בעצמם שלא ליטול , ושיתפרנסו מיגיע כפם או בדוחק , יש להם שכר טוב בעמלם וחסידות הוא להם , ומוטב הוא להם שיבטלו קצת עיתים מלקיים והגית בו יומם ולילה מלסמוך על הציבור במזונותם . והכי אסיק רבא בפרק כיצד מברכין ( ברכות לה , ב ) דאמר להו לרבנן במטותא מינייכו לא תיתון קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי , כי דלא תיטרדין במזוייכו כוליה שתא . ( זהו מקור ל " בין הזמנים " הנוהג היום בישיבות אך המטרה עוותה לחלוטין . כמו שראינו ממעשה שהביא רשב " ץ על ר ' יוסי ראה ע ' 8 שם מסקנה היא הפוכה לדעת רשב " ץ , שם סירב ר ' יוסי להצעה נדיבה ביותר שהיית יכולה לשחרר אותו מדאגת פרנסה לכל החיים , רק מפני חשש פגיעה ברמת לימודו . משנה מיישבת סתירה זו בקלות ( אבות פ " ב מ " ב ) רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וכל - מלאכה לא רק אמצעי להשתכר אלא חלק מאורח חיים נכון .)
ואפשר לומר , שהחכמים הממונים פרנסים על הציבור , אפילו אפשר להם לעשות מלאכה , אין להם לעסוק במלאכה שבדורות הללו שנתמעטו בני עליה , ואותם מועטים אם יעסקו במלאכה בפני עמי הארץ יזדלזלו בפניהם , ודומה זה למה שאמרו בפרק השותפין ( ב " ב ח , א ) רבנן לאו בני מיפק באוכלוזה נינהו . הכל לכריא פתיא , אפי ' מרבנן . ולא אמרן אלא דלא נפקי באכלוזא , אבל נפקי באכלוזא , רבנן לאו בני מיפק באכלוזא נינהו ". ( הדמיון מאוד שטחי וניראה שרשב " ץ מודע לזה - כולם זקוקים למים לכן כולם עובדים אך ת " ח לא יעסוק בזה במסגרת גיוס , מלאכתו ופרנסתו של כל אדם אפילו של ת " ח זה עיסוקו הפרטי לא ככריית באר שזה צורך ציבורי , לא שייך שום " אוכלוזא " כאן . שים לב לנימוקו של רשב " ץ " ואותם מועטים אם יעסקו במלאכה בפני עמי הארץ יזדלזלו בפניהם ". לא שיהיה להם פחות פנאי לת " ת . ומה הקשר בין כמותם ויחס עמי הארץ למצבם הכלכלי - חברתי .) אבל התלמידים , הטוב והישר להם שיעסקו בתורה לשמה לא על מנת שיקראו חכמים , וסוף הכבוד לבוא ( אם התלמיד לומד ומתפרנס תוך תודעה ש " סוף הכבוד לבוא " לפי פרשנותו של רשב " ץ איך יהיה זה לשמה ?) וילמדו גם אומנות , ויעשו תורתם קבע ומלאכתם עראי , ובזה תהיה תורתן משתמרת ומלאכתם מתברכת , ועליהם הוא אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר . ( גישה זו מבטלת מעשית את כסף משנה כי לדעתו מי שיש לו אומנות , היינו אפשרות להתפרנס אסור ליטול בכל מיקרה , ואם כל תלמיד ירכוש מקצוע אף כי יגדל בתורה יהיה אסור לו , כך שמבחינה מעשית אלו שיטות סותרות )
וכן מצוה ביד כל אדם להנות תלמידי חכמים מנכסיהם . ואם הטילו מלאי לכיסיהם או עשו פרקמטיא אין למעלה מזה , וזוכה לישב בישיבה של מעלה . זהו חיוב היחידים . אמנם אם החכמים נמנעים מלקבל הנאות מבני אדם זהו הטוב והישר ( גם כסף משנה וב " ח אומרים את זה ואף אחד מהם לא מנסה לשאול למה ? היש עניין אחרי זה ? סיבה ? רעיון ? ערך ? כדי לקבוע עד כמה זה הכרחי וליצור איזון נכון חייבים לענות לשאלות אלו .) אלא אם כן מתלמידיהם כמו שמוכח בפרק אלמנה נזונית ( כתובות צו , א ) אי נמי אם הנותן רוצה להתכבד בחכם כדמוכח בפרק אלו טריפות ( חולין מד , ב ) ופרק קמא דחולין ( ז , ב ) ופרק בני העיר ( מגילה כח , א ) אי נמי דכי שיוכל לעסוק בתורה ולא יתבטל ממנה בשביל מזונתין כמו שעשה שמעון אחי עזריה , ור ' יוחנן שהתפרנס מהנשיא כדי שיעסוק בתורה , וכן עשה יששכר לזבולון אחיו ( בראשית רבה פ ' צט , ט ) וזכה זבולון שנתברך עם יששכר , ולא עוד אלא שהקדימו הכתוב שנאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך . זה עלה בידי מזה הענין . ומי שזיכנו ללמד זכות על הראשונים ז " ל יזכנו להיות מהזוכים לכתר תורה שם טוב כמותם .
