ראשי>כלל המצוות>סולם עדיפויות במצוות>

העוסק במצוה - פטור מן המצוה

מאת: אראל [ערך]

קוד: עוסק פטור

תגובה ל: סדרי עדיפויות בין מצוות שנכתבה ב06:00:29  22.02.2005

מאמרים מפורטים בנושא זה:

  • הרב נחום נריה : האם פטור גם כשיכול לקיים שתיהן?
  • הרב חיים ירוחם סמוטריץ, שיבת בית אל : בימי הבחרות עדיף ללמוד תורה, ובימי הזקנה עדיף לקיים מצוות.
  • הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג : כותבי תפילין פטורים מהנחת תפילין - תלוי אם כוונתם למצוה או לרווח
  • rafrazer : ארבע סיבות לפטור (אונס, התרכזות, לא הכמות, לא דרוש תיכנון); לפי הבבלי, פטור מישיבה בסוכה קשור ל"עוסק במצוה"; אך לפי התוספתא והירושלמי, אין קשר.
  • ר' נתנאל ברקוביץ', "כרם ביבנה" : א. עוסק=במעשה, טרוד=במחשבה; ב. יכול לקיים שתיהן? ג. למה צריך ללמוד משני פסוקים?  ד. באיזה מצוות מדובר? (לא פטור ממצוות ל"ת; אם עוסק במצוה דרבנן לא פטור ממצוה מהתורה;  ה. מה דין תלמוד תורה? ו. טעם הדין הוא משום כבוד המצוה שעוסק בה, ולכן: " א. החל במצווה אחת אינו צריך להתחיל באחרת, וזאת אפי' אם מחשבתו במצווה. ב. אם יפסיק ויעסוק במצווה אחרת יבזה את זו שעסק בה,  וזה כך אם עושה מעשה, שבהכי מינכר הביזוי "

 

תלמוד בבלי:

    סוכה כה. : " משנה   שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: גמרא   מנא הני מילי? דתנו רבנן ( דברים ו ; דברים יא ) בשבתך בביתך - פרט לעוסק במצוה, ובלכתך בדרך - פרט לחתן. מכאן אמרו: הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב. מאי משמע? אמר רב הונא: כדרך, מה דרך רשות אף כל רשות, לאפוקי האי דבמצוה עסוק. מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה, וקא אמר רחמנא ליקרי? אם כן לימא קרא "בשבת ובלכת", מאי בשבתך ו בלכתך - בלכת דידך הוא דמיחייבת, הא בלכת דמצוה פטירת. אי הכי, אפילו כונס את האלמנה נמי! כונס את הבתולה טריד, כונס אלמנה לא טריד. וכל היכא דטריד הכי נמי דפטור? אלא מעתה טבעה ספינתו בים דטריד - הכי נמי דפטור? וכי תימא הכי נמי, והאמר ר' אבא בר זבדא אמר רב: אבֵל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר! הכא טריד טירדא דמצוה, התם טריד טירדא דרשות. והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא? מהתם נפקא, דתניא ( במדבר ט ) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו', אותם אנשים מי היו -נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו, שהיו עוסקין בנדב ואביהוא, ר' יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין ליטהר, אם מישאל ואלצפן היו יכולין היו ליטהר, אלא עוסקין במת מצוה היו, שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח, שנאמר ( במדבר ט ) ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא , ביום ההוא אין יכולין לעשות, הא למחר יכולין לעשות. צריכא, דאי אשמעינן התם משום דלא מטא זמן חיובא דפסח, אבל הכא דמטא זמן קריאת שמע אימא לא - צריכא; ואי אשמעינן הכא, משום דליכא כרת, אבל התם דאיכא כרת אימא לא, צריכא."

    בבא קמא נו. + רש"י: " איתמר: שומר אבידה ( הכניס אבידת חבירו לביתו, כדכתיב 'ואספתו אל תוך ביתך וגו' (דברים כב) ): רבה אמר: כשומר חנם דמי; רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי. רבה אמר 'כשומר חנם דמי': מאי הנאה קא מטי ליה? רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי: בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא ( ד'העוסק במצוה פטור מן המצוה'; מ'ובלכתך בדרך' נפקא לן במסכת סוכה (דף כה.) ) - הוי כשומר שכר. איכא דמפרשי הכי: רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי: כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה - הלכך כשומר שכר דמי ".

