המסע שלי[1] לקיום מצוות הלוואה בלי ריבית[2]

תחנה א [הלוואה למכרים]

מאז שהתחלתי להתפרנס בכוחות עצמי, התלבטתי בשאלה "מה לעשות עם הכסף?". בשנים הראשונות בחרתי בדרך הבטוחה ביותר לשמור על הכסף - שמתי אותו בתוכנית-חיסכון נושאת ריבית. ידעתי, אמנם, שהתורה אוסרת להלוות בריבית (שמות כב 24: " לא תשימון עליו נשך ", ויקרא כה 37: "את כספך לא תיתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ", דברים כג 20: "לא תשיך לאחיך"), אך סמכתי על הפוסקים שמתירים להשתמש ב"היתר עסקה", כי חשבתי שבמקרה זה ההיתר הוא מוצדק - הבנק באמת משתמש בכסף שלי כדי לעשות עסקאות, והריבית היא בסה"כ שותפות ברווחים.

אך בנוסף לאיסור הלוואה בריבית, יש גם מצוה להלוות בלי ריבית לנזקקים. מצוה זו נלמדת מהפסוקים (דברים טו 7-8) "כי-יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שׁעריך בארצך אשׁר-ה' אלהיך נתן לך, לא תאמץ את-לבבך ולא תקפץ את-ידך מאחיך האביון. כי-פתח תפתח את-ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשׁר יחסר לו".

זו לא רק מצוה אלא חובה, כפי שכתב הרמב"ם בתחילת הלכות מלוה ולווה: "מצות עשה להלוות לעניי ישראל, שנאמר "אם כסף תלווה את עמי, את העני עימך".  יכול רשות, תלמוד לומר (דברים טו 8) "העבט תעביטנו"... והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות לעני, שנאמר (דברים טו 9) "[הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל...] ורעה עינך באחיך האביון [ולא תתן לו]".

חובה להלוות לעניים מישראל גם כאשר זה דורש לוותר על רווחי-הון, כפי שניתן ללמוד מדברי הרמב"ם בהלכות מלוה ולווה פרק ה הלכה ח: "מצוה להקדים הלוואת ישראל בחינם, להלוואת גוי בריבית":  למרות שהלואה בריבית לגוי היא מצוה מהתורה (לדעת הרמב"ם), יש לוותר על מצוה זו, ועל הרווחים שבצדה, אם יש עני מישראל שצריך הלוואה בחינם.

אם כך, מובן שיש לוותר גם על הרווחים שבתוכנית החיסכון, כדי לקיים את מצוות ההלוואה לעניים.

מרגע שגיליתי עובדה זו, התחלתי לחפש עניים שיסכימו לקבל הלוואה בלי ריבית. להפתעתי גיליתי, שזה בכלל לא פשוט. הרבה אנשים שאני מכיר מעדיפים להיות ביתרה שלילית ("אוברדראפט"), ולשלם ריבית גבוהה לבנק, מאשר לקבל הלוואה בלי ריבית מחברים. כדי לשכנע אנשים לקבל ממני הלוואה בלי ריבית, השתמשתי בנימוקים כספיים:

·        אם יש לך כסף בתוכנית-חיסכון בריבית נמוכה, ובמקביל אתה נכנס ליתרה שלילית בריבית גבוהה, אתה למעשה מלווה בריבית לעצמך בתיווך הבנק, ומשלם לבנק "דמי תיווך" גבוהים. האין זה נראה לך אבסורדי?

·        אם לך יש כסף בתוכנית-חיסכון בריבית נמוכה, ובמקביל אשתך נמצאת ביתרה שלילית בריבית גבוהה, אתה למעשה מלווה בריבית לאשתך בתיווך הבנק, ומשק-הבית שלכם משלם על כך דמי-תיווך גבוהים לבנק. האין זה אבסורדי באותה מידה?

