תגובה ל: תנועת המוסר שנכתבה ב15:42:39 18.01.2005
מתוך הגישה לשים נגד עיניו תמיד את טובת הזולת, קבע לו רבי ישראל, בכל שאלות איסור והיתר, עמדה של "מקל", על פי אמרת חז"ל "כוחא דהתירא עדיף " [ביצה ב.] .
כאמור, היה רבי ישראל מדקדק בכל החומרות וחושש לכל הדעות. במה דברים אמורים - בענינים הנוגעים לעצמו. אבל במה שנוגע לאחרים, היה חוזר אחרי הקלות שונות ומתאמץ תמיד למצוא היתר. מתוך אהבתו הגדולה לבריות ודאגתו הרבה לאשרם ולהנאתם, אי אפשר היה לו להחמיר בדיניהם, וחיפש כל הדרכים להקל עליהם.
מכאן הקלותיו המרובות הידועות בענייני פיקוח נפש, מטעם "חמירא סכנתא מאיסורא" [חולין ו.] ; מכאן היתריו הנועזים במלאכות שבת, באכילת יום הכיפורים וכדומה בימי מגיפת החולירע בוילנא [ראה לעיל פרק יא] ; ומכאן קולותיו הנזכרות לגבי עצמו, בזמן שחשש להכבדה על אחרים.
ידוע ממקורות נאמנים, שהנימוק העיקרי אשר בגללו לא הסכים רבי ישראל לקבל משרת רבנות, הוא, משום שהכריע בכמה הלכות כדעת המקילים, בניגוד לדברי הפוסקים המקובלים, וחשש לעורר כנגדו חולקים ועוררין [ראה דעה דומה לזו ב"שערי ציון", כסלו-שבט תרצ"ג, עמוד נח, בשם גאון מפורסם] .
גם בחזרו אחרי רב להושיבו בעיר פריס, נתן בעיקר דעתו שיהיה מקיל בהוראה. "לגבי דידי", אמר רבי ישראל, "עיקר המעלה של הרב, שיהיה גדול בתורה ויראת שמיים ובקי בהוראה, שיהיה לו כוח של היתר, כמו הרב הגאב"ד של קובנא" [כוונתו לר' יצחק אלחנן, שהיה כידוע מקיל גדול. ראה שם, בשם עד שמיעה ר' מרדכי ישעיה לופינסקי, דודו של המחבר] .
בשנת תרכ"ט, כשפשט רעב בגלילות ליטא, מצא רבי יצחק אלחנן לנחוץ להתיר קטניות בפסח. הרבה רבנים התנגדו לזה, ויצאו במחאות חריפות נגדו. רבי יצחק אלחנן פנה אז לרבי ישראל, שיצטרף להיתר. הוא כותב לו, שהוא ובני ביתו וכל נכבדי קובנה יאכל בעצמם קטניות בפסח, והוא מבקשו שגם הוא יתנהג כן, כדי שהעניים המסכנים האנוסים לכך, לא יהא ליבם נוקפם, ותושבת שמחת חגם. רבי ישראל הסכים תיכף להצעתו והצטרף לדעתו.
בימי שבתו בממל, הזדמנה לפניו שאלה חמורה. רבי ישראל הכריע בה להיתר, אבל כדי שלא להעמיד על דעת עצמו, רצה לצרף לו דעה שניה. הוא פנה להרב וולגימוט, אב"ד המקום, והציע לפניו להצטרף לו. אולם דעתו של הרב וולגימוט היתה לחומרה. ר' ישראל הלך לבית המדרש, מצא שם איש זקן יושב ליד ספר, והסביר לו את כל השאלה עם כל מקורותיה וצדדיה, ואחרי שדעת הזקן הסכימה לדעתו, פסק את השאלה לקולא [מפי הרב יעקב ברמן] .
בהתארחו פעם בערב פסח בבית בנו ר' אריה, בעיר חורושץ, נפלה שאלה חמורה בפר שנשחט לחג, ובנו, רב המקום, נלאה למצוא לה היתר. רבי ישראל עיין בשאלה ואמר לבנו שהוא נוטל את ההיתר על עצמו, בקחתו בחשבון שבני העיירה יישארו בחג בלי בשר, ויהיה בזה משום צער גדול והפרעת שמחת יום טוב [מפי חנה לאה רוגובין, בת בנו ר' אריה] .
בשבתו בוילנא, פגש פעם ביום טוב, אישה רצה בבהלה ותרנגולת בידה. רבי ישראל הבין שיש כאן מקרה תכוף, ושאלה לסיבת הדבר. האישה סיפרה לו, שילדה חולה אנוש, והרופא פקד עליה להאכילו מרק עוף. היא נחפזה לשם כך אל השוחטים לשחוט את התרנגולת, אבל לא מצאתם בבית. רבי ישראל הבין, שהשוחטים משתמטים מלשחוט ביום טוב, וציווה עליה לא לשהות, לשחוט תיכף בעצמה את התרנגולת ולהאכיל את הילד [הרב ד"ר ויינברג בשם ר' אליהו ברוך ממיר ב"ישורון" פרנקפורט 1921 עמ' 52-61] .