22
(
שני
המקורות האחרונים הם היחידים שהביא רשב
"
ץ
עד עתה אשר מראים על טובת הנאה בהקשר לת
"
ת
ניתן להוסיף עליהם גם אלישע שקבל
מהשונמית
."
מאי
(
שיר
השירים ח
)
בוז יבוזו לו
?
אמר
עולא
:
לא
כשמעון אחי עזריה
,
ולא
כר
'
יוחנן
דבי נשיאה
,
אלא
כהלל ושבנא
;
דכי
אתא רב דימי אמר
:
הלל
ושבנא אחי הוו
,
הלל
עסק בתורה
,
שבנא
עבד עיסקא
,
לסוף
א
"
ל
:
תא
נערוב וליפלוג
,
יצתה
בת קול ואמרה
:
אם יתן
איש את כל הון ביתו וגו
'.
(
סוטה
כא א
)
אין לי אלא
להביא כאן דברי רמב
"
ם
:"
וכבר
שמעתי אותם הפתאים נתלים מאמרם הרוצה
להנות ייהנה כאלישע ושלא להנות אל
ייהנה כשמואל הרמתי
,
ואין
זה דומה לזה כלל
,
ואין
זה אצלי אלא הטעיה מן הלומד מזה
,
כיון
שהוא ברור ואין מקום טעות
.
לפי
שאלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם קל וחומר
שיגבה מהם ויקבע עליהם חיובים חלילה לו
מזה
.
אלא
היה מקבל הכיבוד בלבד
..."
אין
שום סיבה להניח שמתן שבנא
,
עזריה
ונשיא היה שונה מהותית מאשר אלישע היה
מקבל
.
לא גביה
לא דרישה ולא בקשה ולא שידול אלא הסכמה
לקבל
.
יש
לציין כאן שלוש נקודות
:
א
.
אמר
רשב
"
ץ
על הלל
-
23
"
אבל
אחר שעלה לגדולה לא מצינו
"
הנה
מצינו
,
וכי
למה שבנא הציע את עזרתו
?
הרי לא
מפני שהלל היה נוטל מהציבור
(
ראה
ע
'
15)
ב
.
"
היכי
דמי חילול השם
?
אמר
רב
:
כגון
אנא
.
אי
שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי
לאלתר
...
רבי
יוחנן אמר
:
כגון
אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא
תפילין
."
(
יומא
פו א
)
למה
פער כזה בין רב לר
'
יוחנן
?
יצא
שאם ר
'
יוחנן
קונה ומשלם לאלתר
-
זה
חילול השם
.
אלא
היות וקיבל מהנשיא כדי להיות פנוי לת
"
ת
כל עיסוק חול
,
אף
בהידור של מידת חסידות
-
חילול
השם
.
ג
.
אם
חילול השם הוא לבקש דחית תשלום
,
כיצד
יכול להיות מותר לדרוש
,
לגבות
,
לקבוע
חיובים או אף לבקש לנדב
?
עסקת
זבולון – יששכר לא נראה לי צריך הסבר זה
.
יששכר
בסופו של דבר היה בעל נחלה שבטית
,
ואף אם
נאמר שלא ניצלו אותה כלל
,
הרי
שלא יתכן שסתם הזניחוה
,
אלא
בוודאי מסרה לניצול לזבולון הינו
קיבלו מעין דמי שכירות
.
כעת
אפשר לסכם דברי רשב
"
ץ
.
כל
המבנה נישען למעשה על שתי נקודות
.
האחת
:
המשפט
"
אדם
חשוב שני
"
שמאפשר
להפוך אותו
"
אדם
חשוב
"
לישות
הלכתית נפרדת
,
ועל
ידי כך לא להתמודד עם הסתירות האפשריות
במקורות אחרים אשר לא רואים שאיפה לעושר
וכבוד כדבר ראוי
.
"
אדם
חשוב
"
זה
,
היות
והוא שונה
,
מותר
לו
,
ואף
חייב לרדוף כבוד ולהתעשר
,
כדי
ליצור מעמד רם ונישא
,
כך
שדבריו יושמעו
.
ממרומי
כסאו
,
המרופד
בכסף וכבוד
,
הוא
יכול
,
באין
מפריע ונחת
,
להטיף
לשאר בני תמותה על אפסיות ערכי החומר
,
שבח
ענוה
,
גנותם
של רודפי כבוד
,
גודל
ההסתפקות ושאר ערכי יהדות
,
ודבריו
,
ללא
ספק
,
יקלטו
היטב מפני מעמדו הרם
.
נקודה
שניה
:
אינו
מבחין בעקביות בין חובה לעזור
,
רשות
לקבל וזכות לתבוע
(
כבוד
או כסף
)
כאלו
היה זה אותו דבר
.
תוך
שזה יצר רושם שרמב
"
ם
אוסר לעזור
.
אם
להוציא מקומות בהם הוא מתפרץ בדלתים
פתוחות לרווחה מאמרו יתקצר עד
למחצה
.