כיום, מקובל ללמוד הלכה למעשה מספרים שמסתמכים, רובם ככולם, על ה"שולחן ערוך" ומפרשיו. אולם, למי שרוצה באמת להבין את המצוות, מומלץ ללמוד מספר "יד חזקה" (=משנה תורה) של הרמב"ם. היתרונות שלו הם, בין השאר:
א. הוא מסביר כל מצווה בצורה הגיונית - מהיסוד (בתורה), דרך הסייגים (של חז"ל), ועד לימי הגאונים. והוא מסביר גם את הסיבות לסייגים ולהלכות השונות [וזאת בניגוד לשולחן-ערוך, שמתמקד בהלכה הסופית שנפסקה בתקופתו ואינו מסביר את הסיבות].
ב. הוא מסודר לפי סדר הנושאים: בספר הראשון יש מצוות שקשורות לאמונה בה', בספר השני - מצוות שקשורות לאהבת ה' וכו'. בכך הוא שם דגש על התוכן של המצווה [בניגוד לשולחן-ערוך, שמסודר לפי סדר היום, ובכך שם דגש על הצד המעשי של המצווה. ובניגוד לתלמוד, שבו אין בכלל סדר אלא רק ויכוחים].
מי שילמד את התורה שבכתב, ומייד לאחר מכן ילמד את "משנה תורה", יבין את העקרונות הכלליים של התורה, וכך יוכל גם לפסוק הלכה במקרים חדשים, ולא יהיה תלוי ברבנים או בספרי הלכה-למעשה.
כמובן, חשוב מאד להתייעץ עם רבנים או עם חברים לפני שמחליטים, אך בסופו של דבר, האחריות לקיים את התורה מוטלת על כל אדם ואדם באופן אישי, ולא רק על הרבנים.
לדעתי צריך לשנות את תוכנית הלימודים בבתי הספר, כך שכל בוגר בית-ספר יהודי יידע את כל התנ"ך ואת כל "משנה תורה", שהם ספרי היסוד של התורה שבכתב והתורה שבעל-פה.
בינתיים, ניתן לקרוא את "היד החזקה" באתר של מכון ממרא .