יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו

קוד: ביאור:משלי ט7 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי ט7: "יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ"

יש אנשים, שאין טעם למתוח עליהם ביקורת, זה רק יגרום צרות:

יוסר לץ - לוקח לו קלון

מי שמנסה להטיף מוסר לאדם לץ (= ציניקן, המזלזל ולועג לחכמים), לא יצליח להוכיח אותו, אלא רק ייקח לעצמו קלון = בושה וביזיון, כי הלץ ילעג לו, יקלל ויבזה אותו;

המסקנה, כפי שנאמר בפסוק הבא, "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ" - אל תטרח להוכיח אנשים המזלזלים ובזים לאחרים.

וכך פסקו חז"ל: "אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך" (בבלי יבמות סה:)

"כולנו מכירים את הסיטואציה: הנך פונה למישהו שעשה דבר שאינו כהוגן - דיבר לא יפה, או התנהג בצורה שאינה מכובדת. אתה מוכיח אותו בצורה ישירה אך מכובדת, והוא עונה לך בשיא החוצפה והזלזול, אפילו שאתה יותר גדול ממנו, הוא פשוט לא רואה אותך! אתה מזועזע! מדוע הוא מגיב בצורה כזו?! בא שלמה המלך ע"ה, ומגלה לנו: גם אם ראית מעשה שגרם לך לזעזוע גדול, ואתה מרגיש שאתה חייב להגיב ולהעיר.. עליך לעצור את עצמך ולבחון מי עומד לפניך... - האם אתה חשוב בעיניו? האם העניין שאותו אתה בא לומר לו חשוב בעיניו? או שמא הוא חי בעולם מושגים שונה לחלוטין משלך.. השטויות אצלו במדרגה עליונה, והערכים האמיתיים אינם מעניינים אותו כלל... אם זהו המצב - אל תוכיח אותו בכלל!! תבלע, תתאפק, תנשוך את השפתיים ואל תאמר מילה... כל מילה שלך תגדיל אצלו את השנאה כלפיך, ואתה תשיג בדיוק את ההיפך. זה יכול לקרות בבית עם הילדים, בבניין עם השכנים, ברחוב עם אנשים זרים... בכל המקרים האלו זכור את דבריו של שלמה המלך: אל תוכח לץ פן ישנאך..." (הרב רונן חזיזה)

ומוכיח לרשע - מומו

מום = פגם גופני או נפשי;   מקובל לפרש שהחצי השני של המשפט, "ומוכיח לרשע מומו", מלמד שאין טעם להוכיח רשעים, והמילה מומו מסבירה מדוע:

1. מי שמוכיח את הרשע, הרשע מחרף ומבזה אותו, והדבר גורם מום נפשי, פגם בנפשו ובכבודו של המוכיח (רש"י, מצודות);

2. המטיף מוסר ללץ לוקח לו קלון, ומי שמוכיח את הרשע, גם הוא לוקח - לוקח לעצמו את מומו של הרשע, כי הרשע מבזה אותו ואומר לו "גם אתה רשע כמוני" (מלבי"ם). לפי זה, מום הוא פגם בהתנהגות, כמו ב דברים לב5: "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם, דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (פירוט).

3. מי שמוכיח את הרשע, הרשע עלול להכות אותו ולהטיל בו מום גופני (ראו רשע = שונא ומזיק);

4. המטיף מוסר ללץ לוקח לו קלון, וכן גם מי שמוכיח את הרשע על מומו, על פגם שיש בו, גם הוא לוקח לו קלון (דעת מקרא).

 אולם בפירוש זה ישנן כמה בעיות:

5. וייתכן שכל הפסוק מדבר על הלץ, ויש לקרוא אותו: "יוסר לץ - לוקח לו קלון, ומוכיח - לרשע מומו";

הלץ שונא יותר את האנשים המוכיחים אותו בשכל ובהגיון, מאשר את האנשים המייסרים ומאיימים עליו, כי ויכוח הגיוני עלול, "חס וחלילה", לגרום לו להשתכנע; מי שעלול להצליח לשכנע אותו, נחשב בעיניו לרשע, ולכן בשום אופן " אל תוכח לץ - פן ישנאך ".

אליהו הנביא קיים את העצה שבפסוק, שלא להוכיח את הרשע. זה היה כשאחזיה בן אחאב מלך יהודה חלה, ושלח שליחים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון. אליהו פנה אל שליחי אחזיה והוכיח אותם על השליחות, אולם לא פנה אל אחזיה עצמו, שהרי אחזיה היה רשע. ראו אליהו מוכיח את שליחי אחזיה.

פירושים נוספים

פירוש אחר לגמרי אפשר לפרש על-פי השל"ה: ייתכן שהפסוק שלנו, וגם הפסוק הבא, אינם באים ללמד את מי להוכיח, אלא איך להוכיח:

יוסר לץ = המטיף מוסר לרעהו ומכנה אותו "לץ!" - לוקח לו קלון = גורם ביזיון לעצמו, כי הוא מבזה את חברו וחברו מבזה אותו בחזרה;

ומוכיח לרשע מומו = ניתן לפרש בכל אחת מהדרכים שנזכרו למעלה:

  1. ומוכיח לרשע = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", גורם לעצמו מום נפשי, פגיעה בנפשו ובכבודו, כי רעהו יריב עמו ויבזה אותו בחזרה;
  2. ומוכיח לרשע = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", לוקח לעצמו את מומו של רעהו, כעונש על כך שפגע בכבודו;
  3. ומוכיח לרשע = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", רעהו עלול לכעוס עליו, להכותו ולהטיל בו מום גופני;
  4. ומוכיח לרשע = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", גם הוא לוקח לו קלון, כמו מי שמוכיח את רעהו ומכנה אותו "לץ".
בכל מקרה המסקנה דומה,  והיא כתובה בפסוק הבא: "אל תוכח אדם בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא לץ, כי ביקורת גלויה כזאת עלולה לגרום לו לשנוא אותך. עדיף שתוכיח אותו בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא חכם (בכך שתיתן לו מחמאות לפני דברי הביקורת), כי אז הוא יאהב אותך וישמח על המחמאות שנתת לו ואולי אפילו יקבל את הביקורת.

גם כשמטיפים מוסר ומוכיחים, יש להיזהר שלא לפגוע בכבודו של הצד השני, ולא להשתמש בכינויי גנאי מעליבים, אלא בכינויי חיבה ומחמאות. ראו פסוקים נוספים על מחמאות לפני ביקורת.

תגובות