·        אם לי יש כסף בתוכנית-חיסכון בריבית נמוכה, ובמקביל אתה נמצא ביתרה שלילית בריבית גבוהה, אני למעשה מלווה לך בריבית בתיווך הבנק, ושנינו יחד משלמים על כך דמי-תיווך גבוהים לבנק. האין זה אבסורדי באותה מידה? והלא כל ישראל אחים! אם אני אלווה לך בלי ריבית - שנינו ביחד נוכל לחסוך את דמי התיווך הגבוהים שהולכים לכיסם של מנהלי הבנק!

...וגם בנימוקים תורניים:

·        "היתר עסקה של הבנקים לא תקף לגביך, כי אתה לא עושה עסקים אלא משתמש בכסף לצריכה"[3].

·        "הבנקים מעודדים אותך לקחת הלוואות בריבית, ולא מתעניינים בשאלה מה אתה עושה עם הכסף, כי הרווח שלהם ממילא מובטח; אילו הייתה זו עסקה אמיתית - הבנקים כמובן היו מתעניינים יותר בשאלה מה עושים עם הכסף"[4].

·        "גם אם לא תרוויח שום דבר מההלוואה הזאת, וגם אם תישבע ותוכיח בראיות ברורות שלא היו לך שום רווחים, עדיין תצטרך לשלם לבנק את הקרן עם הריבית. בתי-המשפט בישראל - גם החילוניים וגם ההלכתיים - לא מעזים לפטור את הלווה מתשלום, כי הם יודעים שאפילו פסיקה אחת כזאת תזעזע את המערכת הבנקאית, ותגרום לבנקים לבטל את חתימתם על "היתר עסקה""[5]

בסופו של דבר הצלחתי לשכנע בכך שניים ממכריי (שמתנגדים כמוני לשימוש בהערמות הלכתיות מסוג זה), ונתתי להם הלוואה בלי ריבית.

 

תחנה ב [בנק הדואר]

אך המסע עדיין לא תם. כי הנימוקים שהשתמשתי בהם כדי לשכנע את חבריי, הביאו אותי למסקנה מרחיקת-לכת: הפיקדונות שלי בבנק הם למעשה הלוואה בריבית - לא לבנק אלא לאנשים הפשוטים שנמצאים ביתרה שלילית! הבנק הוא רק מתווך! הריבית שאני מקבל על תכנית-החיסכון שלי היא אכן שותפות שלי ברווחי הבנק, אבל "רווחי הבנק" באים, בין השאר, מריבית שהם לוקחים על הלוואות לצריכה ביתית - מניצול חולשתם של העניים![6]

ככל ששמעתי יותר על אנשים שהסתבכו בחובות לבנקים, התחזקה בי ההכרה שאני לא יכול להיות שותף ל"רווחים" אלה של הבנקים. כפי שלא הייתי רוצה להיות שותף במפעל שמחלל שבת (גם אם חלק מהכנסותיו מגיע מעבודה בימי חול), כך אני לא מוכן להיות שותף בבנק שלוקח ריבית גבוהה מעניים (גם אם חלק מהכנסותיו מגיע מעסקים כשרים).

היה לי מאד קשה לממש את ההחלטה הזאת בפועל:

• בהתחלה רק פתחתי חשבון בבנק-הדואר - הבנק היחיד שאינו מלווה בריבית[7];
• אחר-כך העברתי לבנק-הדואר את המשכורת שלי, את כרטיסי האשראי ואת פנקסי הצ'קים;
• לאחר מכן סגרתי את תוכניות החיסכון שלי בבנק המסחרי;
• עמדתי בגבורה בניסיונות הפיתוי של פקידי הבנק, שהתקשרו אליי כל מספר שבועות וניסו לשכנע אותי "לסגור את הכסף" באפיקי-השקעה למיניהם. הסברתי להם שאני לא רוצה לסגור את הכסף, כי אני לא מוכן לאפשר לבנק להלוות את הכסף שלי בריבית. שאלתי אותם האם הם מוכנים להתחייב שהכסף ישמש אך ורק לעסקים; הם אמרו שזה בלתי אפשרי.
• למרות זאת, עדיין השארתי את החשבון פעיל, כי חשבתי בתמימותי שאוכל להרוויח קצת כסף מהשקעות ישירות בעסקים אמיתיים - מסחר קבוצתי במטבע חוץ, וקרנות נאמנות שמתמחות במניות; התברר לי, שאני אחד מהאנשים שמסוגלים להפסיד גם כשהבורסה עולה וכל השאר מרוויחים...
• לאחר ש"תרמתי" כמה אלפי שקלים לשוק ההון (וכמה מאות שקלים כ"דמי החזקת תיק ניירות ערך" לבנק), החלטתי לסגור סופית את כל החשבונות שלי בבנקים המסחריים.

