ירמיהו ד

1 אם-תשוב ישראל נאם-יהוה אלי תשוב ואם-תסיר שקוציך מפני ולא תנוד. 2 ונשבעת חי-יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו.

3 כי-כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל-תזרעו אל-קוצים. 4 המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן-תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם. 5 הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל-ערי המבצר. 6 שאו-נס ציונה העיזו אל-תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול. 7 עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב. 8 על-זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא-שב חרון אף-יהוה ממנו.

9 והיה ביום-ההוא נאם-יהוה יאבד לב-המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו.

10 ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד-הנפש. 11 בעת ההיא יאמר לעם-הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת-עמי לוא לזרות ולוא להבר. 12 רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם-אני אדבר משפטים אותם. 13 הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו. 14 כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד-מתי תלין בקרבך מחשבות אונך. 15 כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים. 16 הזכירו לגוים הנה השמיעו על-ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על-ערי יהודה קולם. 17 כשמרי שדי היו עליה מסביב כי-אתי מרתה נאם-יהוה. 18 דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד-לבך.

19 מעי מעי אחולה קירות לבי המה-לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה. 20 שבר על-שבר נקרא כי שדדה כל-הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי. 21 עד-מתי אראה-נס אשמעה קול שופר.

22 כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו. 23 ראיתי את-הארץ והנה-תהו ובהו ואל-השמים ואין אורם. 24 ראיתי ההרים והנה רעשים וכל-הגבעות התקלקלו. 25 ראיתי והנה אין האדם וכל-עוף השמים נדדו. 26 ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל-עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו.

27 כי-כה אמר יהוה שממה תהיה כל-הארץ וכלה לא אעשה. 28 על-זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי-דברתי זמתי ולא נחמתי ולא-אשוב ממנה. 29 מקול פרש ורמה קשת ברחת כל-העיר באו בעבים ובכפים עלו כל-העיר עזובה ואין-יושב בהן איש. 30 ואתי שדוד מה-תעשי כי-תלבשי שני כי-תעדי עדי-זהב כי-תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו-בך עגבים נפשך יבקשו. 31 כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת-ציון תתיפח תפרש כפיה אוי-נא לי כי-עיפה נפשי להרגים.