    תלמוד בבלי ברכות יא. " גמרא. בשלמא בית הלל קא מפרשי טעמייהו וטעמא דבית שמאי, אלא בית שמאי - מאי טעמא לא אמרי כבית הלל? אמרי לך בית שמאי: אם כן, נימא קרא בבקר ובערב, מאי בשכבך ובקומך, בשעת שכיבה - שכיבה ממש, ובשעת קימה - קימה ממש. ובית שמאי, האי ובלכתך בדרך, מאי עביד להו? - ההוא מבעי להו לכדתניא: בשבתך בביתך - פרט לעוסק במצוה, ובלכתך בדרך - פרט לחתן, מכאן אמרו: הכונס את הבתולה - פטור, ואת האלמנה - חייב. מאי משמע? - אמר רב פפא: כי דרך, מה דרך רשות, אף כל - רשות. - מי לא עסקינן דקא אזיל לדבר מצוה, ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי! - אם כן, לכתוב רחמנא בשבת ובלכת, מאי בשבתך ובלכתך? - בשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת, הא דמצוה - פטירת. - אי הכי, אפילו כונס את האלמנה נמי! - האי טריד והאי לא טריד. - אי משום טרדא, אפילו טבעה ספינתו בים נמי! וכי תימא הכי נמי, אלמה אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהם פאר, שנאמר: +יחזקאל כ"ד+ פארך חבוש עליך! - התם - טריד טרדא דמצוה, הכא - טריד טרדא דרשות. ובית שמאי - ההוא מבעי להו: פרט לשלוחי מצוה. ובית הלל אמרי: ממילא שמע מינה דאפילו בדרך נמי קרי".

    תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ט עמוד א: " אזל, אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי; כתיב +משלי ד'+ פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו, וכתיב +משלי ה'+ ארח חיים פן תפלס! - לא קשיא: כאן - במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים,   כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים הדר יתבי וקא מבעי להו כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה [רש"י: שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה] הא חפצי שמים ישוו בה [רש"י:כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה] וכתיב כל חפצים לא ישוו בה כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים"

 

ראשונים:

      ריטב"א על מסכת סוכה דף כה.: מת ני' שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה פירוש משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה ומייתי לה בגמרא מקרא וא"ל דהא ודאי לא אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא בשא"א לקיים שתיהן כי בעודו בסוכה או שמניח תפילין או שמתעטף בציצית או שישי' מזוזה בפתחו אין לפטרו מכל המצות ומ"ש בשומר אבדה שפטור מלתת פרוט' לעני היינו בשעה שמנערה ומטפל בה והיינו דאמרי' ופרוטה דרב יוסף לא שכיחא כדפרישי' בדוכתה וכיון דלא מיפטר אלא בעודו עוסק במצוה זו ל"ל קרא פשיטא למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת. וי"ל דהא קמ"ל דאפילו בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין הרשות בידו סד"א איפטורי הוא דמיפטר מינה אבל אי בעי למשבק הא ולמיעבד אידך הרשות בידו קמ"ל דכיון דפטור מן האחר' הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהיא של רשות ועוד למדנו הכתוב דאע"ג דאיכא עליה מצוה קבועה לזמן ודאי כגון ק"ש ושחיטת הפסח וקודם לכן באת לו מצו' אחרת שתבטלנו מן האחרת אם יתחיל בה רשאי הוא להתחיל בזו שבאה לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת יבטל ואינו חשוב פורק עצמו ממנה כשפורקה מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת כנ"ל :

     

    תוספות מסכת סוכה דף כה עמוד א: שלוחי מצוה - הולכי בדבר מצוה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו ולפדות שבויין פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת חנייתן כך פי' בקונטרס וכן משמע בגמרא דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי דאזלי ביממא ובלילה אפי' לדבר הרשות נמי פטירי כדקתני בברייתא ועוד עובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דגנו ארקתא דסורא ותימה אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות ובפ' אין בין המודר (נדרים ד' לג:) גבי המודר הנאה דמחזיר לו אבידתו אע"פ דמהני ליה פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא ואי כל זמן שאבידה בביתו מיפטר מלמיתב ריפתא לעני אם כן שכיחא היא אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה כגון טלית של אבידה ושוטחה לצורכה או בהמה שנותן לה מזונות דלא שכיחא שבאותה שעה יבא עני לשאול ממנו וצריך לומר דהכא נמי איירי בכי האי גוונא דאי מיטרדי בקיום מצות סוכה הוו מבטלי ממצות.

