קוד: שד"ל בראשית כ בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד
אל: מימון: אראל סגל
[א] ויסע משם אברהם וגו'
: אמר קלריקוס שלא היה המעשה עכשו בהיות שרה בת תשעים שנה, אלא קודם לכן. ומה הרויח בזה, כי סוף סוף בת ס"ה שנה היתה בצאתה מחרן. ואהוד מוסיף כי כאן כתוב אברהם ושרה לא אברם ושרי ושמם לא נשתנה עד היותם בן ק' ובת צ' (למעלה פרק י"ז ). אמנם נ"ל
פשוט כי אחר שרצה ה' שתלד שרה אחרי זקנתה, בהכרח כי אחרי בלותה היתה לה עדנה ושב לה אורח כנשים, והנה חזרה אשה יפה כבתחילה. ארצה הנגב: אמר יאסט כי נראה לו שלא נהג השם הזה רק אחר ביאת ישראל בארץ כנען. ולמה לא יכלו גם הכנענים לקרוא בשם זה החלק הדרומי מארצם, וישראל בדור המדבר למדו מהם קריאת שם זה או ידעוהו בקבלה מימי יעקב.
[ב] אל שרה
: אל כמו על וכמוהו רבים, כגון אל שאול ואל בית הדמים (ש"ב כ"א א').
[ג] הנך מת
: אם תשכב עמה ואם תעכב אותה אצלך, כי אמנם אשת איש היא (דח"א), ואבימלך לא הבין שהוא על תנאי ואמר הגוי גם צדיק תהרוג.
[ד] הגוי וגו' תהרוג
: כך היתה אמונתם כי חטאות המלך נענשים בעמו, כמ"ש כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה.
[ו] כי בתם לבבך עשית זאת
: ולא אמר ובנקיון כפיך כמו שאמר אבימלך בתם לבבי ובנקיון כפי; ובמדרש רבא (פ' נ"ב ח) אמרו הוא אמרת משמוש ידים היה, והוא נמצא גם בפי' רש"י בקצת דפוס" ובכ"י שבידי; ונראה שאינו אלא תוספת שהוסיפו אחרים בגליון, כי רש"י נותן טעם אחר לחסרון מלות "ובנקיון כפיך" באמרו שלא ממך היה וכו', והכוונה: תום לבב היה בך, כי לא ידעת היותה אשת איש, אבל נקיון כפים לא היה בך, כי מה שלא עשית לא היה אלא להעדר כוח. וכן במקראות גדולות אין כאן "משמוש". ונ"ל שאם כתב רש"י שהיה שם משמוש, לא היה אומר שלא ממך היה שלא נגעת בה, אבל היה אומר שלא שכבת עמה.
לא נתתיך
: עיין למטה פסוק י"ח.
[ז] כי נביא הוא
: מאמר מוסגר, להיותו נביא ידע שלא נגעת בה ויתפלל עליה (רש"י ).
ויתפלל בעדך
: כי גם השוגג צריך כפרה.
[ט] חטאה גדולה
: החטא היה למלך לבדו, אבל העונש היה למלך ולכל ממלכתו, עיין למעלה פסוק ד'.
[י] מה ראית
: אחר שאמר לו מעשים אשר לא יעשו וגו'
, תיקן דברו דרך כבוד ואמר לו: ידעתי כי לא איש רע אתה המטעה את הבריות בכוונה להזיק, אבל הודיעני נא מה ראית וגו', כלו' מה היה הדבר שהביאך לעשות כן, ומה היתה כוונתך בזה.
[יא] רק
: בלא ספק, והוא נאמר דרך אומדן הדעת; כאדם האומר: נראה ודאי שהענין כך, כמו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד' ו' ) רק שנאתני ולא אהבתני (שופטים י"ד ט"ז).