 

תחנה ג [הלואה דרך גמ"חים]

לאחר שהעברתי את כספי לבנק הדואר, שוב התחלתי לשאול את עצמי "מה לעשות עם הכסף?". העובדה שהיה לי כסף פנוי הגדילה את המוטיבציה שלי לחפש דרכים חדשות להלוות אותו בלי ריבית[8].

ואז גיליתי את גמ"חי הכספים - ארגונים שמלווים בלי ריבית לנזקקים. עלה בדעתי, שאוכל להיעזר בהם על-מנת להגיע לעניים שיסכימו לקבל ממני הלוואה בלי ריבית. גמ"חי כספים נפוצים במיוחד בעולם החרדי, ומכיוון שאינני שייך לעולם זה, שכרתי אדם - מר אליעזר סוקניק - שיכין עבורי מאגר-נתונים של גמ"חי כספים[9] . במאגר-הנתונים הזה מצאתי יותר ממה שחיפשתי - התברר לי, שחלק מהגמ"חים מנהלים מערכת מסודרת של "פיקדונות", משתמשים בהם כדי להלוות בלי ריבית לנזקקים, ומחזירים אותם לבעליהם לפי דרישתם.

הגעתי למסקנה, שהדבר הטוב ביותר לעשות עם הכסף הוא - להפקיד אותו בגמ"חי כספים.

שוב היה לי קשה לממש את ההחלטה הזאת בפועל - לתת את הכסף שלי לאנשים שאני לא מכיר, ולסמוך עליהם שיחזירו אותו. לכן החלטתי להתחיל בקטן - הפקדתי סכומים קטנים ב-4 גמ"חים שונים, ולאחר מספר חודשים ביקשתי אותו בחזרה. הם שלחו לי את כל הכסף בהמחאה בדואר (ומכיוון שהגמ"חים עובדים בדולרים - היה לי אפילו רווח קטן...).

לאחר שראיתי שאפשר לסמוך על גמ"חים (לפחות על אותם גמ"חים שהפקדתי בהם), החלטתי להגדיל את ה"החזקות" שלי ולהעביר מחצית מכספי לגמ"חים. את שאר הכסף, שהיה דרוש לי להוצאות שוטפות, השארתי בבנק הדואר, משום שהגמ"חים עדיין לא מאפשרים למשוך כסף מהפיקדונות שלהם בכספומט...

 

תחנה ד [הלואה בלי ערֵבים]

אך המסע עדיין לא תם. כי לאחר שהאתר שלי על "הלוואות בלי ריבית" עלה לאויר - התחלתי לקבל פניות מגולשים שנקלעו לחובות, שביקשו מידע על גמ"חים שיסכימו לתת להם הלוואות. הפניתי אותם לגמ"חים במאגר הנתונים שלי⁹, אך הגולשים חזרו אליי וטענו שהגמ"חים לא נותנים להם הלוואות, כי הם לא עומדים בתנאים!

ואכן, כשפניתי לגמ"חים התברר לי, שכמעט כולם דורשים ערֵבים כתנאי למתן ההלוואה, ובדרך-כלל יש גם תנאים נוספים:

·         יש גמ"חים שמסתפקים בערב אחד, יש שדורשים שני ערבים, ויש שדורשים שלושה.