     

    תוספות מסכת ברכות דף יז עמוד ב: " ואינו מברך - פרש"י ואין זקוק לברך. ומשמע מתוך פירושו שאם רצה לברך רשאי מיהו בירושלמי קאמר אם רצה להחמיר אין שומעין לו לכך נראה לומר אינו מברך אינו רשאי לברך ומפרש בירושלמי למה וקאמר מפני כבודו של מת אי נמי מפני שאין לו מי שישא משאו ופריך והתניא פטור מנטילת לולב וקא ס"ד דמיירי ביו"ט ובו אינו טרוד לישא משאו ומשני תפתר בחול פי' בחולו של מועד."

         

    תוספות מסכת בבא קמא דף נו עמוד ב: " בההיא הנאה דלא קבעי למיתב ריפתא לעניא - משום דעוסק במצוה ודוקא בשעה דמתעסק בה כגון שוטח לצורכה או משום עסק שצריך לה לאבידה אבל בשביל שאבידה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעניא כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח בסוכה (דף כה. ושם) דלא נפקא לן מקרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דוקא היכא שאינו יכול לקיים שתיהם וסברא הוא דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות ועוד דבפרק אין בין המודר (נדרים לג:) אמר דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואי פטרת ליה כל זמן שהאבידה בביתו שכיח ושכיח הוא פסק ר"ח וה"ג דהלכה כרב יוסף משום דאמרינן באין בין המודר (שם) דכ"ע אית להו פרוטה דרב יוסף ואפילו מאן דשרי למודר להחזיר אבידה לא שרי אלא משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואור"י דאינה ראיה כלל דגם רבה מודה לרב יוסף דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דס"ל דלא נעשה שומר שכר בכך ומ"מ הוא נהנה לכך אסור למודר אבל לא הוה שומר שכר"

     

    רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה ד: " שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה, הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בלילה, הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום, שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה, שומרי העיר בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום, שומרי גנות ופרדסין פטורין בין ביום בין בלילה שאם יעשה השומר סוכה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויבא ויגנוב מן מקום אחר"   

    רמב"ם, הלכות קריאת שמע ד:א-ב : "נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקרית שמע; ומלמדין את הקטנים לקרות אותה בעונתה, ומברכין לפניה ולאחריה, כדי לחנכן במצוות.  מי שהיה ליבו טרוד ונחפז בדבר מצוה מכל המצוות, פטור מקרית שמע.  לפיכך חתן שנשא בתולה--פטור מקרית שמע, עד שיבוא עליה, לפי שאין דעתו פנויה, שמא לא ימצא בתולים; ואם שהה עד מוצאי שבת ולא בעל, חייב לקרות ממוצאי שבת ואילך, שהרי נתקררה דעתו, וליבו גס בה אף על פי שלא בעל. אבל הנושא את הבעולה--אף על פי שהוא עוסק במצוה, חייב לקרות, הואיל ואין לו דבר שמשבש את דעתו.  וכן כל כיוצא בזה."

    רמב"ם, הלכות גזילה ואבידה יג:יב : "הכריז או הודיע, ולא באו הבעלים--תהיה המציאה מונחת אצלו, עד שיבוא אלייהו.  וכל זמן שהאבידה אצלו--אם נגנבה או אבדה, חייב באחריותה; ואם נאנסה, פטור:  ששומר אבידה כשומר שכר הוא, מפני שהוא עוסק במצוה, ונפטר מכמה מצוות עשה, כל זמן שהוא עוסק בשמירתה"  

     

    אחרונים:

      משנה ברורה סימן ע ס"ק יח: " (יח) לא יפסיק - ואם יכול להפסיק לק"ש ואח"כ לחזור ולגמור צרכי צבור בלא טורח יפסיק. כתב הפמ"ג דאע"ג דהעוסק בצרכי רבים פטור מק"ש מ"מ אם פסק וקרא שפיר יצא ידי חובה דלא פטור ממש מק"ש אלא שהוא אז עוסק במצוה אחרת:"

       

      שולחן ערוך אורח חיים סימן תעה סעיף ה : " אכל כזית מצה והוא נכפה, בעת שטותו,   ואח"כ נתרפא חייב לאכול אחר שנתרפא, לפי שאותה אכילה היתה   בשעה שהיה פטור מכל המצות"

       

      שולחן ערוך יורה דעה סימן שמא סעיף ו : " המשמר את המת, אפילו שאינו מתו,   פטור מקריאת שמע ומכל מצות האמורות בתורה. היו שנים, זה משמר וזה קורא"

       

      ש"ך יורה דעה סימן שמא ס"ק יח: " יח פטור מק"ש כו' - דעוסק במצוה הוא ופטור משאר המצות:"

      שו"ע או"ח לח:ח : " סעיף ח   כותבי תפילין ומזוזות הם (ו) ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים, פטורים מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת ק"ש ותפלה. הגה ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה, אז פטורין מק"ש ותפלה ותפילין. דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת,   אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח, יעשה שתיהן . [ נשמת אברהם :  (ו) ותגריהן . אף שמרויחין מזה, ודוקא אם עיקר כוונתם כדי להמציאן למכור למי שצריך להם, אבל אם עיקר כוונתם רק להשתכר, לא מיקרי עוסק במצוה 11 אמנם עיין בביה"ל שם 12 שכותב : ומ"מ נ"ל דאם כוונתו לשניהם בשוה מיקרי עוסק במצוה וכענין מה שפסק הא"ר בסי' תקפט ס"ק ח, דאם תקע בשופר להתלמד וגם לצאת בו ידי מצוה, יצא ידי חובתו. ומוסיף הביה"ל: לענין כתיבת סת"ם גופא כמו שמצוי שהכותב כוונתו להשתכר, מסתפיקנא לומר דאפילו הכי מיקרי בכלל עוסק במצוה, אף דלכאורה הוא היינו הך דהמג"א שהביא מפירש"י, נלענ"ד לחלק וכו' והוא דלענין כתיבה גופא דהיא בודאי עצם מצוה כדכתיב וכתבתם, ורק דאינה גמר מצוה קודם הקשירה וכדמוכח במנחות מא ע"ב, הוא תמיד בכלל עוסק במצוה ואפילו אם אנו יודעים שעיקר התחלתו לכתוב היה רק בשביל שכר ולולי זה לא היה מתחיל, מ"מ אמרינן דהשתא שכותב אין מכוין כלל רק שכותב סתם לשם מצות תפילין כדין וכו', ולכן בעניני מחזיר אבידה וכתיבת סת"ם וכה"ג הפעולה גופא הוא בכלל עוסק במצוה, עכ"ל. ולפ"ז, כותב הגר"י זילברשטיין שליט"א: רופא או אחות אעפ"י שכל עבודתו הוא רק עבור שכר, גם רופא כזה הוא משיב אבידה - ואין לך משיב אבידה גדולה מזו - ולכן מכיון שבשעת עבודתו הוא אינו מתכוין לשכר כלל אלא עוסק בסתם לשם ריפוי החולה, וטיפולו (וה"ה אחות) הוא עצם המצוה, יש לו דין כעוסק במצוה. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א וז"ל : אם זה נחוץ עכשיו, ודאי אסור להפסיק את הטיפול וגם אפשר שלא יצא ידי מצוה 12* כיון שזה בעבירה לענ"ד בשעה שהוא פטור מהמצוה, אבל אם זה לא נחוץ ויכול לקרות ק"ש ולהניח תפילין ולחזור לטיפול, חושבני דחייב אם אין בזה טורח   13 , עכ"ל. " ]

