וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ--שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ ...".
וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ , אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה--טְמֵאָה הִוא... וְאִם-טָהֲרָה, מִזּוֹבָהּ--וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר".
התורה מבחינה בין שני סוגים של טומאה. שני הסוגים נובעים מדם שיוצא מהרחם.
ההבדל ביניהם נובע מהעיתוי - האם האישה מדממת בזמן שמתאים למחזור החודשי שלה ( בְנִדָּתָהּ ), או בזמן שאינו מתאים ( בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ ).
על-פי התורה שבעל-פה, הזמן שאינו מתאים למחזור החודשי כולל את 11 הימים שבין היום ה-8 לבין היום ה-18 מקבלת הוסת; ימים אלה נקראים בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ .
בהמשך נסביר בפירוט את ההבדל בין שני סוגי הטומאות.
הדברים בצד ימין של הטבלה, מועתקים מתוך הספר "ארבעה טורים", יורה דעה קפ"ג . ההסברים, בצד שמאל של הטבלה, הם שלי (אראל).
וזה משפטה:
|
זה הדין הרגיל של אישה בריאה :
כלומר, בסך-הכל, אישה בריאה אמורה להיות לא טהורה 7 ימים בכל מחזור. |
ומיום 7 ואילך, עד 11 יום, נקראים "ימי זיבה", והן שהחכמים קוראים להם "11 יום שבין נידה לנידה". ומשפטה בהם:
|
ומהיום שאחרי היום ה-7 מקבלת הוסת, ועד היום ה-18 מקבלת הוסת, יש 11 ימים שבהם אף אישה בעולם לא יכולה לקבל וסת נוספת באופן טבעי, ולכן כל דם שיצא בימים האלה אינו דם של וסת. וכך יש לנהוג בימים אלה: |
אם ראתה בהם יום אחד בלבד, בין שתראה בתחילת הלילה או בסוף היום, ובלבד שתפסוק בטהרה- משמרת כל הלילה שאחר-כך; אם לא תראה -
|
אם היה דימום יום אחד בלבד (מתחילת הלילה עד לפני השקיעה שלמחרת), והמקום היה נקי מדם לפני השקיעה - ואם הוא היה נקי מדם גם במשך הלילה שאחר-כך -
|
ראתה גם ביום השני ופסקה בו -
|
אם היה דימום גם ביום הבא (כלומר שני ימים ברציפות), והמקום היה נקי מדם לפני השקיעה, וגם במשך הלילה שאחר-כך -
|
ראתה גם ביום השלישי -
|
אם היה דימום גם ביום הבא (כלומר שלושה ימים ברציפות) -
|
... |
... |
עברה כל 11 ימים... חוזרת לתחילת ימי נידות. |
ומהיום ה-19 והלאה, חוזרים להתחלה - לסעיף א, כלומר: אם יש דימום ביום ה-19 והלאה, זה שוב נחשב דם "טבעי" של וסת, והאישה נחשבת טמאה ויכולה לטבול לאחר 7 ימים, כמו שהסברנו בסעיף א למעלה. |
ואם ראתה בהם, ונעשית זבה, אינה חוזרת לימי הנידות עד שיהיו לה 7 נקיים, ואז יתחילו ימי הנידות, ואחריהן ימי הזיבות, כאשר פירשתי. וכן לעולם. |
אך אם היה דימום במשך 3 ימים, בין היום ה-8 לבין היום ה-18 שלאחר תחילת הוסת, והיה צריך לספור 7 נקיים - אז רק לאחר סיום 7 הנקיים, נחזור לדין של סעיף א. |
משרבו הגלויות, ותכפו הצרות, ונתמעטו הלבבות, חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת
שמא תראה אישה בימי נידתה 6 ימים, ויהיה הכל דם טוהר, וביום ה-7 שמא תראה דם טמא, וסבורה לטבול בליל 8, וצריכה עוד 7 ימים
החמירו, לטמא כל מראה דם אדום, וכדי שלא יבואו לידי טעות בין ימי נידה לימי זיבה, הוסיפו חומרא אחר חומרא, עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל, תשב עליה 7 נקיים, כזבה גדולה |
משרבו הגלויות, חששו חכמים שמא יטעו בדינים אלה, משום שלא יידעו לזהות את הדם שיוצא מהרחם - לא ידעו להבחין בין דם לבין נוזלים אחרים, או בין דם שיוצא מהרחם לדם שנובע מפצע חיצוני. למשל, ייתכן שיהיה דימום במשך ימים 1-6, שאינו נובע מהרחם, ורק ביום ה-7 תתחיל הוסת. האישה תחשוב שהוסת התחילה כבר ביום 1, ותטבול בלילה שלפני יום 8 (לפי הדין של סעיף א); ולמעשה הוסת התחילה רק ביום ה-7, ולכן היא יכולה לטבול רק בלילה שלפני היום ה-14.