·         יש גמ"חים שמוכנים לקבל ערבים כלשהם, יש שדורשים ערבים עם תלוש-משכורת, יש שדורשים ערבים שמנהל הגמ"ח מכיר, ויש שדורשים דווקא ערבים שלומדים בישיבה מסוימת או בכולל מסוים.

·         יש גמ"חים שמוכנים להלוות רק לאנשים שגרים בשכונה מסוימת, או שלומדים בישיבה מסוימת.

·         יש גמ"חים שמוכנים להלוות רק לאנשים שמקבלים משכורת בגובה מינימלי מסוים.

אין בכוונתי למתוח ביקורת על הגמ"חים - אני רק שואל את עצמי: האם אני מקיים את מצוות הלוואה בלי ריבית, כאשר אני מפקיד את כספי בגמ"חים אלה? אנשים עניים פונים אליי ומבקשים הלוואה, והגמ"חים מסרבים לתת להם כי הם לא עומדים בתנאים; האם אנשים שאינם עומדים בתנאים, אינם נכללים במצוות הלואה בלי ריבית? האם הם לא בכלל "אחיך"? עיינתי בתורה וברמב"ם ולא מצאתי מגבלה כזאת. אין זה סביר, שלמלווה תהיה אפשרות להתנות כל תנאי שעולה בדעתו; אפשרות כזאת הייתה מרוקנת מתוכן את מצוות ההלוואה, שכן כל אחד היה יכול להגיד "אני מלווה רק למי שמביא 1000 ערֵבים"; אם יש אפשרות להתנות תנאים, צריך להגדיר במדויק את הגבולות, והגדרה כזאת לא מצאתי (לא עשיתי מחקר הלכתי מפורט).

יש אנשים שאומרים "אם הלווה לא מסוגל למצוא ערבים - סימן שהוא לא אמין, הוא בטח לא מתכוון להחזיר את ההלוואה, ולכן לא חייבים להלוות לו". זה לא נכון, מכמה סיבות:

• ייתכן שהלווה הוא עולה חדש ואין לו עדיין מכרים.
• שלמה המלך, החכם באדם, הזהיר במקומות רבים בספר משלי מפני חתימה על ערבות - גם לזרים וגם למכרים (משלי ו1: " בני, אם ערבת לרעך, תקעת לזר כפיך - נוקשת באמרי פיך, נלכדת באמרי פיך - ... ", יא15: " רע ירוע כי ערב זר, ושונא תוקעים בוטח ", יז18: " אדם חסר לב תוקע כף, עורב ערובה לפני רעהו ", כ16: " לקח בגדו כי ערב זר, ובעד נכריה חבלהו ", כב26: " אל תהי בתוקעי כף, בעורבים משאות. אם אין לך לשלם - למה ייקח משכבך מתחתיך?") . ייתכן שמכריו של הלווה נוהגים לפי עצתו של שלמה (או שהם חשבו על העצה הזאת בעצמם...), ולכן אינם מעוניינים להיות ערֵבים.
• ייתכן שיש לו ערבים, אך הם לא לומדים בישיבה של מנהל הכולל.

התורה - מצווה להלוות בלי ריבית. ספר משלי - שמעודד מאד לקיים את התורה ולעשות מעשי-חסד - מתנגד בתקיפות לערבוּת. מכאן, שערבות אינה כלולה במצוות ההלוואה ובמידת החסד, וגם מי שאין לו ערבים - זכאי להלוואה!

אם כך, מה יעשה המלווה כדי להבטיח שכספו יחזור אליו? האם הוא חייב לתת את כל כספו לאנשים שאינו מכיר, בלי שום בטחונות?

