קוד: שד"ל בראשית ז בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד
אל: מימון: בעילום שם
[ב] מכל הבהמה הטהורה
: למעלה אמר לו דרך כלל שיקה שנים מכול החי, וכאן הוסיף ענין השבעה זוגות במינים הטהורים, לפיכך למעלה הזכיר עוף, בהמה ורמש, וכאן לא הזכיר הרמש, כי אין ממנו מין טהור (תלמידי מוהר"ר יצחק פארדו).
הבהמה הטהורה:
הכשרה לקרבן, כן פירש הראב"ד הלוי ז"ל בספרו הנכבד אמונה רמה מאמר ב' עיקר ו' פרק א', ומה שכתוב למטה ויקח מכל הבהמה הטהורה ויעל עולות מסייעו. ובתחילה היה קשה לי מה שכתוב ומכל העוף הטהור שרחוק הוא שיאמר "מכל" על תורים ובני יונה בלבד, אך מצאתי, שהרמב"ן מתרץ ואומר, מכאן שלא הוכשרו בקרבנות בני נח אלא בהמה טהורה ועוף טהור, אבל כל המינים הטהורים היו כשרים בקרבנותם, והוסיף לישראל, שלא יקריבו אלא מן הבקר ומן הצאן ומן התורים ומן בני היונה בלבד. והנה הבהמות, שהיו אן כשרות לקרבן, הן הן שדרך בני אדם לאכלן, ולפיכך ציוהו לקהת מהן יותר (כדברי רד"ק), וגם (כדברי ר' וואלף מאיר במעמר) מפני שאינן דורסין והם טרף לשני החיות והעיט והיה מינם נכרת אם לא יקח מהם יותר. (בהמשתדל לשד"ל לס' בראשית בא עוד: והנה רצה ה' לקדש את ישראל ולעשותם ממלכת כהנים וגוי קדוש, שיהיה גם ההמון בישראל חושב עצמו קרוב אל אלוהים ולעשותם ממלכת כהנים וגוי קדוש, שיהיה גם ההמון בישראל חושב עצמו קרוב אל אלוהים לא פחות וגם יותר ממה שהיו כהני שאר אומות חושבים עצמם קרובים לאלהיהם, לפיכך לא התיר להם לאכול רק מאותם המינים שהיו אצל הקדמונים כשרים לקרבן והיו אצלם מאכל גבוה, ואולי היו גם הכהנים אוכלים מבשרם.
[ג] מעוף השמים
: בטהורים הכתוב מדבר (רש"י ), וזה נרמז במלת גם, מן הבהמה תקח ז' מן הטהורה וב' מן הטמאה, וגם מן העוף כך, ז' מן הטהור וב' מן הטמא.
[ד] היקום
: לא נמצא אלא שלוש פעמים, שתים כאן, והג'
בס' דברים (י"א ו' ) ואת כל היקום אשר ברגליהם, והמלה משורש קום, והי"וד מאותיות "האמנתי" והטעם בעלי חיים, כי החי קם ועומד מאליו.
[ה] ויעש נח
: זו ביאתו אל התבה (רש"י ).
[ו] ונח בן ומם מאות שנה
: כשהיה נח בן ת"ר שנה, אז היה המבול מים, הוא פירוש המבול, היה המבול על הארץ, כלו' היו מים על הארץ.
[ז] ויבא נח
: נח צ"ל ברביע, לא בזקף, וכן הוא בחומש כ"י על קלף עם תרגום שבידי.
[יא] בחדש השני
: מסתמא הוא אייר, כי תחילת חודשי התורה מניסן. נבקעו כל מעינות וגו': שהיו המים באים מלמעלה ומלמטה.
וארובות
: דרך משל.
[יג] בעצם היום הזה בא נח
: אל התבה שבסוף הפסוק חוזר גם לנח ולשם וחם ויפת, ואין הטעמים מדויקים, ולא מבלי דעת, אלא שהיתה קריאת הפסוק כבדה, אם לא היה בו לא אתנח ולא זקף רק טעמים פתוחים מטפחא, ובעל הטעמים בחר לעשות שני חלקים נפרדים, והמקרא קצר וכאלו כתוב: בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח אל התבה; ואשת נח ושלשת נשי בניו באו אתם אל התבה; וכיוצא בזה
למטה ל"ד כ"ח .
[יד] כל צפור כל כנף
: נ"ל כל צפור, כל בעל כנף, לרבות שרץ העוף שאינו נקרא עוף, אבל יש לו כנף, אך הנגינה היא כפי פירוש רש"י כל ציפור של כל מין כנף.
[טז] ויסגור הן בעדו
: סגר כנגדו מן המים (רש"י ), עשה שלא ייכנסו המים בתבה.
בעד
: עיין "כרם חמד" ח"ב עמוד קס"ד.
[יח] ויגברו המים
: שורש גבר קרוב לשורש גבה (כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו תהלים ק"ג י"א) והנה טעם ויגברו המים שנשארו גבוהים על הארץ.
[כא] הרומש על הארץ
: כולל כל בעלי חיים זולת האדם,
ע' למעלה א' כ"ד .
בעוף בבהמה וגו'
: אלו ואלו בשוה,
ועיין למטה ט' ב' .
[כג] וימח
: קל מל מחה, כמו ויחר, וחוזר למבול.
וימחו
: נפעל.
וישאר אך נח
:היה נראה להטעים וישאר אך-נוח, ותהיה מליצת ואשר אתו בתיבה עומדת בפני עצמה כמו למטה ח' א'; ולפי הנגינה הכוונה נשאר בתבה רק נח ואשר אתו.
[כד] ויגברו המים וגו'
: הנכון כדעת
רמב"ן ודון יצחק ובעל הרכסים לבקעה, כי בק"ן ימים אלו ניכללו מ' יום הראשונים והטעם נשארו המים גבוהים על הארץ ועל ראשי ההרים הגבוהים עד סוף ק"ן יום, ואח"כ נשארו ראשי ההרים הגבוהים בלתי מכוסים במים, והנה בק"י ימים נתמעטו המים, שיעור ט"ו אמה שעל ראשי ההרים באופן, שלא יכלה עוד התבה ללכת על פני המים ונחה על הרי אררט. והנה בי"ז באייר החל הגשם (למעלה פסוק י"א) ונמשך הגשם עד כ"ז בסיון, אז חדל הגשם, ועם כל זה נשארו המים גבוהים ומכסים ההרים היותר גבוהים עד י"ז בתשרי (למטה ח' ד' ), אז נשארו ראשי קצת ההרים מגולים ותנח התבה על הרי אררט שאינם היותר גבוהים, ובאחד בטבת (שם ה' ) ניגלו ראשי הרי אררט ושאר הרים הבלתי גבוהים כל כך. ב"המשתדל" לשד"ל לס' בראשית בא עוד: ודע כי שורש גבר קרוב לשורש גבה (כי כגבוה שמים אל הארץ גבר חסדו על יראיו, תהלים ק"ג י"א), והנה טעם ויגברו המים, שנשארו גבוהים על הארץ.