ולכן החמירו, וקבעו שבכל פעם שרואים אפילו טיפה אחת של דם - צריך לספור 7 ימים נקיים, כמו "זבה גדולה".
לכן, בימינו, האישה אינה טהורה כ-12 ימים בחודש - 5 ימים של הוסת ועוד 7 ימים נקיים. |
אני יכול לראות איך מסלפים הדברים, נכון שכל מה שניכתב זה אמת, אבל הוא גם שקר גלוי, כי חסר הרבה חומר. וכדי להסביר הכל בקיצור מה שמתאים בדף הזה, היא כמעט בלתי אפשרי, חייב לכתוב ספר שלם כדי שהקורא יבין וידע הנכון, אנסה לסדר בצורה מסודרת.
בתורה כתוב שמיד שקבלה המחזור, תפרוש מבעלה [והיא טמאה] לשבעה ימים, בין יש לה דם כל ה7 ימים, או רק טיפה ביום הראשון. בתחילת יום השמיני היא חייבת לבדוק שהיפסיק לה הדם ואז מיד היא טובלת במקוה ומותרת לבעלה. ואם בתוך 11 ימים הבאים ירד לה קצת דם, לערב היא בודקת שאכן ניפסק הדם ושומרת יום אחד נקי וטובלת ומותרת לבעלה. וכן אם ירד לה 2 ימים דם. אבל אם ירד לה 3 ימים דם, אז אחרי שבררה בבדיקה שאכן נפסק לה הדם, היא חייבת לספור 7 ימים נקיים ואחרי כן טובלת ומותרת לבעלה.
ומה הדין אחרי 19 יום מתחילת המחזור עד שבא המחזור הבא. ישנו שני שיטות. א] שמאז שהיא קיבלה המחזור הראשונה בחייה היא סופרת מחזורים של 19 יום, ואם ירד לה הדם ב7 ימים הראשונים, מספיק לה 7 ימים ולטבול, כמו שנכתב למעלה, ואם ירד לה דם ב11 יום למשך זמן של 3 ימים, הרי היא צריכה 7 ימים נקיים כמו שנתבאר למעלה.
ב] אחרי ה19 יום היא נמצאת במצב של המתנה. ומתי שמגיע בפעם הבא דם, מתחיל מחזור חדש של 19 יום, בתחילה 7 ימים טמאים בין יורד לה דם ובין שהיא נקיה. ואחרי כן 11 יום שבאם יורד לה דם למשך 3 ימים חייבת לספור 7 ימים נקיים.
זה רק ראשי פרקים בלבד, החשבון בנושא הזה מסובך ביותר, מה הדין באשה [לפי הדעה ב] שביום 16, 17, 18, ירד לה דם וספרה 7 ימים נקיים שהוא מיום 19 עד יום 25, וביום 25 בא לה המחזור החדש, מה דינו, מספיק לה 7 ימים, או כיון שלא גמרה ה7 נקיים, היא צריכה להתחיל מחדש ה7 נקיים - ואכן זה ההלכה שצריכה להתחיל מחדש ה7 נקיים, ויש עד אלף סיבוכים בחשבון, ולכן נאמר במשנה אבות סוף פרק ג' פתחי נדה הם גופי הלכות כיון שהחשבון בהם מסובך ביותר.
לכן תיקן רבינו הקדוש חשבון הרבה יותר פשוט.
ירד לה דם יום אחד - תספור עוד 6 ימים נקיים ותטבול.
ירד לה דם 2 ימים - תספור עוד 6 ימים נקיים, סך הכל 8 ימים, ותטבול.
ירד לה 3 ימים דם תספור עוד 7 ימים נקיים ותטבול.
ככה לא צריכים לעשות חשבון איפה עומדים במחזור של 19 יום, זה מתאים לכל יום שיהיה.
לכן לדעתי כל מי שהבין מה שכתבת וישמור רק 7 ימים ויחשוב שבזה קיים המצוה מן התורה [נגד גזירת חכמים] טועה ביותר. כי הזוג הזה חייב להיות חכמים ביותר בהלכות מסובכות שרוב הרבנים היום אינם יודעים, ואם הרבנים אינם יודעים איך אתה חושב שפשוטי עם ישיגו, וגם אין ספרים בהשג ידם, לזה יכול להגיע רק מי שמעמיק מאד בתלמוד ורמב"ם. וכל מי שיתעמק בזה טוב ובאמת - בטוח אני בהם שאור התורה יחזיר אותם לאבינו שבשמים שנתן לנו התורה, ויהיה להם רצון וחשק לקיים הכל כמו שצריך גם מדברי סופרים.
