מאת: אראל
בתחילת ההגדה של פסח כתוב:
"
השתא (השנה) הכא (כאן) - לשנה הבאה בארעא דישראל (בארץ ישראל
";
"
השתא (השנה) עבדי (אנחנו עבדים) - לשנה הבאה בני חורין
".
המאמרים הללו כנראה נכתבו בגלות, אולם מה הטעם להגיד אותם עכשיו, כשאנחנו כבר בארץ ישראל וכבר בני חורין?!
התורה מקשרת בין נחלה בארץ ישראל לבין חופש,
ויקרא כה10: "
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם
דְּרוֹר בָּאָרֶץ
לְכָל יֹשְׁבֶיהָ ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם
וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ
" (
פירוט);
השנה אנחנו אמנם גרים כאן בארץ ישראל, אבל לא לכולנו ישנה נחלה, רבים מאיתנו גרים כשכירים על נחלות של אחרים; בשנה הבאה , בעזרת ה', נתעורר ונדרוש את זכויותינו - נחלה לכל אזרח יוצא צבא - ואז גם לנו יהיה חלק בארץ ישראל .
השנה אנחנו עבדים - משועבדים לשכר דירה או למשכנתא בבנק; בשנה הבאה , בעזרת ה', נהיה בני חורין על נחלה פרטית משלנו, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה .
היציאה ממצרים מסתיימת בביאה לארץ ישראל,
שמות ו8: "
וְהֵבֵאתִי
אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם
לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'
"; והביאה לארץ ישראל מסתיימת רק כאשר כל אחד ואחד מבני ישראל מקבל את נחלתו.