יש בנק אחד מצליח מאד, בנק גרמין (Grameen) בבנגלה-דש, שזו אכן המדיניות שלו - להלוות לעניים בלי ערבויות, כדי לעזור להם לצאת מהעוני. הבנק אמנם גובה ריבית, אך רק כאשר הלווה יכול להרוויח כסף (למשל כאשר ההלוואה היא לצורך הקמת עסק או לצורך לימודים); הלוואות למחיה ניתנות בריבית 0. הבנק לא משתמש במערכת-גביה, לא בבתי-משפט ולא בהוצאה-לפועל. הבנק מלווה לקבוצות של חמישה עניים מאותו איזור; אם אחד מהחמישה לא מחזיר את ההלוואה, האחרים לא יוכלו יותר לקבל הלוואות חדשות, אך גם לא יצטרכו לשלם את ההלוואה האבודה. המנגנון הפשוט הזה מאפשר לבנק גרמין להגיע לשיעור החזרה מדהים של כמעט 99%[10] .

אך לפי התורה יש פתרון אחר: מאותו פסוק שממנו לומדים את החובה להלוות לנזקקים, ניתן גם ללמוד מהי הדרך להבטיח שהכסף יחזור: "כי-פתח תפתח את-ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשׁר יחסר לו" - יש לתת הלוואה כנגד עבוט = משכון!

גם בפתרון הזה, כמובן, יש בעיות (כגון: מה יעשה אדם שאין לו ערבים וגם אין לו רכוש?). אבל הוא בוודאי טוב יותר מהפתרון של הלוואה כנגד ערבים - פתרון שעלול להביא צרות גדולות ופתאומיות על הערֵבים ולהרוס את חייהם ברגע אחד.

גם כשמלווים עם משכון (וגם עם ערבים) עדיין יש סיכון. אך הסיכון הוא חלק בלתי-נפרד מהמצווה. התורה מצווה להלוות גם במצב של סיכון גדול במיוחד - לפני השנה השביעית, כאשר יש סיכון שהלווה לא יצליח להחזיר את חובו והוא יישמט. קל וחומר שיש מצווה להלוות גם במצב של סיכון קטן יותר, כאשר יש משכון שערכו כגובה ההלוואה.

לאחר שהגעתי למסקנה הזאת, פניתי לגמ"חים במאגר-הנתונים שלי והצעתי להם, שיסכימו לקבל משכון במקום ערבים. כל הגמ"חים שפניתי אליהם סירבו. הטענות שלהם היו מסוג "אין לנו מבנה לאחסן משכונות", "אנחנו לא יודעים איך מממשים את המשכון", "אנחנו לא בנויים להלוואות מהסוג הזה", " זה מספיק קשה לנהל גמ"ח גם בלי הרעיון שלך" וגם "אנחנו פשוט לא עושים את זה, נקודה". רק גמ"ח אחד - גמ"ח העיר העתיקה סניף מודיעין - הסכים להשתתף בהלוואה כנגד משכון בתנאי שכסף ההלוואה יהיה שלי.

מבין הגולשים שפנו אליי, הייתה משפחה אחת שנקלעה לחובות בגלל התמוטטות העסק המשפחתי, אך היה להם רכב שיכלו למשכן. מנהל הגמ"ח - הרב חיים דברת - הציע שאני אפקיד כסף בגמ"ח, והגמ"ח ילווה את הכסף לאותה משפחה כנגד משכון, וידאג גם לגבות את הכסף ולממש את המשכון במקרה הצורך.

התחלתי לבצע מחקר בנושא הלוואות כנגד משכון. גיליתי שיש כבר גופים רבים שנותנים הלוואה כנגד משכון: בנקים למשכנתאות, חברות מימון רכב וכו'. הם, כידוע, לוקחים ריבית, אך מבחינת התהליך של הלוואה כנגד משכון - לא צריך להיות הבדל בין הלוואה עם ריבית לבין הלוואה בלי ריבית. אין צורך להמציא את הגלגל מחדש - צריך רק ללמוד את התהליך. הנה כמה דברים שלמדתי:

·         בימינו המשכונים הרבה יותר מסודרים מאשר בזמן התלמוד. במשרד המשפטים יש יחידה שנקראת "רשם המשכונות", שהיא למעשה מאגר מידע ממוחשב המכיל מידע לגבי כל משכון - הנושה, החייב והנכס.

