תגובה ל: תנועת המוסר שנכתבה ב16:15:25 16.01.2005
ר' ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, החיה בעצמו את כל הלכות "חושן משפט" [דיני ממונות] בדקדוק חמור ובזהירות יתירה. לשם הדגמה כדאי לציין עובדות אחדות:
פעם נתן רבי ישראל כתב המלצה לעני אחד. אחרי זמן קצר, באו אנשים וסיפרו לו, שאותו האיש אינו נוהג כשורה, ויש לטכס עצה איך להוציא מידו את התעודה. רבי ישראל השיב להם, שתעודה זו ניתנה לו במתנה והיא כעת קניין פרטי שלו, ואם יפקיענה ממנו, הרי יהיה בזה משום גזל גמור.
רב גדול אחד נקרה פעם לביתו. הזמינו רבי ישראל לטעום דבר מה, והוסיף שהמאכל כשר בלי כל חשש . תמה האורח ולא הבין פשר דבריו. רבי ישראל הסביר לו, שלגבי עצמו, יכול להיות שהמאכל אינו כשר, באשר הוא נהנה משל אחרים, משל תלמידו הנדיב שתמך בו, כידוע, ואולי הם טועים בו ומעריכים אותו יותר מערכו, והרי זו מתנת טעות והוא גזל בידו. אבל לגבי האורח אין כל חשש ופקפוק, שכן הוא כבר קנה בשינוי רשות והריהו מאכל כשר לכל הדעות [אור ישראל 113] . מי שהכיר את רבי ישראל יודע, שלא היה נוהג בבדיחות, במקום שלא ראה בהן תועלת, ובוודאי נקף באמת החשש בליבו, שאולי יש בממונו ספק גזל.
...
פעם, השתתף רבי ישראל בחתונתו של אחד ממקורביו, ושהה שם עד שעה מאוחרת. רבי ישראל נשאר ללון באותו פונדק ולא חזר לביתו, בחששו שמא כשידפוק בדלת, יעורר את השכנים ויגזול את שנתם [מפי הרב י. ברמן בשם הנימן] .
פעם, בערב יום הכיפורים, ראו את רבי ישראל מחזר אחרי חתול ומשתדל להכניסו לביתו. נתברר, שיש בידו ספרים שאולים, והוא חושש שמא ביום הכיפורים, בשעה שכל בני הבית יעזבו את הדירה, יגרמו העכברים נזקים לספרים, ונמצא עובר על דין שמירת שואל .
באחד הימים ביקר רבי ישראל בעיר לומז'ה. בשעה שהלך לבית הכנסת לדרוש את דרשתו, ירד גשם חזק, ואחד מאנשי המקום, מדרי אותו רחוב שעבר, השאיל לו מטריה לשם מחסה. ר' ישראל לא הוציא כל הזמן את המטריה מידו, ואף בשעת דרשתו, העמידה על ידו על הבמה, כדי שלא יעבור משום הדין [גיטין כט. וראה שם תוספות דיבור המתחיל כאן שנה רבי; וראה לעיל פרק יח מקרה דומה לזה] "אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר", "שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר" [מפי הרב הראשי הגרא"י הרצוג בשם אביו] .
גאון אחד טייל פעם עם ר' ישראל ברחובות העיר, והחזיק את מקלו תחת בית שחיו בצורה אלכסונית, וקצהו בלט לחוץ. ר' ישראל העיר לו, שיש בזה דין "מפריח קוצותיו ברשות הרבים", שחייבים עליו משום בור המזיק [בבא קמא ל. ] . הגאון יישר את מקלו. אחרי רגעים מועטים, שכח והחזיר את מקלו למצבו הראשון. ר' ישראל הקפיד עליו מאד, נזף בו וחדל לדבר איתו. כן היה גוער בתלמידים שהיו מטים את העמוד שלמדו עליו, משום אותו טעם של בור ברשות הרבים [מפי תלמידים ותיקים] .
בשיחה עם תלמידיו, נתגלגלו פעם הדברים על אנשים צדיקים שיש להם השפעה במרומים...
...
הוא לא הראה מופתים בהשפעה על כוחות מרומים. מופתיו היו בזה, שנצר את לשונו ולא הפליט מפיו כל מילה לרעתו של איזה בן אדם שהוא, ואף אם הלה פגע בו והקניטו [אור ישראל 117] .
...