פירוש שד"ל על שמות פרק ו

קוד: שד"ל שמות ו בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש שמות – פרק ו'

[א] כי ביד חזקה ישלחם: מפני ידי החזקה שתחזק עליו ישלחם. וביד חזקה יגרשם: על כרחם של ישראל יגרשם ולא יספיקו לעשות להם צידה, וכן הוא אומר (למטה י"ב ל"ד) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ (רש"י); וזו אחת מדרכי המליצה בלה"ק להשתמש במילה אחת או במליצה אחת לשתי הוראות שונות, כגון אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב (ירמיה ד' א') [בפירוש לספר ירמיה כתב שם שד"ל: תשוב, השני ל' ישיבה, כמו שבתי בבית ה' כל ימי חיי (תהלים כ"ז ד'), אם שוב תשבו בארץ הזאת (ירמיה מ"ב ה), ישביה בצדקה (ישעיה א' כ"ז) והיה משפטו תשב (בציר"י תחת הת ' ותחת הש)) וטעמו תעמוד ותתקיים כמו ואתה ה' לעולם תשב (תהלים ק"ב י"ג), וכדי לומר לשון הנופל על הלשון אמר תשוב], בחלקי נחל הלקך (ישעיה נ"ז ו'), יגודנו והוא יגד (בראשית מ"ט י"ט), אם ישוב ולא ישוב (ירמיה ח' ד'), הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב (בראשית ג' ט"ו); ואפשר ג"כ לפרש כמשמעו בידי החזקה ישלחם ובידי החזקה לא ישלחם בלבד אלא יגרשם מארצו.

[ב] אני ה': פועל הטובות והרצות ורוצה אני שידעו ישראל כי גם הרע גם הטוב מידי הוא.

[ג] וארא וגו' באל שדי ושמי ה' וגו': לאבות הראתי יכולתי להצילם להטיב להם, אבל לא נודעתי להם בתואר פועל הטובות והרעות, שמורה עליו שמי ה', כי לא הרעותי להם, ועתה שאתה אומר למה הרעות לעם הזה, דע כי זה דרכי, וכן הוא רצוני שיכירו ישראל שאני פועל הטובות והרעות, למען ייראוני כל הימים; והמפרטים פירטו ה', מקיים הבטחתי. ואין לומר כי האבות לא ידעו שם ההויה, אחר שמצאנו (בראשית כ"ב י"ד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, וכן ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך (בראשית ט"ו ז'), ויפה אמר רש"י לא הודעתי אין כתוב כאן אלא לא נודעתי. ושמי ה' לדעת ראב"ע (ולפניו ר' יהודה הלוי, ספר הכוזרי מאמר ב') בי"ת באל שדי מושכת אחרת עמה, והטעם ובשמי ה' לא נודעתי להם. וממה שכתב הראב"ע: אמר רב סעדיה גאון כי תחסר מילת לבדו כאילו אמר ובשמי ה' לבדו לא נודעתי להם רק פעם באל שדי ופעם בשם ה', נראה כי גם רס"ג מפרש ושמי ובשמי. ולדעת איגל ושמי כמו ואני בכל תארים שלי.

[ט] מקצר רוח: כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה, ואינו יכול להאריך בנשימתו (רש"י),

[ יב ] ערל שפתים: אטום (רש"י), ונקרא ערלה כל דבר המכסה דבר אחר ומעכבו מלפעול פעולתו, וכאן הוא דרך משל כמו כבד פה וכבד לשון, כי משה לא היה לא זה ולא זה, רק לא היה איש דברים, וחשב כי לא יוכל להטות אליו לבב המלך בזולת רוב דברים.

[ יג ] וידבר וגו': לפי שאמר משה הן אני ערל שפתים צירף לו הקב"ה את אהרן (רש"י).

[יד] אלה ראשי בית אבותם: ידוע כי אנשי מזרח חוששים הרבה ליוחסין, לפיכך עכשו שהזכיר שנתמנו ועלו לגדולה, הגיד יחסם; והתחיל מראובן להגיד, כי גם שבט לוי הוא מן הגדולים בבני יעקב; ודברי האומרים, כי יחס זה נוסף ולא משה כתבו, לא ייתכנו כלל, כי למטה (כ"ט ול ') חוזר ואומר וידבר ה' אל משה, ויאמר משה לפני ה', כופל הענין מפני שהפסיק בסיפור היחס, ואם היתה התורה ליקוטים, לא היה מקום לדבר זה; ובאמת ידענו כי דרך הקדמונים בסידור דבריהם בספריהם מתחלף מאד מדרכנו היום. אלה משפחת ראובן: כי מארבעה בנים אלו יצאו ארבע משפחות, ואולי בנים אחרים היו לראובן ולא נפרדו צאצאיהם למשפחות, אך נקראו ע"ש אחיהם, וכן הוא הענין בכל שאר השבטים, ואולי רק מיורדי מצרים עשו משפחות.