·         ניתן לרשום כל משכון, אך עיקר התועלת ברישום היא עבור משכון בעל זהות ייחודית, כמו דירה או רכב. רישום של משכון על נכס מסוג זה מונע מהלווה למכור את הנכס לאחרים.

·         לפני שממשכנים, יש לוודא שהנכס לא ממושכן לנושים אחרים, או שהחובות לנושים האחרים קטנים יותר מערך הנכס, כיוון שניתן למשכן נכס מסוים כמה פעמים, לנושים שונים. אך הנושים יקבלו את חלקם לפי הסדר שבו הם רשומים ברשם המשכונות: קודם יקבל הנושה המוקדם ביותר את כל חובו, ורק אם יישאר משהו - יתנו לנושים הבאים.

·         יש לוודא שהמשכון מבוטח בביטוח מקיף, ושהביטוח משועבד לנושה - כך שההלוואה תהיה מוגנת גם אם המשכון ייגנב או ייפגע בתאונה. סעיף השעבוד צריך להופיע בפוליסת הביטוח.

·         כדי לנסח הסכם מפורט להלוואה כנגד משכון, שיקיף את כל המקרים וכל סוגי המשכונים, יש לשלם לעורך-דין כ-1500 ש"ח...

כמה שבועות עברו עליי בבדיקות, התייעצויות והרבה מתחים:

·         מצד אחד, מרגע שהבטחתי למשפחה שהם יקבלו הלוואה - אני מרגיש מחויב להלוות להם כדי שלא לאכזב אותם[11].

·         מצד שני, אני רוצה לקבל כמה שיותר מידע לפני שאני מלווה - גם אני צריך את הכסף; אמנם אני לא קונה רכב או דירה או חנות, ולכן יש לי קצת חסכונות; אבל העובדה שאני מוותר על רכוש לא אומרת שאני צריך גם להפסיד את כל כספי ולעבוד כל ימיי בשביל אחרים;

·         מצד אחד, המשפחה הנזקקת רוצה לקצר את התהליכים - הם צריכים את הכסף בדחיפות כדי לכסות את החובות לבנק, לעצור את הריבית הנושכת ואת הנֶשֶך המתרבה, ולהתחיל דף חדש בחיים;

·         מצד שני, החברים מזהירים אותי שאני עלול להפסיד את כל כספי, ושאסור לי להיכנס ל"הרפתקאות" מסוג זה.

לאחר מספר שבועות של בירורים, ועם דפיקות לב חזקות[12], הפקדתי את הכסף בחשבון של הגמ"ח. המשפחה קיבלה את ההלוואה ושמחה מאד.

 

תחנה סופית [הצעות לשיפור ורעיונות לעתיד]

אך המסע עדיין לא תם. עזרתי למשפחה אחת - אך יש עוד משפחות רבות שלא הצלחתי לעזור להן, כי לא הספקתי לברר בזמן את הפרטים הדרושים[13].

גם הגמ"חים בימינו הם קטנים מדי, מנוהלים על-ידי מתנדבים בשעות הפנאי שלהם, ואינם בנויים לפרוייקטים מסוג זה. כדי לקיים את מצוות הלוואה לנזקקים במלואה, דרושה התארגנות רחבה הרבה יותר[14].

בצלאל כהן[15]  הציע להקים מאגר מידע מרכזי, שבו יעודכנו כל הפרטים על כל הלואה והלואה שמתקבלת מגמ"ח כלשהו, ועל פרעונה. כך יוכל כל אדם שרוצה להלוות, הן אדם פרטי המלוה לחבירו, והן מנהל גמ"ח המלוה לפונים אליו, לדעת את כל הנתונים הנחוצים לו לצורך ההלואה (כגון הסכום הכללי של ההלואות שנטל הלוה מקרנות כל הגמ"חים ומאנשים פרטיים, יכולתו של הלוה לפרוע את חובותיו, עמידתו של הלוה בפריעת חובות קודמים והסכום הכללי של הערבויות עליהן חתום הערב). בנוסף לכך הוא הציע, שהגמ"חים יתייעצו במומחים לכלכלה ולבנקאות, על-מנת למנוע הפסדים שנובעים מניהול כושל.