אין יראת אלהים במקום הזה
: אין הכוונה שהיו רוב העם אנשי עול וחמס, אלא שלא היו נזהרים בהונאת מגר, כי אף אם לא היו עושים חמס זה לזה, ייתכן שיהיה זה ליראת המלך והשופטים, אבל המלך והשופטים לא היו משגיחים על הונאת הגרים, ואין אהבת הגר אלא מיראת האל; והנה היה אפשר לאברהם לומר דבר זה לאבימלך בלי שיהיה בזה
חירוף וגידוף למלך ולהנהגת מלכותו. והראיה שלא היו אנשי הארץ ההיא נזהרים מהונאת הגר, ושלא היה לגרים מקום לצעוק אל המלך או אל השופטים שיעשו משפטם, הוא ענין הבאר אשר גזלו עבדי אבימלך, ואברהם לא מלאו לבו לצעוק על הדבר עד שבא אליו אבימלך וביקש ממנו שיכרות ברית לו ולזרעו (למטה כ"א כ"ה ). וכל זה אמנם איננו מתנגד למה שאמרתי למעלה (י"ט ה' ) שהיה דרך העולם לנהוג כבוד באורחים, כי אורח לחוד, וגר המתעכב לחוד, וגם איש הבא בגפו ומתאכסן בבית איש מאנשי העיר לחוד, ואיש הבא עם משפחתו ועם נכסיו לחוד.
והרגוני
: כדי שלא אקח את אשתי מידם או אשתדל להרוג את החוטף אותה או להינקם ממנו איך שיהיה.
[יב] וגם אמנה וגו'
: מה שלא הגדתי לשום אדם היותה אשתי היה מפני היראה, אבל מה שאמרתי שהיא אחותי הוא אמת, כי אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. ונראין הדברים כי כך היה הענין באמת כמשמעו, ושקודם התורה היו נזהרים מן האחות מן האם בלבד ולא מן האחות מצד האב,
ועיין למעלה י"א כ"ט .
[יג] ויהי כאשר התעו אותי וגו'
: אין ספק כי אין פשט הכתוב מסכים עם הנגינות כי מבית אבי מוסב למילות התעו אותי ולא לאלהים, והיה ראוי להטעים ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי, ונראה כוונת בעל הטעמים לסמוך אלהים לבית אבי, כדי שיובן שאינן קודש אלא חול, (וזה מפני מילת התעו שהיא לשון רבים) אלהים של בית אבי, והטעם בסיבת אלהי בית אבי שמאסתי הוצרכתי ללכת נע ונד בארץ; אלא שאין דרך הלשון לומר "אלהים מבית אבי" אם הכוונה אלהי בית אבי, לפיכך אין מנוס מלקרב "מבית אבי" ל"התעו אותי", כאשר אלהים התעו אותי מבית אבי, והכוונה כשרצה האל שאגלה מבית אבי; ואמר התעו לשון רבים לומר, שלא היה אל אחד מהאלהים הרבים (כאמונת אבימלך) שרצה שיגלה, אלא קיבוץ האלהים כולם, כלו' לפי האמת האל היחיד אשר הוא עומד במקום שאר האלהים כולם; הן אמת כי אין דרך לשון העברים לומר הפועל בלשון רבים אצל שם האלהים, כי אמונת היחוד מפורסמת ביניהם, אבל אברהם הוצרך לדבר כן עם מלך עובד אלילים. ואמנם לא אמר שהאל ציוהו לצאת מארצו, ואמר התעו אותי, כלו' כשנגור עלי, כשהוצרכתי להתרחק מבית אבי, דרך ענוה, שלא להתפאר בנבואה, כי אעפ"י שהאל אמר לאבימלך כי נביא הוא, אולי אבימלך לא הגיד לאברהם כל מה שאמר לו ה' והנה כל הפסוק הזה לא היה אברהם צריך לאמרו, אחר שאמר כי אמרתי רק אין יראת אלהים וגו', אך הוסיף זה (כדברי דון יצחק) כדי להודיע לאבימלך שהתחבולה הזאת לא עשה אותה בארץ ההיא בלבד, כאילו רק שם אין יראת אלהים, אלא מיד בצאתו מבית אביו נועץ עם אשתו לעשות כן בכל מקום. ור"ע ספורנו רצה להרחיק שיאמר אברהם התעו בלשון רבים על האל היחיד, ופירש בסיבת אלהי הנכר שמאסתי הוצרכתי לצאת מבית אבי; וזה דחוק, ואיך יוכל אבימלך
להבין ממילות התעו אותי אלהים, שהוא מאס באלהי אביו ועל כן הוצרך לצאת מארצו?
