מאת: אראל
ביהדות מתפללים "תפילת עמידה", ובה 19 ברכות ובקשות, שלוש פעמים בכל יום חול. וזה תמיד היה לי קשה: מדוע צריך לחזור שלוש פעמים ביום על אותה תפילה? אם התפילה היא אוסף של בקשות מה', מלך מלכי המלכים, אז צריך לנהוג בבקשות ממלך בשר ודם: לבקש פעם אחת, ואז לחכות בסבלנות שהמלך ימלא את הבקשה לפי שיקול דעתו. זה לא מכובד כלפי המלך ש"מנדנדים" ומבקשים את אותה בקשה שלוש פעמים ביום! נוסף לזה גם קושי אישי - זה משעמם...
לפני מספר חודשים התחלתי ללמוד על מדיטציה (
מתוך ספרו המעולה של ד"ר ברוך אליצור "הרפיה עצמית"), והופתעתי לגלות כמה כללים המזכירים את כללי התפילה. לדוגמה: יש לחזור על המדיטציה פעמיים ביום; יש לחזור על אותן מילים שוב ושוב; יש לבצע על קיבה ריקה; במקום שקט ובלי הפרעות; אם נכנסות למוח מחשבות זרות - יש לסלק אותן ולחזור לריכוז; ועוד. כלל אחד שנזכר בספר ולא מצאתי בתפילה הוא כלל הנשימות - יש לנשום נשימות ארוכות עמוקות ואיטיות, להפעיל את שרירי הסרעפת בהוצאת האויר, ולשחרר את הסרעפת בהכנסת האויר.
במקום לעשות מדיטציה, החלטתי ליישם את כלל הנשימות בתפילת העמידה הקרובה. לשם כך הייתי צריך לחלק כל ברכה למשפטים, המאפשרים שאיפת אויר לפני כל משפט ונשיפתו תוך כדי המשפט. בחלוקה זו התברר לי, שעיקר הדגש בכל ברכה הוא בחתימת הברכה, שבה ישנן שתי אמירות קצרות: "ברוך אתה ה'" ואז החתימה. ואכן, גם בתלמוד, כל ברכה בתפילה מוגדרת ע"פ חתימת הברכה - כך שהחתימה היא אכן העיקר.
אמרתי את חתימת הברכה לאט, עם שאיפה לפני כל חלק מהמשפט, ונשיפה תוך כדי המשפט, כך:
[שאיפה] ברוך אתה ה' [שאיפה] חונן הדעת.
והרגשתי בבת-אחת תחושה של רוגע מתפשט בכל אבריי: "ה' הוא אכן חונן הדעת! אפשר להירגע - גם אם כרגע יש הרבה דברים שאני לא יודע, אני לא מצליח לפתור שאלות מחקריות, לא יודע מה ללמד, לא יודע מה לעשות - ה' יכול לחנון אותי בדעת בזמן המתאים ביותר!".
כך גם בשאר הברכות, למשל:
[שאיפה] ברוך אתה ה' [שאיפה] רופא חולי עמו ישראל.
"אפשר להירגע - אם כרגע אני חולה, או אנשים בסביבתי חולי, הרי ה' יכול לרפא את כולם ברגע אחד, והוא ירפא כל אדם בזמן המתאים ביותר!".
ואז הבנתי, שזו למעשה מטרת התפילה - התפילה לא נועדה לבקש מה' בקשות; התפילה נועדה לנטוע בנו את הביטחון שה' יכול למלא את כל בקשותינו . ולכן יש לחזור על התפילה כמה פעמים ביום, להתפלל לאט ובנחת - ולנשום עמוק...