פירוש שד"ל על בראשית פרק לה

קוד: שד"ל בראשית לה בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק לה'

[א] הנראה : בינוני, ומשמש לעבר ולעתיד. מה שכתב רש"י לפי שאחרת בדרך וכו' צ"ל נדרך וכן הוא בתנחומא (תנחומא א' פרשת וישלח, ח').

[ב] את אלהי הנכר אשר כתוככם : משלל שכם (רש"י ).

[ד] ואת הנזמים : הקדמונים היו נוהגים נזמים לשם ע"ז, כמו שהעיד אוגוסטינוס על אנשי אפריקא שבימיו.

[ז] אל בית אל : יש אל בבית אל, האל מתגלה בבית אל (רש"י ). נגלו אליו האלהים : נגלו אליו כוחות בעל הכוחות כולם, כלו' האל עם ריבוי כוחותיו, כי נראה לו ה' והמלאכים העולים ויורדים לעשות רצונו, והנה השם הוא קודש, אבל הוא נאמר בבחינת ריבוי כוחותיו. ועיין אוהב גר.

[ח] ותמת דברה : כבר הלכה מחרן לארץ כנען עם רבקה (למעלה כ"ד נ"ט ), ונראה (כדעת רמב"ן ) שכבר חזרה לארצה ובנסוע יעקב הלכה עמו לראות את רבקה, וגם מפני שהיתה נפשה קשורה עם רחל ולאה וילדיהן. ואמנם התועלת בסיפור הזה ללמדנו מידה טובה לכבד גם המינקת המשתדלת בגידול היונק גם אחר שגדל, ובפרט זאת, שיצאה מארצה ומבית אביה ללכת עם רבקה; והנה הבכיה וקריאת שם המקום ע"ש הבכי לאות הוא שכיבדו אותה גם בחייה ואהבוה מידה כנגד מידה. וכן מצאנו המיניקות חביבות אצל הקדמונים. ברש"י צ"ל ואלון בל' יווני אחר, כך הוא ברע"ח, ובחומש שנ"א עם ג' תרגומים ובכ"י שבידי, וכן צ"ל.

[י] יעקב : שהוא מענין עקב, וגם מלשון עקבה, והנה איננו שם כבוד.

[יא] פרה ורבה : צווי לברכה, כמו פרו ורבו (למעלה א' כ"ב ) (ראב"ע). פרה : השורש הזה נאמר על הבנים לא על בני בנים, ויעקב לא הוליד עוד מכאן ואילך, ומכל מקום נולד לו בנימין שכבר היה בבטן אמו, וייתכן שתהיה הכוונה עליו, כדברי רש"י . אבל יעקב עצמו בהיות רצונו לכבד את יוסף (בנו החביב) ולתת לו פי שניים, פירש הנבואה הזאת דרך דרש כאילו היה הוא עתיד להעמיד עוד שבטים אחרים, והם אפרים ומנשה, ולפיכך אמר (למטה מ"ח ג' ד' ה' ) אל שדי נראה אלי בלוז, ויאמר אלי הנני מפרך, ועתה שני בניך וכו' לי הם.

[יב] ולזרעך : כלומר לזרעך, עיין למעלה י"ג ח' . גוי וקהל גוים : כל שבט קרוי גוי להיותו שוכן בחבל נחלה המיוחד לו. מחלציך : להיות ההולדה נמשכת מהוצאת הזרע, והזרע מתקבץ ונדחה לחוץ מן המקומות הקרובים לכלי ההולדה, והחלצים הם קרובים להם, אומרים שהבנים יוצאים מהחלצים; ואין כן מליצת יוצאי ירכו (למטה מ"ו כ"ו ) כי שם ירך הוא כנוי לאבר המוליד, וכן באשה ונפלה ירכה (במדבר ה' כ"ז ) שאם לא כן היה ראוי לומר יוצאי ירכיו בל' רבים.

[יג] ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו : הכוונה במקום שדיבר עמו עכשו לא בחלום הסולם, והמראה הזאת היתה בהקיץ, ובהעלותו מעליו נתבררה לו אמיתת המראה, והתעורר להציב מצבה אתרת לכבוד האל אשר דיבר אתו בפעם הזאת מלבד המצבה אשר הציב בפעם הראשונה על חלום הסולם.

