לחנך במחשבה, הקשבה וענישה

קוד: ביאור:משלי כג12 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי כג12: "הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ, וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת"

כשאתה מייסר את בנך או תלמידך בעונשים או בהטפות-מוסר, הבא להטפת המוסר את הלב (מקום המחשבות) שלך - אל תייסר מתוך כעס ועצבים אלא מתוך מחשבה ושיקול-דעת;   ולפני שאתה מייסר אותו, הטה אזנך לאמרי הדעת שלו - אולי יש לו הסבר הגיוני למעשיו.

עצות

ספר משלי, בניגוד לתפיסה החינוכית המקובלת בימינו, תומך גם בענישה גופנית כחלק מתהליך חינוכי, במקרים מסויימים (ראו עונשים גופניים - רק למי שאינו מסוגל לקבל ביקורת). אולם הוא מדגיש, שהענישה חייבת לכלול גם מחשבה והקשבה:

מוסר = ייסורים, ענישה גופנית; כמו בפסוק הבא: משלי כג13: "אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת".

לב = מקום המחשבות;   הביאה למוסר לבך = כשאתה מייסר את בנך, אל תביא למוסר את כעסיך ותסכוליך, אלא את לבך ומחשבותיך; כל ענישה צריכה להיות מלווה בריכוז ובמחשבה, כדי להעניש רק במידה המתאימה על-מנת להשיג את המטרה החינוכית, לא יותר.

דעת = היכרות קרובה;   ואזנך לאמרי דעת = גם לפני וגם תוך כדי הענישה יש להקשיב לנער ולשמוע האם הוא אומר אמרי דעת, הסבר הגיוני למעשיו או דברי חרטה; יש לשמור על קשר קרוב ואוהב עם הנער גם כשמענישים אותו, כך שהענישה לא תיצור ניכור.

דקויות

1. לפי רוב המפרשים: מוסר = ביקורת ותוכחה, והפסוק פונה אל האדם המיוסר - האדם שמוכיחים אותו, למשל: "הכנע לבך לשמוע אל המוסר" (מצודת דוד).

  • אולם, גם בפסוק הבא נזכר מוסר, ושם ברור שהמשמעות היא ייסורים ושהפסוקים פונים אל האדם המייסר (משלי כג13-14): "אל תמנע מנער מוסר, כי תכנו בשבט לא ימות. אתה בשבט תכנו, ונפשו משאול תציל". לענ"ד, מסתבר שהמילה מופיעה באותה משמעות בשני הפסוקים הסמוכים.

2. אפשר גם לפרש מוסר = ביקורת ותוכחה, והפסוק פונה אל האדם המייסר, ומלמד אותו לתת דוגמה אישית: "לפני שאתה מטיף מוסר לאחרים, הטף תחילה מוסר לליבך!" (מטמונית למשפחות סופרים / משלי כג כמשל לבית דוד).

3. ולענ"ד, מוסר = ייסורים, כמו בפסוקים הבאים, והפסוק פונה אל האדם המייסר - האב או המורה (ראו "עצות").

ראו גם: על איסור האלימות בחינוך / אביעד הכהן.

תגובות