בשפתי נבון תמצא חכמה, ושבט לגו חסר לב

קוד: ביאור:משלי י13 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי י13: "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה, וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב"

כשאדם נבון, היודע לחקור ולהסיק מסקנות, פותח את שפתיו ומדבר, תמיד נמצאים שם דברי חכמה, כי הוא יודע להסביר ולנמק את דבריו;   אולם החסר לב, שאינו יודע לחשוב בהגיון, אינו יודע לנמק את דבריו, וכשהוא מנסה להסביר דברים, הוא נאלץ להכות בשבט (במקל) על הגב.

חברי הסגל במוסדות להשכלה גבוהה ממלאים שני תפקידים שונים: מחקר והוראה. יש אומרים שהכפילות הזאת פוגעת באיכות ההוראה, כי ישנם חברי סגל המעדיפים להתקדם במחקר שלהם, וכך יש להם פחות זמן להשקיע בשיפור ההוראה. ספר משלי מציג את הצד השני:

נבון = היודע להסיק מסקנות, לחקור ולפתח רעיונות חדשים;   חכמה = הכישרון ללמוד וללמד;   בשפתי נבון תמצא חכמה = אדם היודע להסיק מסקנות יודע גם ללמד טוב יותר: חלק מחומר הלימוד מבוסס על רעיונות שהוא עצמו פיתח, ולכן הוא יודע טוב יותר להסביר אותם לאחרים. ועוד: אדם היודע להסיק מסקנות יודע גם מה להגיד כדי לגרום לזולת להסיק מסקנות בעצמו. כך למשל, מורה נבון לא יגיד לתלמיד "עשה כך וכך", אלא ינחה אותו לחקור בעצמו ולהבין לבד מה לעשות.

הצלע השניה של הפסוק מתארת את הטיפוס המנוגד לנבון:

לב הוא מקום המחשבות, חסר לב הוא אדם שאינו חושב, ומכאן, חסר לב הוא טיפוס מנוגד לנבון - אדם שאינו יודע להסיק מסקנות בעצמו;   ושבט לגו חסר לב = אדם חסר-לב אינו יכול להסביר את דבריו בהגיון, ולכן נאלץ להשתמש ב שבט לגו, כלומר, מכות וייסורים (פיסיים או נפשיים), על מנת לגרום לשומעים לקבל את דבריו.

אדם חסר לב, שאינו יודע איך לדלות מתוך ליבו משאבים רוחניים ונפשיים, אינו יודע איך להשפיע על הזולת בצורה חיובית, ואם בכל זאת ירצה להשפיע, הוא עלול לנהוג בצורה דוגמטית וכפייתית (ע"פ גליה).

דקויות

שבט לגו חסר לב -

1. בקריאה ראשונה נראה, שהצלע השניה של הפסוק מתארת את העונש הראוי לחסר-לב, או את האופן שבו יש לחנך חסר-לב, כמו ב משלי כו3: "שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר, וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים" (פירוט).

  • אולם, לפי פירוש זה, הניגוד בין שני חלקי הפסוק אינו ברור, שכן הצלע הראשונה מתארת תכונה של הנבון ("בשפתי נבון תמצא חכמה"), והצלע השניה מתארת את היחס החיצוני הראוי לחסר הלב.
    • ייתכן שהניגוד לא כתוב כי הוא מובן מאליו, ויש להשלים: "בשפתיו של החסר-לב לא תמצא חכמה כי הוא לא יודע להבין מעצמו, ויותר מזה, גם כאשר מלמדים אותו הוא לא מבין, ורק על-ידי שבט וייסורים אפשר לחנך אותו" (ר' יונה גירונדי).
2. יש אומרים שהצלע השניה של הפסוק מתייחסת גם היא לנבון, ומשמעות הפסוק היא: "בשפתי נבון תמצא חכמה, ובשפתי נבון תמצא שבט לגו חסר לב ": הנבון יודע, לא רק להגיד דברי חכמה, אלא גם להוכיח ולייסר את חסרי הלב שאינם משתמשים בכוח המחשבה שלהם (מצודות, ודומה לזה הגאון מווילנה).
  • אולם, כמעט כל שאר הפסוקים האחרים בפרק זה מציגים שני טיפוסים שונים, ולא שתי תכונות של אותו טיפוס.
3. יש אומרים, שהפסוק כולו מתייחס לתוכחה, ומתאר את תגובתם של אנשים שונים לתוכחה: הנבון נוהג בחכמה ומודה שחטא, וחסר-הלב אינו מודה עד שמכים אותו בשבט (רש"י).
  • אולם, המילה "חכמה" אינה המילה המתאימה לתאר הודאה; לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "בשפתי נבון תמצא אמת" או "בשפתי נבון תמצא תודה".

הקבלות

ישנם פסוקים נוספים המלמדים ש התבונה מכילה את החכמה.

הפסוק שלנו מקביל לפסוק אחר הנמצא 5 פסוקים לפניו. נציג את הפסוקים זה ליד זה:

  • משלי י8: "חֲכַם לֵב ייִקַּח מצות, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם ייִלָּבֵט" (פירוט)
  • משלי י13: "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה, וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב"
בשני הפסוקים ישנה צלע המדברת על לב וצלע המדברת על שפתיים; שני הפסוקים מדברים על חכמה ועל ניגודיה. ההקבלה מאפשרת לקרוא את הפסוקים בהצלבה:
  • חכם לב ייקח מצוות, ושבט לגו חסר לב - אדם חכם לב לוקח מצוות לעצמו, ואדם חסר לב לוקח שבט כדי להכות בו את הזולת; (או: אדם חכם לב לוקח מצוות מרצונו החופשי, ואדם חסר לב אינו לוקח מצוות עד שמכים אותו בשבט);
  • בשפתי נבון תמצא חכמה, ואויל שפתיים יילבט - כשהנבון פותח את פיו, תמיד אפשר למצוא שם דברי חכמה; אבל בשפתיו של האויל אין חכמה, הוא רק מעקם ומעייף אותן ללא תועלת.
פסוק מקביל נוסף הוא משלי י21: "שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים, וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ" (פירוט).

-

תגובות