מאת: אראל
בנק JAK הוא בנק שוודי מיוחד מאד. מלבד העובדה, שהוא בנק דמוקרטי, שבו הלקוחות הם גם בעלי-המניות (כך שהוא למעשה איגוד אשראי), הוא גם מבוסס על עקרון של התנגדות לריבית.
כדי לעודד אנשים להפקיד את כספם ללא ריבית, הבנק משתמש בשיטה של נקודות חיסכון: כל חבר שמפקיד את כספו בבנק, מקבל נקודות שנקבעות על-פי הנוסחה:
מקדם * כמות * זמן
כאשר המקדם הוא 0.7 לפיקדון נזיל, ו-0.9 לחיסכון ארוך-טווח. לדוגמה, מי שמפקיד 100 יורו בפיקדון נזיל למשך שנה, מקבל:
0.7 * 100 * 12 = 840 נקודות חיסכון.
מי שיש לו נקודות חיסכון, יכול להשתמש בהן כדי לקבל הלוואה בלי ריבית, על-פי אותה נוסחה, רק שהפעם המקדם הוא 1. כך למשל, מי שיש לו 840 נקודות חיסכון, יכול לקבל 840 יורו לחודש, 420 יורו לחודשיים, או 70 יורו לשנה.
מי שאין לו עדיין נקודות חיסכון, יכול לקבל הלוואה (עם ערבויות מתאימות, כמובן), בתנאי שיתחייב להשלים את נקודות החיסכון מאוחר יותר. לשם כך, החזרי ההלוואה מחושבים כך, שבכל חודש, חלק מהסכום משמש להחזר ההלוואה, וחלק אחר נכנס לתוכנית-חיסכון על-שם הלקוח. תוכנית החיסכון צוברת נקודות חיסכון (כמו כל תוכנית אחרת), ובסוף החזר ההלוואה, נקודות החיסכון שנצברו שוות לנקודות-החיסכון שהיו דרושות לו כדי לקבל את ההלוואה ( ההסבר באנגלית ברור יותר).
הבנק קיים בשוודיה כבר שנים רבות, ולאחרונה קמו בנקים דומים גם בדנמרק, איטליה וגרמניה. לאחרונה, בעקבות דו"ח וועדת הריכוזיות בענף הבנקאות, עלה הרעיון להקים בנק כזה גם בישראל, על-מנת להגדיל את התחרותיות.
האם שיטת הנקודות של הבנק כשרה לפי ההלכה?
לכאורה זו הדרך האידיאלית לקיים את מצוות התורה הקשורות להלוואה בלי ריבית: היא מאפשרת לכל אדם לקבל הלוואה בלי ריבית, בתנאי שנשמר עקרון ההדדיות - מי שרוצה ליהנות מהלוואה בלי ריבית, צריך להיות מוכן גם להלוות בעצמו.
אולם, מבחינה הלכתית יש כאן בעיה - "
מדין 'הלוויני ואלווך', שנפסק ברמ"א יו"ד סימן קס סעיף ט; ועיין שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' סו: אם ראובן מלווה כסף לשמעון ובתמורה לכך שמעון בחזרה לראובן, הרי זה נחשב לריבית. כיון שגם ראובן ראובן וגם שמעון קיבלו תמורה עבור ההלוואה!
" (
נתיבות חיים - מכון ירושלים לדיינות);
וראו גם
אהל יצחק על רמב"ם, הלכות מלווה ולווה ז יא: "
מותר לאדם לומר נכש עמי היום ואנכש עמך למחר וכו'. מכאן הוכיח הרב בעל התרומות בשער מ"ו ח"ד סימן נ' ומהר"ם ז"ל לומר הלויני עכשיו מנה ואני אלוה לך מנה לאחר זמן יעו"ש. ולענ"ד אחר המחילה הראויה להם לא ידעתי מה ראיה יש מזה דההתר הוא חלף פרעון שאינו פורע לו מעות אלא שמנכש לו כמו שנכש לו אתמול שאינו פורע לו מעות אבל באומר הלויני חדש זה היינו שפורע לו חובו וגם מלוהו לו ג"כ אחר הפרעון חדש וזה נראה כשכר הלואה בשביל טובת הנאה שהלוה לו בתחילה והמתין לו תחילה אבל הרב גדולי תרומה ז"ל כתב בשם המרדכי ז"ל שמצא למהר"ם חולק דהוי ריבית קצוצה יעו"ש מה שתמה עליו דלא הוי אלא אבק ריבית וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ק"ח סימן י"ז דאסור ומרן ז"ל ביו"ד סימן ק"ס לא הכריח וכתב הרב כנה"ג ז"ל הגהות ב"י ז"ל אות י"ט וכונתו לספקא ומור"ם שם ס"ט הביא ב' הסברות ולא הכריח ובודאי דנקטינן להחמיר לאסור כמ"ש הרב גדולי תרומה והרב ש"ך ז"ל משום דהתם השני חייב לראשון דינר בשכרו ומה לי פורע במעות מה לי פורע בניכוש אבל בהלואה לא נתחייב הלוה למלוה כלום אלא מעות הלואה ומה לי שנותן שכר מה לי שמלוה לו פעם אחרת וכן אסר הרב מחנה אפרים בהל' מלוה ולוה סימן כ' וכתב דאין ראיה מזה יעו"ש וכתב עוד הרב גדולי תרומה ז"ל לדעת המתירים דאפילו דאין הזמן שוה כגון דא"ל אלוך מנה ויהיה בידך עד שתרויח כך וכך ואתה תלויני מנה אחרת ויהיו בידי עד שהרויח כשיעור מה שהרוחת מותר מיהו אם הוסיף בהלואה שא"ל הלויני מנה ואני אלוך לך כמו כן עד שאתה תרויח בהם כמו שהרוחתי אני או הלויני חדש זה ואני אלוה חדש פלוני שתרויח יותר או איפכא אסור יעו"ש
".
מצד שני, הדרישה להדדיות בהלוואות - "הלוויני ואלווך" - נראית דרישה טבעית והגיונית - מה דעתכם?