לא צריך מערכת

מאת: אראל

אל:

"לכל הדיעות יש באכילת פירות שביעית עניין חיובי התורם להרגשת מצוות השמיטה גם בקרב הצרכנים... ראוי שתהיה מערכת שתאפשר לכלל הציבור להנות מאכילת פירותיה הקדושים של ארצנו" - באופן עקרוני אתה צודק, אולם "אוצר בית דין" של ימינו, מטרתו העיקרית היא לדאוג לפרנסתם של החקלאים, גם כשהדבר *מנוגד* למטרה של אכילת פירות שביעית ע"י הציבור. למשל, ע"פ הרב וייטמן (בספר "שמיטה ממלכתית") ורבני מכון התורה והארץ (בספר "פרי קטיף"), מותר לבית הדין לגבות דמי כניסה מאדם שרוצה לבוא לשדה ולקטוף פירות בעצמו!

הם טוענים שזה מיועד לכיסוי ההוצאות, אבל מי אמר שהם חייבים להוציא הוצאות? בתורה אין כל חובה לבצע טיפולים בשדה על-מנת שיהיו פירות בשביעית; גם לפי הרמב"ן, המצוה לאכול פירות שביעית היא מצוה לאכול את הפירות שצומחים מאליהם - אין כל מצוה לעשות פעולות כדי שיהיו יותר פירות, או כדי שהפירות יהיו יותר גדולים וטעימים. יש מחלוקת אם בכלל *מותר* לעשות טיפולים מסוג זה שהם "לאוקמי פירא", ובתי הדין בימינו (לפחות אלה של הרב וייטמן ושל מכון התורה והארץ) נוטים להקל ככל האפשר, כדי שכמות הפירות תספיק לפרנסתם של החקלאים.

אם בתי הדין באמת מעוניינים לזכות את הציבור במצוות אכילת פירות שביעית - אדרבה, שיפרסמו ברבים את המקומות ודרכי ההגעה לשדות, ומה ניתן לאכול בכל שדה, ויעודדו את הציבור להגיע ולקטוף בעצמם (בחינם!). אם, לאחר מכן, יישארו פירות על העצים, יוכל בית הדין לקטוף אותם ולשווק אותם בשווקים כפי שהם נוהגים היום, ואז יהיה ברור שאכן מדובר בשירות לציבור, ולא רק במקור פרנסה.