איך לבחור מקום בחיים

קוד: ביאור:משלי כה7 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי כה6-7: "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ, וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד;   כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ 'עֲלֵה הֵנָּה!', מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ".

אל תקח לעצמך כבוד והדר ותידחף להתמנות לתפקיד בכיר לפני מלך, ואל תעמוד במקום של אנשים גדולים וחשובים;  

- כי טוב יותר שתעמוד במקום נמוך מהראוי לך, עד שהמלך בעצמו יזהה שאתה מתאים לתפקיד, ויאמר לך " עלה הנה!" (קבל את התפקיד), משיקרה לך ההיפך - תעמוד במקום גבוה מהראוי לך, והמלך יצווה עליך לרדת ו ישפיל אותך לפני ה נדיב (האציל) המתחרה שלך.

עצות

1. לפעמים האדם יכול לבחור באיזה מעמד - סטטוס - הוא רוצה להיות בחיים, למשל, האם להתמנות למשרה מכובדת או להישאר בתפקיד פשוט. העצה של ספר משלי למצב זה היא:   אל תעלה למעמד נכבד לפני שמזמינים אותך.   אם אתה מתאים לתפקיד, המלך כבר ידאג לקרוא לך עלה הנה!, ולא תפסיד שום דבר; אולם, אם אינך מתאים לתפקיד, יגידו לך לרדת, והדבר יגרום לך השפלה בפני יריביך (כדברי המשפט העממי "אל תקפוץ מעל הפופיק").

המלך שנזכר בפסוק זה מציין שליט בשר ודם, אך הוא יכול לציין גם את הקב"ה - מלך העולם, שמביא כל אדם למקום הראוי לו בעולם, שמואל א ב7: "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם".  לפי זה, הפסוק מדבר לא רק על תפקיד במקום העבודה או במדינה, אלא גם על מעמד חברתי, כלכלי או כל מעמד אחר שהאדם בוחר להיות בו.

כך פירשו חכמי התלמוד: "דלא ידל - ידלוניה" (בבלי מועד קטן כח:), והרמח"ל הרחיב: "נדבר עתה מענות המעשה, והיא תתחלק לארבעה חלקים: בהתנהג עצמו בשפלות, בסבול העלבונות, בשנוא הרבנות ובורח מן הכבוד, בחלוק כבוד לכל... בשבתו - שיהא מקומו בין השפלים ולא בין הרמים, והוא גם כן מקרא מלא: "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד וגו' ". וכן אמרו ז"ל בויקרא רבה (פרק א'): "הרחק ממקומך שנים ושלשה מקומות ושב עד שיאמרו לך רד". ועל כל המקטין עצמו אמרו ז"ל (בבא מציעא פ"ה): "כל מי שמקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא", וכנגד זה אמרו (ילקוט יחזקאל כ"א): "הסר המצנפת והרם העטרה" - "כל מי שהוא גדול בעולם הזה קטן בעולם הבא", ומיניע להפך מי קטן בעולם הזה זמן גדולתו לעולם הבא, ואמרו (סוטה ה'): "לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקדוש ברוך הוא כל הרים וגבעו והשרה שכינתו על הר סיני", וזה מפני שפלותו, וכן אמרו (ראש השנה י"ז): "לשארית נחלתו" (מיכה ז') - "למי שמשים עצמו כשירים"." (מסילת ישרים כב)

2. חז"ל למדו מהפסוק, שאסור לאדם להקפיד על כבודו בזמן שיש לקיים את מצוות המלך - ה', ובפרט בחגים:

וב "ספרא דצניעותא" פרק שלישי פירשו, שאסור לאדם לחלוק כבוד לעצמו בזמן התפילה - לא לבקש בקשות מה' בזכות עצמו אלא בזכות אחרים (ראו ענוה בתפילה).

אמנם, לפי פירוש זה לא ברור הקשר לפסוק הבא - "כי טוב אמר לך עלה הנה...".

הקבלות

אל תתהדר לפני מלך

כל המנהיגים הגדולים של עם ישראל נהגו לפי עצה זו - אף אחד מהם לא הציע את עצמו לתפקיד, עד שאמרו לו בפירוש עלה הנה. כך למשל:

מעבר לכך, גם כשה' כבר פנה אליהם והציע להם להיות מנהיגים, רובם סירבו והתחמקו, עד שלא הייתה להם ברירה וה' אמר להם פעם נוספת עלה הנה!. כך למשל:

ויש אומרים שזה גם המסר של משל יותם  - כל הטובים אינם מחפשים שררה, מי שמחפש שררה הוא אטד...