[טז] ולשרה אמר וגו'
: עיין "בכורי העתים" תקפ"ט עמוד 148--144, ועיין י' ש' ריגיו בשם חד מן חבריא בפירושו לתורה כתב י' ש' ריגיו: חד מן חבריא פירש מילת כסות מלשון כי יסיתך (דברים י"ג ז'), והכ"ף משמשת, ודעתו בפירוש הכתוב כך: ראשונה הוכיח אבימלך את אברהם, אבל הוא מצא מענה לאמר, להציל נפשי עשיתי זאת, ואבימלך קיבל דבריו ונתן לו מתנות, אח"כ בא אל שרה להוכיח גם אותה ולשמוע מה בפיה, ואמר לה: הנה נחתי אלף כסף, לאיש אשר קראת אחיך, ודעי וראי כי רע ומר אמרך אחי הוא! כי הנה הדיבור היה הוא לך כמו מסית עיניים לכל רואייך ולכל שומע שמעך כמוני היום, כי כראותנו את יופיך וכשמענו היותך פנויה לא נישמר מקחתך לאשה, והיא נוכחת וקיבלה תוכחתו, כי לא יכלה לענות אותו. - וגם זה הפירוש נכון לולא האתנח שבמילת אתך. ומילת "כל" היא על דרך ויד כל בו, (למעלה ט"ז י"ב ), ומילת "ואת" ענינה ועם. ורמב"ן פירש הנה הכסף שנתתי לאברהם יהיה לך כסות עינים, שיכסו בני אדם את עיניהם מהביט בך ומהביט בכל אשר אתך, כלו' אפי' להביט בנערותיך ושפחותיך, באמרם: הנה המלך הוצרך לתת כופר נפשו על אשר שלח ידו באשת הנביא; ושרה לא נתפייסה לו, אבל עם כל זה היתה מתווכחת עמה לאמור שלא תמחול לו. ור' יצתק עראמה פירש בהפך, הנה אחיך הוא מעוור עיני דעתך לתיתך חשודה לכל אשר איתך בפי כל הבריות, לכן אל תוסיפי לעשות כדבר הזה עוד; והיא קיבלה תוכחתו. וניקולוס די לירה פירש הנה המנהג הזה לומר, אחי הוא שהוא כסות עינים והסתרת האמת הוא טוב לכל אשר איתך, כלו' אין רע אם תאמרי כן אל הקרובים אליך ומכירים אותך, כי הם לא יטעו בזה, כי ידעו שאת אשת איש; אבל "את כל", כלומר עם שאר בני אדם שאינם מכירים אותך, ראוי שתקחי מוסר ותזכרי מה שאירע לך עמי. ודעת אחרים כי הפנויות היו הולכות בגילוי הפנים, והנשואות היו מכסות פניהם ברדיד, והנה אמר לה כי באותם אלף כסף תקח לה רדיד לכסות עיניה ופניה, כל' שאין ראוי לה לעשות עצמה עוד כפנויה.
[יח] כי עצור עצר וגו'
: נראה כי משעה שבאה שרה בבית אבימלך ה' מנע את אבימלך מלשמש עם אשה כלל (לא נתתיך לנגוע אליה) (הרמב"ן ), וכדי שלא יחשוב שהעדר תאותו בא מצד שרה שאיננה נושאת הן בעיניו, לפיכך מנע ממנו התשמיש גם עם אשתו וגם עם אמהותיו; ואף הנשים עצמן (אשתו ופילגשיו) עצר בעד רחמן באופן שלא יוכל שום אדם לבוא אליהן.
וילדו
: לשון נקיה, והטעם חזרה בהם היכולת לבעול ולהיבעל.