תרומת דם – רגע של נתינה וקרבת ה'

מאת: יזהר פינטוס

קיום ערכי אהבת הר‎ע , הנתינה לנזקק והשיתוף עם כלל ישראל , הינו ראשון במעלתו ומהווה תנאי לקבלת התפילות והקרבנות ברצון על - ידי הקב " ה . כך מקובלנו על - פי חזון הנביאים לדורותיהם , החורז לכל אורך ספר התנ " ך .

נזכיר כאן רק על קצה המזלג כמה מן הביטויים למגמה מרכזית ועיקרית זו שבמקרא :

" עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לה ' מִזָּבַח " ( משלי כ " א , ג )

" כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח ,  וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת " ( הושע , ו ', ו )

" בַּמָּה אֲקַדֵּם ה ', אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם ? הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת , בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה ?  הֲיִרְצֶה ה ' בְּאַלְפֵי אֵילִים , בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן ? הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי , פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי ?  הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב , וּמָה ה ' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ ; כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט , וְאַהֲבַת חֶסֶד , וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ " ( מיכה ו ', ו - ח )

עוד ברובד הבסיסי והקדום ביותר של תרבותנו – בתורה עצמה , בפרשת אמור ¹ , מופיעים יחדיו כמכלול , הציוויים על השארת פאת השדה לעניים , על הבאת הביכורים , על הנפת העומר ועל הקטרתו על גבי המזבח . יוצא , שאין האיש הישראלי אוכל מיבול השנה החדשה לפני שדאג למזון לעניים ולפני שהתקיים מעשה ציבורי משותף של הודיה והקרבת קרבן לה ' מיבול הארץ .

עצם היציאה של אדם אל מחוץ לארבע אמותיו , ראיית צרכי הזולת , הרגישות , ההתחשבות – מעלה אותו ומקשרת אותו למה שמעבר אליו , לאלקיו .

עבודת ה ' השלמה היא שילוב ומיזוג בין הציר שבין אדם לחברו ובין הציר שבין אדם לאלוקיו .

כאשר היה בית מקדשנו קיים ועומד על תילו , וכהנים משרתים בו בקדושה ובטהרה , הצורך בכפרה , כמו גם רגש התודה והרצון לשותפות של צוותא עם הקב " ה ועם יראיו , באו על סיפוקם בהגעה אל המקדש ובהקרבת עולה או זבח , אשר עיקרה נתינת דם או זריקתו על - ידי הכהן על המזבח . מעשה ההקרבה של חטאת או אשם , היה מלווה במתן סמליות לשחיטת הבהמה או העוף כתחליף לקטיעת חייו של האדם , לאמור : לו היתה פועלת מידת הדין במלוא חומרתה , ייתכן שהחוטא היה מת בחטאו . אלא שהקב " ה ברחמיו מאפשר הקרבת בהמה או עוף תחתיו . לכן היה מבקש האדם בהביאו את הקרבן , שייחשב לו הדבר כאילו הקריב את עצמו .

המרה זו , היא טעם מרכזי למצוות הקרבת הקרבנות , עפ " י רמב " ן ( ויקרא , א ', ט ):

" ויותר ראוי לשמוע הטעם שאומרים בהם כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה צוה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן , יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה , ויתודה בפיו כנגד הדבור , וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה , והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו , ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו , כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו , בגופו ובנפשו , וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו , נפש תחת נפש , וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו , והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו , וקרבן התמיד בעבור שלא ינצלו הרבים מחטוא תמיד .."

משחרב בית מקדשנו , מבקשים אנו בתעניות ² ( ובנוסח דומה גם בתפילה זכה בכניסת יום הכיפורים ):

" רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני ."

לא רק בתעניות מילאו בני עמנו את החלל של היעדר עבודת הקרבנות . כפי שצוין בפתח עיוננו זה , הקרבת הקרבנות והנתינה לזולת שלובים זה בזה . ברוח זו , אנו מוצאים כי גם נתינת צדקה או עזרה מסוגים שונים נתפסת כמעשה שיכול להיחשב כנגד קרבן . הדבר בא לידי ביטוי בתחינות שונות שחוברו כדי שייאמרו ברגע נתינת הצדקה ומופיעות בסידורים ³ . יתרה מזאת , לעניין זה יש גם סמך בכתבים הלכתיים . הנה בקיצור שולחן ערוך ⁴ :

" מי שנעשה לו נס , יש לו להפריש לצדקה ממון כפי השגת ידו , ויחלק ללומדי תורה . ויאמר : הריני נותן מעות אלו לצדקה , ויהי רצון שיהא נחשב כאלו הקרבתי תודה - ועין סדר אמירת קרבן תודה בספר חיי אדם סוף חלק ראשון . וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר , ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה ' יתברך שמו ולשמוח ולספר את הנס - סימן רי " ח ובחיי " א "