[כ] ויקח עמרם וגו': על כרחנו צריכים אנו לומר שהשמיט הכתוב קצת דורות בין קהת לעמרם, כי במדבר ג' כ"ח היו לקהת פקודים במספר כל זכר מבן חדש ומעלה 8600, ולא היו לו רק ארבעה בנים שהעמידו משפחות, הרי לכל אחד מארבעה בני קהת בנים 2150; והנה עמרם לא הוליד רק אהרן ומשה ומרים, ומשה לא הוליד רק שני בנים ואהרן ארבעה, ואיך ייתכן שיהיו לעמרם וכן ליצהר ולחברון ועוזיאל 2150 נפשות בשנה השנית בצאתם מארץ מצרים?

לפיכך צריך שנסכים עם דעתו של חוקר אחד, שאמר כי לוי, קהת ועמרם לא היו דורות תכופים זה לזה, אך דורות אחרים היו ביניהם, ולפי זה יתיישב כמשמעו מספר שלושים שנה וארבע מאות שנה שישבו בני ישראל במצרים (שמות י"ב מ), ולפי זה יובן עוצם ריבוי בני ישראל במצרים, שלא אמרה תורה שהיה דרך נס ממש.

והחכם יאסט אומר כי השמות האלה הנזכרים כאן הם שמות המשפחות, כי יאמר שכל זמן שהיה האב חי, על הרוב היו כל צאצאיו לאגודה אחת במשפחה אחת (אעפ"י שלפעמים היו הבנים מתפרדים בתיי אביהם, כגון יצחק וישמעאל בחיי אברהם, ויעקב ועשו בחיי יצחק), ובמות האב היתה המשפחה נחלקת, ולפעמים גם אחר מיתת האב לא היתה מתחלקת עד אחר זמן מה. והנה משמעות הפרשה הזאת לפי דעתו היא כי משפחת לוי נשארה בתואר משפחה אחת ונקראת ע"ש לוי משך 137 שנים אחרי מות יעקב, ואז אחר זמן שמת לוי נחלקה לשלוש משפחות, ע"ש גרשום, קהת ומררי. וכן משפחת קהת עמדה לאגודה אחת 133 שנים, ואח"כ נחלקה לארבע משפחות. ובזמן יציאת מצרים כבר עברו 137 שנים, שהיתה משפחת עמרם משפחה אחת, וממנה היו משה ואהרן. והנה אם תחבר שלושת המספרים האלה 137 ו-133 ו-137, ותוסיף עליהם 17 שנה שעברו לישראל במצרים קודם מיתת יעקב, יהיו בידך 424 שנים, כלומר קרוב ל-430 שנה. לפיכך (הוא אומר) כל מקום שנאמר בן יצהר, בן קהת וכיוצא, ענינו מזרע יצהר מזרע קהת.

[ כב ] ובני עזיאל: ובני חברון לא הזכיר, לפי שלא הוצרך להזכיר שמותם למטה בתורה, כמו שהוצרך להזכיר בני שלושה אלה, בני עמרם משה, אהרן ומרים נזכרים הרבה בתורה, בני יצהר על דבר קרח, בני עזיאל בשביל מישאל ואלצפן (ויקרא י' ד') ובני קרח לפי שהוא עתיד לומר ובני קרח לא מתו (במדבר כ"ו י"א), וכן בני אהרן גם פינחס בן אלעזר נזכרים בתורה, ובני איתמר לא פירש, מפני שלא הוצרך להזכירם למטה בתורה (רשב"ם ראב"ע רמבמ"ן).

[ כג ] אחות נחשון: הזכיר זה לכבוד אהרן ובניו, כי נחשון היה נשיא לבני יהודה. והנה הזכיר שמות הנשים, כי כן דרך הכתוב ליחס החשובים גם מצו האם, כמו במלכים: ושם אמו (רמבמ"ן) [ בבאור לס' שמות בנתיבות השלום בא עוד: ושם אמו מעכה בת אבישלום (מלכים א' ט"ו ב, י'), ושם אמו עזובה בת שלחי (שם כ"ב מ"ב; דברי הימים ב' כ' ל"א)]

[כה] פוטיאל: נראה מורכב ממילה מצרית פוטי (עיין בראשית ל"ז ל"ו) ומשם אל בלשון הקדש, וענינו מיוחד לכבוד האל (בני בכורי זצ"ל).

[ כו ] הוא אהרן ומשה: אלה הם, וזהו ייחוסם. וכאן הקדים אהרן כפי סדר תולדותם ואח"כ חזר ואמר הוא משה ואהרן כסדר מעלתם (רשב"ם וראב"ע   ורמבמ"ן). על צבאתם: עיין למטה י"ב נ"א.

[ כח ] ויהי ביום דבר ה': מהובר למטה (רש"י) ומילת ביום ענינה בזמן, כאשר דיבר.

[ כט ] וידבר ה' וגו': הוא הדיבור עצמו האמור למעלה (י'-י"ב), אלא מתוך שהפסיק הענין בסיפור היחס, חזר וכפל הענין (רש"י). אך לא נכפלו הפסוקים כהוויתם, אלא בשינוי לשון קצת, וזה אות כי לא במקרה נכפלו, אלא   המחבר בכוונה כפל אותם.

תגובות