על זה בא רב זירא ואמר שנשים ראו שגם החשבון של רבינו הקדוש קשה להם ביותר ומסתבכות בהן, ולכן בנות ישראל קיבלו על עצמן שתמיד יספרו 7 ימים נקיים, בין ירד לה דם לרגע אחר ורק טיפה אחד, או שירד לה כמות בהרבה ימים, כשיפסיק לה הדם תברר על ידי בדיקה והיא מתחילה לספור 7 ימים נקיים [שבודקת את עצמה בימים האילו שהיא נקייה] ורק אחרי כן טובלת במקוה.
עכשיו תבדוק הדברים בעומק לדעתי הנכון כתוב שבנות ישראל קיבלו על עצמן להן ולכל הדורות הבאים [הצאצאים שלהן] לשמור תמיד 7 ימים נקיים, קבלה זו היא נדר. וקיום הנדר זה דין תורה, ולכן היום האשה חייבת מדין נדר ב7 ימים נקיים מן התורה.
ואם תשאל לי למקורות על זה? דיוק בלשון הגמרא, והלכות נדרים, ובאופן כללי הפוסקים בימינו אינם דנים באם החיוב הוא מן התורה או מדברי סופרים.
4 ימים חייבים מדין תורה לחכות מיום שהיה זיוג בין הזוג עד שמתחילים ה7 ימי נקיים. וחכמים הוסיפו יום 5 כדי שלא יבא לטעות ביום באם היה בזמן שמתחלף היום. וגם תיקנו שחשבון ימים אילו יתחילו מיום שהיתחיל לרדת דם ולא מיום שהיה זיוג בינהם.
ולכן הלכה סופית בימינו.
5 ימים מלוכלכים.
ואחרי כן
7 ימים נקיים.
וטבילה במקוה בתחילת יום ה8.
ואי אפשר בלי 7 ימי נקיים
מי שקשה לו או לה להמתין 12 או 13 יום
חייבים לדעת, שמי שנתן לנו התורה, זה הבורא שהוא הביא אותנו להחיות בעולם הזה השפל. והוא שם בליבנו היצר הזה למין, והוא מכיר אותנו טוב, ולכן אם הוא ציוה לנו לשמור מרחק ל12 יום. זה ההוכחה הגדולה ביותר שיש לנו הכח לבצע את זה.
היה מיקרה בבחור צעיר שהתחתן, והוא כל יום אחרי המקוה שלה בקש יחסים פעם או אפילו פעמיים, וזה היה לו מאד קשה לחכות לה עד שחוזרת מהמקוה [לה זה היה 14 יום] ביום לפני המקוה הוא היה כבר עם כאבים באשכים מרוב תאוה, [הוא נזהר מזרע לבטלה]. אחרי שילדה אשתו התינוק הראשון הסתבכה וירד לה דם ל3 חדשים, אחרי חדש הראשון הוא אומר הוא לא יודע איך יהיה בעתיד אבל בינתיים מחזיק מעמד, עד שלבסוף אמר שיותר קל לו ה3 חדשים האילו מאשר כל חדש אחרי 12 יום, וברור כשהבורא עשה את זה לאשתו, גם נתן לו הכח להתגבר על היצר.
בעינין ביוץ לפני המקוה:
מאד חשוב קשר טוב עם רב מומחה ביותר בעניין זה, כי יש פתרונות רבים, ברוב המקרים זה בגלל חוסר ידיעה של הזוג ומפסידים ימים שמותרים אפילו מדברי סופרים, אלא שאינם יודעים, ולכן חשוב לשאול לרב, אני יכול להמליץ על הרבנים של מכון פועה, שעשו הרבה מאד בעזרתן להרבה זוגות בישראל בענין זה.
(01.07.2004) .
שאלה: איפה כתוב שאשה ב-7 ימי נידתה היא טמאה? אני אמנם לא מבין גדול, אך ממה שקראתי בפסוקים שבויקרא, לא מופיעה המילה טמאה בהקשר של האשה, אלא רק בהקשר של הגבר אם ישכב עימה, ייגע בה או בחפציה (אלמוני, 20.04.2008) .
תשובה: בכמה פסוקים נזכר שאישה בימי נידתה היא טמאה, למשל:
דבר אל בני ישראל לאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר' וטמאה שבעת ימים, כימי נדת דותה תטמא" - אישה שיולדת זכר טמאה 7 ימים, כמו ימי נידתה - מכאן שאישה בימי נידתה היא טמאה.
ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא" - אישה שדמה זב ימים רבים, תהיה טמאה כל ימי זובה כמו בימי נידתה - מכאן שאישה בימי נדתה היא טמאה.
והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה, ולאיש אשר ישכב עם טמאה" - הפסוק מסכם את הדינים בפרק זה ומדבר בין השאר על "איש אשר ישכב עם טמאה", אבל הדין שנזכר בפרשה הוא של איש ששוכב עם נידה, ומכאן שאישה נידה היא טמאה.
ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה" - הביטוי "נידת טומאתה" מלמד שאישה נידה היא טמאה.