[טו] ויקרא יעקב : בתחילה קרא אל בית אל למקום המזבח אשר בנה (פסוק ז'), ועכשו קרא בית אל לכל המקום אשר דיבר אתו שם עכשו, והוא עצמו מקום חלום הסולם, וחור וקרא לו בית אל על שם הדיבור של עכשו. והנה ידוע כי ירבעם העמיד עגל בבית אל, והנה יבושו המאחרים זמן כתיבת ספר התורה, שאם היה שנכתב אחרי ירבעם, אין ספק כי הכהן או הלוי או היהודי שכתב ס' התורה (כי מעשרת השבטים עובדי העגלים לא ייתכן. לומר שהיה מי שכתב ס' התורה) לא היה כותב סיפור זה המסייע חטאת ירבעם בהיותו מיחס קדושה למקום הנקרא בית אל.

[טז] כברת הארץ : מידת קרקע בלתי ידועה, אבל ממה שכתוב בנעמן וילך מאתו כברת ארץ (מ"ב ה' י"ט ) נראה ברור שהיא מידה קטנה, מיל וכיוצא בו, כי מן הסתם לא איחר גחזי לחשוב מחשבתו. ואין אנו יודעים אם הכ"ף שורש או שימוש. ורמב"ן אחר שבא לא"י ראה שאין מן קבורת רחל עד בית לחם אפי' מיל, וכן נכון, אעפ"י שאין ראייתו ראיה, כי מי יאמין שתהיה מצבת קבורת רחל עדיין במקומה? מה שכתוב ברש"י "והניר מצוי" צ"ל "והבר", כן הוא בב"ר (פ"ב ז') והמדרש דורש מילת כברת מלשון כברה וגם מלשון בר (דגן). ותקש : שורשו קשה, והוא פיעל, על משקל ויצו ואח"כ "בהקשותה" והוא הפעיל, ופועל הקשה הוא עומד כאן במקום תואר הפועל, כמו הקשית לשאול (מ"ב ב' י'), היטבת לראות (ירמיה א' י"ב), אף כאן הקשתה ללדת, כאמרם בהמה המקשה לילד (חולין פרק ד' משנה א), וחסרה מילת ללדת, ושיעורו ותקש ללדת בלדתה, כשילדה ילדה בקושי, ונ"ל כי גם ותקש הוא מבנין הפעיל, והיה משפטו ותקש על משקל, ויגל, אלא שנתחלף משקל גבר במשקל גבר, לרוב הקורבה שביניהם, עיין פרולגומני עמוד 125.

[יז] כי גם זה לך בן : ניחמה אותה שהולד חי וגם בן ולא בת, וכן אל תיראי כי בן ילדת (ש"א ד' כ' ).

[יח] כי מתה : מאמר מוסגר. בנימין : חביב כמו הימין, כמו תהי ידך על איש ימינך (תהלים פ' י"ח) (רד"ק).

[כא] מגדל עדר : מקום רחוק מבית להם כאלף אמה (היירונימוס).

[כב] והטמע ישראל : ולפיכך הוכיחו בשעת מותו פחו כמים, (רשב"ם). ויהיו בני יעקב שנים עשר : חוזר למעלה, כשנולד בנימין נשלמו הי"ב שבטים (רש"י ורשב"ם). הטעמים המחברים וישמע ישראל עם ויהיו בני יעקב לפסוק אחד אין ספק שהם מוטעים, כי לפיהם תהיה מילת אביו מופסקת פחות ממילות בארץ ההיא, ואין ספק כי מילת אביו צריכה למפסיק יותר ממילת ההיא, כמו שהוא העניין בטעמים האחרים המסיימים הפסוק במילת ישראל; ונראה ברור כי בעלי הטעמים עשו אותו שני פסוקים, והאחרונים רצו לעשותם פסוק אחד, ולא ידעו להציב טעמיו כהוגן, ואם באת לתקנם בך תקנם: ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את-בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו וגו'.

[כט] ויגוע : עיין למעלה כ"ה ח' .