עלה הנה

ביטוי המזכיר את האמירה עלה הנה! (בשינוי ניקוד) נאמר לשבט יהודה, שופטים א2: "וַיֹּאמֶר ה': 'יְהוּדָה יַעֲלֶה! הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ.'" - יהודה עלה להילחם בכנעני, רק לאחר שה' אמר לו "עלה, הנה".

אדם נוסף שהמלך העלה אותו אליו היה יהונדב בן רכב, מלכים ב י15: "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ, וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו 'הֲיֵשׁ אֶת לְבָבֶךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבְךָ?' וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב 'יֵשׁ וָיֵשׁ, תְּנָה אֶת יָדֶךָ'; וַיִּתֵּן יָדוֹ, וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה" (פירוט).

מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך

בניגוד למנהיגי ישראל, שתמיד השתדלו לברוח מהשררה (ראו בפסוק הקודם), המן הרשע התהדר לפני מלך, אסתר ו6: "וַיָּבוֹא הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ? וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ: לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי?!..." (פירוט). והתוצאה ידועה - המן הושפל לפני מרדכי, יריבו הפוליטי, "כי ידע המלך שלכבוד עצמו הוא דורש, והיה זה סיבת מפלתו" (רמ"ד וואלי).

רעיון דומה נמצא ב משלי כט23: "גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמך כבוד" (פירוט).

דקויות

אל תתהדר

"שלא ישבח את עצמו, ולא יפליג בהדרו בעמדו לפני המלך, כי המלך אינו חפץ אלא בנכנעים לפניו, ומפליגים לדבר בכבודו ולא בכבוד עצמן" (רמ"ד וואלי).

אשר ראו עיניך

המילים האחרונות בקטע - אשר ראו עיניך - לא לגמרי ברורות, והמפרשים פירשו אותן בכמה דרכים:

1. "אשר ראו עיניך - שדבר זה אמת" (רש"י, ודומה לזה מצודות), כלומר, אתה ראית כמה פעמים, שאנשים נכבדים יורדים ממעלתם וסופגים השפלה; אז תאמין שזה יכול לקרות גם לך.  

אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "כאשר ראו עיניך".

2. "ישפילו אותך לפני נדיב שראו עיניך אותו וחשבת שאתה במדרגתו" (מלבי"ם, פירוש ראשון)

אולם, לפי זה לא ברור מה מוסיפות המילים "אשר ראו עיניך", הרי ההשפלה היא אותה השפלה.

3. "בזה.. שתשפיל עצמך לפני נדיב - זה יגרום שיאמרו לך עלה, כי בזה יכירו כי ראו עיניך, שעיני שכלך רואים ומכירים נימוס ודרך ארץ..." (מלבי"ם, פירוש שני).

אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב את הפסוק בסדר אחר "כי טוב אמור לך עלה הנה אשר ראו עיניך, מהשפילך לפני נדיב". 

4. אפשר לפרש: "ישפילו אותך אחרי שראו עיניך את מנעמי הכבוד והשררה, ואז הצער שלך יהיה גדול יותר, כי תדע מה אתה מפסיד".

אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "אחרי אשר ראו עיניך". 

5. לכן נראה לי, שמשמעות הפועל ראה כאן היא הסתכל במבט של זלזול ועוינות, ומשמעות הפסוק: "ישפילו אותך לפני הנדיב (=השר) שאתה הסתכלת עליו במבט מזלזל ועויין - לפני היריב הפוליטי שלך". ההשפלה הגדולה ביותר לאדם היא כשהוא מושפל לפני יריבו. ראיה לפירוש זה, ראו ב"הקבלות".

תגובה / רמי ניר, 19.12.2006: "אמנם, עדיף כי טוב אמר לך עלה הנה מלך בשר ודם, אולם, לא תמיד "מלך בשר ודם" יכול לראות: " חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ - לִפְנֵי-מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל-יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים " (משלי כב' 29). והמציאות מוכיחה, כי יותר פעמים זוכה איש חסר ידע וחסר ומוסר במקומו של "אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ", כלומר, אלהים מסכים שמלך בשר ודם יעשה טעויות. באשר לבחירתו של אלהים "להשפיל ולרומם" - כבר אמר משה "אם מצאתי חן בעיניך"..."

לעיון נוסף:

תגובות