לדעתי יש להרחיב את הרעיון, ולהקים גוף שייתן מידע גם ללווים וגם למלווים - כל אדם שנקלע לחובות יקבל הפניה לגמ"ח המתאים ביותר עבורו, וכל אדם או ארגון שרוצה להלוות יקבל ייעוץ שיעזור לו להלוות בצורה בטוחה.

בטווח הרחוק יותר, החזון שלי הוא, שיהיה בנק בלי ריבית - מוסד ללא כוונת רווח, שיעודד אנשים להפקיד בו כספים (בלי ריבית), וישתמש בכספים האלה כדי להלוות בלי ריבית לנזקקים. הבנק הזה ישלב את היתרונות של בנק הדואר עם גמ"ח כספים:

• המפקידים יוכלו למשוך חלק מכספם (עד לתקרה יומית מסוימת) בעזרת כרטיס אשראי, בכל כספומט. כדי למשוך סכומים גדולים יותר, יהיה צורך להודיע מספר ימים או מספר שבועות מראש, בהתאם לגובה הסכום.
• המפקידים יוכלו לקבל מידע מפורט על מצב הפיקדונות שלהם, ובכלל זה גם פירוט של המצוות שנעשו בכסף שלהם (לא צריך לפרט מי בדיוק קיבל את הכסף, אבל אפשר לפרט לאיזו מטרה הוא ניתן).
• כדי לעודד אנשים להפקיד את כספם בבנק זה, אפשר לתת למפקידים עדיפות בקבלת הלוואות בעתיד (כלומר, מי שהפקיד סכום גדול למשך זמן ארוך, ולאחר זמן מסוים ירד מנכסיו ונזקק להלוואה - יקבל עדיפות על-פני לווים אחרים שנמצאים במצב דומה). רעיון זה נובע מהדרישה הטבעית להדדיות ולהגינות: אדם שמלווה את כספו ללא ריבית לזולת, מצפה שגם הזולת ינהג איתו באותו אופן אם יזדקק לכך.
• מטרת ההלוואה תהיה לאפשר ללווה לצאת ממעגל העוני, ולהגיע למצב שבו יוכל לעמוד על רגליו ולהתפרנס בכוחות עצמו[16], כפי שניתן ללמוד מדברי התורה (ויקרא כה) "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. אל תיקח מאיתו נשך ותרבית...". לכן לא יינתנו הלוואות לצרכי מותרות (חתונה מפוארת, נופש, הרחבת הדירה וכו'), או לצורך "גלגול כספים" בין גמ"חים.
• ההלוואה תהיה מיועדת בעיקר לאנשים פרטיים. עבור לקוחות עסקיים, יש לשקול מנגנון של "עסקה" אמיתית, עם שותפות הוגנת ברווחים ובהפסדים.
• הבנק יעבוד בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה, ארגוני חסד מקומיים, וארגוני חסד ארציים (כמו "פעמונים") כדי לקבוע את הזכאות להלוואה.
• הבנק יעמוד תחת פיקוח המפקח על הבנקים במשרד האוצר, כדי להבטיח ניהול תקין ולהגן על כספי המפקידים.
• ההלוואות יינתנו כנגד משכון בלבד - לא יידרשו ערֵבים (אך מי שאין לו רכוש שאפשר למשכן, יוכל גם להביא ערֵבים).
• הבנק יחזיק מנגנון-גביה בדומה לבנקים מסחריים, אך ישתמש בו בהתאם להלכה (למשל - מותר לעקל את רכושו של הלווה, אך אסור לכלוא אותו).
• אפשר לקבוע שהפיקדונות וההלוואות יהיו בדולרים, כדי לצמצם את השחיקה שנובעת מהאינפלציה (אם כי, בשנים האחרונות השקל שמר על יציבות יחסית ביחס לדולר).

