שמחה פנימית עוזרת להתגבר על מחסור חומרי

קוד: ביאור:משלי כא17 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כא17: "אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה, אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר"

איש הסובל ממחסור חומרי, צריך להתרגל לאהוב את השמחה הפנימית, שאינה תלויה בתענוגות חומריים;   כי מי שאוהב רק תענוגות חומריים כמו יין ושמן, יבזבז את כל רכושו על תענוגות אלה, ולא יצליח להתעשר ולצאת מהמחסור.

עצות

אדם הנמצא בקשיים כלכליים צריך לצמצם במותרות, אך לשם כך עליו לפתח שמחה פנימית, כישרון להרגיש שמחה גם בלי תענוגות חומריים:

איש מחסור = עני, הסובל ממחסור חומרי;   איש מחסור אהב שמחה = אדם הסובל ממחסור חומרי צריך לאהוב שמחה - לשמוח בחלקו - שמחה נפשית פנימית - ולא לחשוב על תענוגות חומריים.

אוהב יין ושמן לא יעשיר = מי שאינו אוהב שמחה אלא אוהב תענוגות חומריים, לעולם לא יצליח לצאת מהמחסור, כי כל כסף שירוויח יתבזבז על תענוגות, והוא לא יעשיר. 

הקבלות

ישנם אנשים הנמצאים במחסור, ואינם מצליחים לפתח שמחה פנימית, וכתוצאה מכך חולים בדיכאון קשה; הכתוב ממליץ לתת לאנשים כאלו יין, בתור תרופה חד-פעמית שתעזור להם להתנער מהמחשבות השליליות:

• משלי לא6-7: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ, וַעֲמָלוֹ לֹא יזכור עוֹד" (פירוט)
• משלי טו15: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" (פירוט)

כמו תרופה, גם השימוש ביין צריך להיות ממוקד וזמני; וכמו שלא אוהבים תרופה, כך גם החולה אינו צריך לאהוב את היין, כי "אוהב יין ושמן - לא יעשיר".