      שו"ע או"ח תרמ:ג : " סעיף ג   (א) חולים (ב) ומשמשיהן פטורים מן הסוכה ולא חולה שיש בו סכנה, (ג) אלא אפילו חש (ד) בראשו ( או ) חש בעיניו, ויש מי שאומר שאין המשמשים פטורים אלא (ה) בשעה שהחולה (ו) צריך להם (ז) ( ומי שמקיז דם חייב בסוכה ).   [ נשמת אברהם : (א) חולים . משום דכתיב תשבו כעין תדורו, ואם היה לו זה החולי כל השנה לא היה יושב בביתו דוקא אלא הולך למקום שנקל לו לחליו 1 . (ב) ומשמשיהן . לפי שהן עוסקין במצוה, וכל העוסק במצוה פטור מן המצוה 2 . " ] 

    חסידות וקבלה:

      שו"ע הרב או"ח עא:ד : "המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מקריאת שמע ומתפלה ומכל מצות האמורות בתורה מפני שהוא עוסק במצוה וכל העוסק במצוה לא הטריחתו תורה לטרוח במצות אחרות אע"פ שיכול כמ"ש בסי' ל"ח היו שנים משמרים זה משמר וזה קורא ואח"כ משמר זה וקורא זה"

      מתוך מאמר לחג השבועות : " תורה ומצוות הם באופן דכלל ופרט. בנוגע למצוות - אמרו חז"ל (סוכה כה, סע"א. וש"נ) "העוסק במצוה פטור מן המצוה", ומבואר בחסידות (ראה תו"מ חכ"א ע` 299. וש"נ), שזהו לפי שבכל מצוה כלולים כל שאר המצוות. ונמצא, שישנו ענין המצוות כפי שכל המצוות כלולים במצוה אחת בדרך כלל, וישנו ענין המצוות כפי שכל מצוה באה בפרטיות. וכמו"כ בתורה - שבכל חלק שבתורה כלולים שאר חלקי התורה כפי שהם בדרך כלל, ולאח"ז בא כל חלק בפני עצמו בדרך פרט. וע"ד מ"ש הרמב"ם (בהקדמתו לפיהמ"ש - ד"ה והחלק הששי (קרוב לסופו בנוגע למסכת טהרות שבסדר טהרות גופא, שזהו באופן של כלל ופרט. וכל זה הוא הענין דכלל ופרט כפי שהוא בתורה גופא ובמצוות גופא. אמנם, עיקר הענין דכלל ופרט בנוגע לתורה ומצוות הוא - שהמצוות הם פרטים, והתורה היא הכלל של כל המצוות, וכאמור, שהתורה היא השורש והמקור של המצוות (מהנחה בלתי מוגה). " (ע' גם שיחת יום ג' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשי"ב ,   שיחת חג הפורים ה'תשי"ג   ,  שיחת יום ד' פ' פינחס, ח"י תמוז ה'תשי"ג , פסח שני )

ספר הקנה : "ועל החתן אמרו שפטור מק"ש משום דטריד לבעול ואם לא בעל עד ג' ימים שוב לא יקרא טרוד וחייב, ראה והבן בני כי לא רצו לומר סתם העוסק במצוה פטור מן המצוה. אבל הזכירו בדבריהם חתן. וקרוב לדינו המת שהחופר הכוך למת פטור מק"ש ומהתפלה ומהתפילין ומכל מצות האמורות בתורה. ודע בני שאין הכוונה באמת משום שלא יוכל לכוון כי בעונות אע"פ שאינו חתן אינו מכווין, אלא הכוונה הוא כי בהיותה בתולה סתומה מכל טומאה וחתומה מכל אשמה וטרוד ליבנו עליה בקדושה ובטהרה ובכוונה נקיים אז הדין שלא שקט האיש שהוא הת"ת יהו"ה איש מלחמה שם על לב שהוא כנ"י והנה האיש בביתו ויחוד שלם, ואין זה הדין רק בבתולה כי מעלתה רבה וע"כ בתולה לכהן גדול איש החסד ואם קנחה בצרור ולא הוזהרה בעולה היא ופסולה לכהן גדול. בעל ופירש ישוב בחיוב היחוד. וכן בחופר כוך שהמת בחוץ א"כ המתאבל ושומר המת וחופר הכוך הדין שורה עליהם ואין להם מצות יחוד ופטרום הכתוב, נקבר המת נסתלק הדין מן העין וחייבים הם"

 

מקורות נוספים:

תגובות