ממי אפשר לצפות שיקים בנק מסוג זה?

• ארגוני חסד - בעלי ניסיון בעזרה לאנשים במצוקה. אחד מארגונים אלה - "פעמונים" - כבר הקים מעין "בנק בלי ריבית", אך ללא אפשרות משיכה בכרטיס אשראי, וללא משכונות.
• אנשים שמנהלים גמ"חים גדולים בימינו - בעל ניסיון בהלוואות בלי ריבית. כיום הם פועלים בנפרד, אך אם יסכימו לשתף כוחות, האיחוד יעזור להם להגיע להישגים גדולים יותר בקיום המצווה [פניתי לכל הגמ"חים במאגר הנתונים שלי, והם לא הסכימו].
• שירותי הרווחה - בעלי ניסיון בזיהוי אנשים במצוקה וקביעת קריטריונים לקבלת עזרה [פניתי בנושא זה לשר העבודה והרווחה, זבולון אורלב, ועדיין לא קיבלתי תשובה; כנראה שהממשלה לא מעוניינת להקים בנק ממשלתי חדש].
• הבנקים המסחריים - בעלי ניסיון בהלוואות ובגביית חובות. היום לכל חברה גדולה יש תקציב של "תרומה לקהילה"; הבנקים יכולים להשקיע תקציב זה כדי להקים סניף בלי ריבית [פניתי בנושא זה לכל הבנקים המסחריים בארץ, ועדיין לא קיבלתי תשובה].
• תורמים פרטיים - עשירים שמעוניינים להקדיש את כספם לפרויקט ייחודי¹⁶.
• בנק הדואר - בעל ניסיון בניהול פיקדונות ללא ריבית הניתנים למשיכה בכרטיס אשראי. שיתוף פעולה בין בנק הדואר לבין משרד העבודה והרווחה יכול להוליד בנק מסוג זה.

מי יפקיד כספים בבנק זה?

• כל מי שמעוניין להפקיד כספים בגמ"ח, אך אינו עושה זאת מסיבות טכניות (קשה להפקיד ולמשוך כספים), או מחשש שהגמ"ח לא יחזיר את הכסף. בנק בפיקוח ממשלתי הוא בטוח יותר.
• כל מי שמעוניין ב"ביטוח הלוואות" - יש לו עכשיו כסף פנוי, והוא מוכן להלוות אותו לנזקקים, אם יובטח לו שגם הוא יקבל הלוואה בלי ריבית כשיזדקק.
• כל מי שאינו מעוניין ליהנות מריבית על פיקדונות בבנק, ומעדיף להשתמש בכספו כדי לקיים מצוות, תוך שמירה על ערכו.

מי יתרום לכיסוי ההוצאות השוטפות?

• הממשלה - מתוך תקציב הרווחה. עבור שירותי הרווחה, הלוואה יכולה להיות הרבה יותר חסכונית מקצבה. הלוואה שניתנת בזמן הנכון ולאדם הנכון, יכולה למנוע את התמוטטותו, וכך לחסוך למדינה את הצורך לתת לו "השלמת הכנסה" לכל החיים.
• תורמים פרטיים - שמעוניינים לתרום לא רק למצוות הצדקה אלא גם למצוות ההלוואה.

עד שיקום בנק כזה, זוהי חובתו של כל אחד ואחד למצוא דרכים לקיים את המצוה "והעבט תעביטנו" בצורה הטובה ביותר האפשרית.

אשמח לסייע ולתרום מניסיוני לכל מי שמעוניין לקיים מצוה זו.

ניתן לכתוב לי דואל: ribit0 @ tora.us.fm או להשאיר הודעה באתר, שכתובתו http://tora.us.fm/tryg/ribit0 או http://change.to/bliribit.