תרומת דם היא מעשה נתינה , חסד ושותפות הכלל בערבות זה לזה ⁵ . על - ידי תרומת דם , אנו למעשה מפרישים משאב ( שאיננו כספי ) מתוך גופנו לאוצר ציבורי מרכזי המיועד למי שיזדקק לו , בלידה או חלילה באירוע חירום . ישנו דבר - מה מרגש ומרומם בזכות לאפשר , במאמץ קטן , הצלת חיים . יש להודות ולשבח את ה ' על השלמות ועל דרכי הריפוי שנטע בעולמו . מעוררת התפעלות היא חכמת האדם שנברא בצלמו , אשר היצירתיות והפיתוח הרפואי מסוג זה , מאפשרות לו להיות מעין " שותף " עם הקב " ה בבריאה ובריפוי .

מוצע בזאת להתייחס לתרומת הדם כאל מעשה שהוא כנגד הקרבת קרבן .

נסב את תשומת ליבנו לקשר המהותי של הדם – נוזל החיים – לעבודת הקרבנות . כפי שמופיע לא אחת בתורה , בביטויים כמו " כי הדם הוא הנפש ", " ונכפר להם הדם ", " הדם הוא בנפש יכפר " ועוד . ביטויים אלו משקפים את יחס התורה לדם , הן בהקשר הקרבנות והן בהקשר חובת כיסוי הדם ואיסור אכילתו .

בתרומת הדם מתבצע בפועל " מיעוט חלבנו ודמנו " – אמנם לא בדרך של צום , אך באופן המותיר תחושה של חולשה וחסר , שיש בה מעין עניין זה . אלא שכאן לא נהנה אדם אחר מאכילת בשר שהמקריב קנה והביא , אלא בחיבור ישיר אף יותר – הגעת מנת הדם מגוף אדם אל גוף רעהו בעירוי . כך שמתקיימת כאן נתינה וערבות ממשית , קיומית ומשמעותית במיוחד , וודאי שערכה רב לא פחות מהקרבת קרבן .

וכפי שחיברו לאורך הדורות תפילות ותחינות למעמדות שונים שיעבור האדם בחייו , מצורף כאן נוסח של בקשה לאומרה בעת מתן תרומת דם .

בס " ד

תפילה לאומרה בשעת מתן תרומת דם

א תה יצרת אדם כדמותך ,

ב צלם תבניתך בראת אותו .

ג וף ומערכותיו בתבונה תִּיכָּנתָ ,

ד ם בעורקיו הוא תנאי חיותו .

ה ורית רזי מדע לִבְרוּאֵיךָ

ו דעת בליבם נתת לחקור .

ז יקקו תובנות לדרכי פעולה ,

ח כמת רפואה ותבונת המלאכה ,

ט יפות לאגור , למיין ולאבחן -

י חדיו לאוצר ציבורי לאספם .

כַּ לכַּלָת משאבי חיים לנהל ,

ל קיים ערבות הלכה למעשה .

מ איש אל רעהו למלא חִסָּרוֹן

נ תינתו על - פי התאמה וצורך .

ס וף מעשה במחשבה תחילה ,

ע ירוי דמים למִחיָה והצלה .

פְּ צֵנוּ והצילנו מכל רעה ,

צ רה וצוקה אל יְגִיעוּנוּ .

ק רבנות שָבְתוּ , אָךְ חֶסֶד יתקבל

רְ צֵה מיעוט דַמֵנוּ כַּחטָאת .

ש ילום פרים תהי תפילתנו ,

ת רומת דמים חֶלֶף הַזָּאָה .

לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי . בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי . 
לְךָ לִבִּי וְכִלְיותַי . לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי . 
לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי . וּמִמָּךְ הִיא תְכוּנָתִי . 
לְךָ עַצְמִי לְךָ דָמִי . וְעורִי עִם גְּוִיָּתִי . 
לְךָ עֵינַי וְרַעְיונַי . וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי . 
לְךָ רוּחִי לְךָ כּחִי . וּמִבְטָחִי וְתִקְוָתִי . 
לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי . כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעולָתִי .

הֲבִינֵנִי עֲבודָתְךָ . וְלָךְ תִּהְיֶה עֲבודָתִי . 
הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה .

וְתִרְצֶה אֶת תְּשׁוּבָתִי . 

( מתוך : לך א - לי תשוקתי \ ר ' אברהם בן עזרא )

רבון העולמים ,

גלוי לפניך ;

בזמן שבית המקדש קיים ,

אדם חוטא ומקריב קרבן

ואין מקריבין ממנו

אלא חלבו ודמו

ומתכפר לו .

יהי רצון מלפניך

שיהא חלבי ודמי

המתמעט בתרומה זו

כאילו הקרבתיו לפניך

על גבי המזבח

ותרצני .

( עפ " י נוסח תפילת רב ששת בתענית )